למה שהגברים בחיפה לא יסתגרו בבית?

בימים האחרונים נרשמה עליה חדה במספר הפניות לקו החירום במרכז הסיוע לנפגעות תקיפה מינית בחיפה. הדיווחים על האנס הסדרתי בעיר עוררו בהלה רבה בקרב נשים בכלל, ובפרט אצל נפגעות, שהסיקור התקשורתי העלה בהן מחדש את זיכרון התקיפה המינית שעברו.

קריאתה של משטרת חיפה לנשים להימנע מללכת לבד ולגלות ערנות, מטילה אחריות למניעת הפשע על הקורבנות במקום על המשטרה. באבחת שורה אחת הגדירה משטרת חיפה את כל הנשים שצריכות להגיע למקום עבודתן מוקדם בבוקר, או מעוניינות לחזור לביתן לאחר בילוי, כקורבנות פוטנציאלים. האם באמת ניתן להבין את ההיגיון שעומד מאחורי קריאה זו? האם פנייה של משטרת חיפה לכל הגברים שתיאורם מתאים לקלסתרון האנס לא לצאת מהבית פן יעצרו הייתה נשמעת הגיונית באותה מידה?

אלימות מינית היא הפשע היחיד שבו החברה, ולעיתים גם מערכת אכיפת החוק, מטילות את האחריות לפשע על הקורבן. נפגעות תקיפה מינית מואשמות לעיתים קרובות כי הסיבה להיותן קורבנות לתקיפה המינית טמונה בהתנהגותן הן. סנגורי הנאשמים נאחזים בעובדה שהנאנסת לבשה בגד זה או אחר, נתנה אמון בתוקף, שתתה משקה אלכוהולי או "לקחה טרמפ" כסיבה לביצוע העבירה, או במילים אחרות - "היא הביאה זאת על עצמה". קביעות אלו מזינות את מנגנוני ההגנה האישיים והחברתיים בהתמודדות עם תופעת האלימות המינית.

המיתוס השגוי כי תקיפה מינית נגרמת לנשים בעלות מראה, או התנהגות מסוימת, משמשת כגורם מרגיע עבור נשים המאמינות כי אם תנהגנה "נכון" לא תיפולנה קורבן לתקיפה מינית. הטיעון הזה רווח במיוחד במקרים בהם התוקף נתפס כ"אדם מהיישוב", או "בן טובים", כפי שנהוג לתאר את התוקפים במקרים של אונס קבוצתי בגיל ההתבגרות. הקושי להבין כי אדם "נורמטיבי" יכול לבצע אונס והמשמעות הנגזרת מכך כי לא ניתן להאמין באיש, יוצרת התגייסות חברתית לניקוי הנאשם ולהאשמת הקרבן בתקיפה.

למרות החשיפה והמודעות הגוברת בשנים האחרונות לתקיפה מינית, עדיין רווחת הדעה כי רוב מקרי האונס מבוצעים ע"י אדם זר לקורבן - ולא כך הוא. רק 16% מכלל מקרי האונס מבוצעים ע"י אדם זר לנפגעת - אך אלו המקרים המדווחים ביותר למשטרה. זאת, משום שככל שהקשר בין התוקף לקרבן הדוק יותר, כך גובר הקושי לחשוף את ההתעללות המינית. לכן רובם המכריע של הקרבנות להתעללות מינית בתוך המשפחה אינם חושפים את הפגיעה אלא שנים רבות לאחריה ובוודאי שאינם פונים בגינה למשטרה. המקרים שכן מדווחים למשטרה נחשפים בדרך כלל על ידי גורם מחוץ למשפחה, והם קצה הקרחון בלבד של היקף התופעה.

תהליך שינוי התפיסה בחברה הישראלית התחיל, אך הוא רחוק מקו הסיום - ההבנה כי אנס או תוקף מינית הינו פושע שעליו להיות מוקצה מהחברה, וכי על החברה ליצור את התנאים הבסיסיים שיאפשרו לכל אישה לחיות את חייה ללא פחד.

יכולתה של החברה ליצור את הסביבה הנורמאלית אשר תאפשר לכל אישה לצאת מביתה בשעת בוקר מוקדמת בכדי לפרנס את משפחתה ללא חשש, להרגיש בטוחה שהיא צועדת לביתה בשעת לילה מאוחרת, להתלבש כרצונה - היא שתעיד כי החברה בה אנו חיים היא חברה בריאה ונבונה. הדרך לשבירת מעגל הקסמים התודעתי, בו הקורבן מרגישה נאשמת, מתחילה, בין היתר, בהבנתה של משטרת ישראל כי עליה לגרום לכך שחיפה (וכן כל מקום אחר בארץ) תהיה בטוחה לנשים לחיות את חייהן.

הכותבת היא מנהלת איגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית בישראל. מספר הטלפון של מרכזי הסיוע: 1202