שירי, אריאל וכפיר ביבס הובאו היום (רביעי) למנוחות בבית העלמין הסמוך למושב צוחר שבמועצה האזורית אשכול. רבבות יצאו לצמתים ברחבי הארץ עם דגלי ישראל, דגלים צהובים ודגלים כתומים - וליוו את השלושה בדרכם האחרונה. השלושה ייטמנו בארון קבורה אחד. מסע ההלוויה הסתיים כשהשיירה הגיעה לבית העלמין בצחר. בטקס ההלוויה נאמו עופרי ביבס, אחותו של ירדן ביבס, דנה סיטון, אחותה של שירי ודלית רם אהרון וסתיו קוניו - חברותיה של שירי מניר עוז.
"שירי את האישה והחברה הכי טובה שלי, כל מה שיש לי", בכה ירדן בהלוויה. "מצטער שלא הצלחתי להגן עליכם. יש לי כל כך הרבה זיכרונות טובים, זוכר את הלידות של אריאל וכפיר. הכול מהכול, אני מתגעגע. אנשים אומרים לי שהם תמיד יהיו לצידי אבל הם לא את. בבקשה תישארי לצדי, אני לא יכול לנשק ולחבק אותך, זה הורג אותי. בבקשה תשמרי עליי".
"אריאל, ביום שנולדת התבגרתי ברגע אחד בזכותך, הפכת אותי לאבא, אני מקווה שאתה לא כועס עליי. אתה יודע שחשבתי עלייך כל יום וכל דקה, מקווה שאתה נהנה בגן עדן ומצחיק את כל המלאכים, מקווה שיש מלא פרפרים שאתה יכול להסתכל עליהם".
"יכלו להציל אתכם והעדיפו נקמה"
"כפיר תצחיק את כולם שם למעלה, אריאל אוהב אותך. לא חשבתי שהמשפחה שלנו יכולה להיות יותר מושלמת מאז שעשית אותה עוד יותר מושלמת. נכנס עוד אור ואושר לבית הקטן שלנו. אני מתגעגע מאוד, לנשנש אותך ולשמוע אותך צוחק. אוהב אותך הכי בעולם והכי בעולם. יש לי עוד המון דברים להגיד לכם, אשמור אותם כשאהיה לבד".
דנה ספדה לאחותה ושני אחייניה. "כשהיינו ילדות, אני הייתי האחות המעצבנת, שירי תמיד הייתה התמימה והמתוקה, שירי רצתה לנקות את השולחן-אני נשכבתי עליו. שירי רצתה לראות טלויזיה- אני בדיוק הייתי חייבת לפצוח בריקוד מולה", סיפרה בדמעות.
"אני מודה שקצת התעללתי בה ותמיד חיכיתי לתגובה שתבוא, למה את לא מחזירה לי?? שאלתי אותה. ושירי הייתה אומרת "חכי חכי שאני אהיה יותר גדולה אני אחזיר לך" לפני כמה שנים הזכרתי לה שאני עדיין מחכה... שהגיעו הילדים סיפרתי לה על מה שהם עושים לי והיא אמרה 'רואה? עכשיו הם מחזירים לך על כל מה שאת עשית לי'".
"שאני ושירי היינו אוספות את הילדים מהגנים היינו ישר באות לבית של אמא ואבא, פותחות את הדלת והם רצו מיד לחבק ולנשק את הנכדים והולכים איתם. אני ושירי היינו מסתכלות אחת על השנייה ואומרות 'טוב אז נראה לנו שאנחנו מיותרות פה'. ככה הם אהבו את הנכדים שלהם. אהבה מיוחדת שכזאת. עכשיו, את פה לידם, איתם אז אני לא דואגת".
עופרי ביבס לוי, התפרקה בדמעות וספדה לגיסתה ושני אחייניה: "אני אזכור אתכם תמיד, לא תשכחו לעולם. אתם אצלי בראש. בכל פעם שאראה תחפושת באטמן או אשמע צחוק של תינוק. וככה אני רוצה לזכור את שלושתכם- מאושרים, צוחקים, משפחה".
"יכלו להציל אתכם והעדיפו נקמה. אנחנו הפסדנו. תמונת הניצחון שלנו כבר לא תקרה. המאבק שלנו מול האויבים יהיה לנצח אבל אנחנו חייבים תמיד לקדש חיים, אהבת אדם, כבוד המת ולא להשאיר אף אחד מאחור. אחרת הפסדנו את מי שאנחנו".
"משפחת ביבס, סילברמן סיטון - אתם סמל לעוצמה"
מיכל עוזיהו, ראש, המועצה האזורית אשכול, ספדה לשירי, אריאל וכפיר, וניחמה את ירדן ודנה. "אומה שלמה עוצרת היום מלכת ומרכינה ראשה אל מול שלושה ארונות שמספרים סיפור שיחקק לנצח בדברי הימים של מדינת ישראל, של העם היהודי ושל האנושות כולה, סיפור האהבה והגבורה שלכם, חצה גבולות ונגע בליבם של מיליוני אנשים בעולם כולו. אין אדם אנושי שלא התפלל לסוף אחר".
"ירדן, במעשה של גבורה עילאית, מסרת את עצמך למרצחים בניסיון להציל את משפחתך. אתה מגלם את האצילות האנושית. הקרבת את חירותך מתוך אהבה טהורה, וכעת אתה נושא צלקות שאיש לא יוכל להבין את עומקן. אנחנו איתך ולצדך", המשיכה. "דנה, נותרת בת יחידה ממשפחה שלמה ומלאת חיים. איבדת בבת אחת את הורייך מרגיט ויוסי, את שירי, אחותך ואחייניך המתוקים. העוצמות שבך מזכירות את תעצומות הנפש שבבחירה בחיים. משפחת ביבס, סילברמן סיטון - אתם סמל לעוצמת המשפחה. כולנו משפחת ביבס אתכם ולצדכם".
"התחלנו את מסע הלוויה, מלווים בהמוני עם ישראל, אנחנו רואים ושומעים אתכם, מתרגשים ומתחזקים מכם", נמסר ממשפחת ביבס. "ירדן מוסר שהוא מתנצל שלא יכול לרדת ולתת חיבוק לכל אחד ואחת מכם. מייחלים ליום שבו נוכל שוב להתייחד ברגעי שמחה ולא עצב".
דלית רם אהרון וסתיו קוניו - חברותיה הטובות של שירי מניר עוז, נפרדו יחד, אחת לצד השנייה. סתיו סיפרה: "שירי, לפני 11 שנים הכרנו בפעם הראשונה כשחזרת מהטיול שלך בדרום אמריקה. איתן לא הפסיק לדבר עלייך, סיפר כמה שאת בן אדם מדהים ושאני כבר ממש חייבת להכיר אותך. הוא צדק בכל מילה שאמר. מאז אנחנו יחד - בלתי נפרדות.
החברות בינינו רק השתבחה עם השנים: חברות טובה, חזקה, אמפתית, קשובה ובלתי ניתנת להפרדה, גם כשידענו קשיים תמיד חזרנו לטוב בינינו. עברנו הרבה דברים ביחד, היית איתי בכל חלק חשוב בחיי. התחתנו בהפרש של שנה אחת מהשנייה. נכנסנו להריון ביחד, את כל חופשת הלידה שלנו העברנו עם אריאלולו ועופרי. לאחר שהגיעו המתוקים האלה לחיינו, התקרבנו אפילו יותר".
דלית שיתפה: "שירי, לא אשכח את קבלת הפנים שלך כשחזרנו לפני 12 שנים לניר עוז. זכרתי אותך כצעירונת ופתאום התבגרת ואני התאהבתי בך. אימצתי אותך לחיקי כמו אחות קטנה, הרגשתי כמו המנטורית שלך".
"עם הזמן, למדת חינוך והיינו נוסעות יחד להשתלמויות ומחליפות רעיונות. לפני 7 שנים ניהלתי את החינוך בקיבוץ באזור והבאתי אותך להיות מדריכה שם. זו היתה שנה מדהימה שבה היינו צמודות יום-יום, היו לנו אינספור שיחות וצחוק לצד רגעים קשים ומאתגרים. באותה שנה שתינו נכנסנו להיריון - את עם אריאל ואני עם אורן. אני זוכרת איך סיפרנו אחת לשנייה באותו זמן שאנחנו בהיריון. אני כבר הייתי מנוסה בתחום ותמיד צחקתי עלייך שאכלת אותה שאת בהיריון צמוד איתי. קראנו לגוזלים בבטן 'תקווה' ו'הקטור' וסיכמנו כבר אז שהם שידוך. כשנולדו אורן ואריאל, עשינו להם בוק של תמונות לחתונה. הם גדלו להיות חברים טובים והחברות שלי ושלך התהדקה יותר ויותר. אחרי אריאל הגיע כפיר, ומהרגע שכפיר נולד הוא פשוט היה התינוק הכי מתוק שראיתי".
"היית בת בית אצלנו בניר עוז, וכל פעם שהיית מגיעה עם אריאל וכפיר היתה שמחה גדולה. אריאל ואורן היו מכינים לנו פיצות בכאילו, והולכים לקפוץ בטרמפולינה, אורי וליאור שלי היו משחקים עם כפיר ואני ואת היינו מנסות לגנוב שיחות על האימהות והחיים ולתכנן תוכניות לעתיד".
זוהר פרדימן מאשדוד ממתין למסע ההלוויה על גשר בעיר: "קמתי בבוקר ובמקום ללכת לעבודה הרגשתי שייכות למשהו יותר גדול, למען המשפחה הזאת שבעצם איחדה ומאחדת את כולנו. אני מאמין שכל אחד בעם ישראל לא משנה מאיזה מגזר הוא משתייך, המשפחה הזאת נגעה לכולנו בלב".
חיים חן גם הגיע לגשר באשדוד, סיפור: "באתי להזדהות עם הכאב של משפחת ביבס, עם הכאב של כל מדינת ישראל, באנו לחלוק כבוד אחרון יחד עם כל העם שלנו".
חבריהם לקיבוץ ניר עוז שוברים וכואבים לנוכח הטרגדיה שפקדה אותם בסוף השבוע, בה הושבו ארונותיהם יחד עם עודד ליפשיץ שנקבר אתמול בקיבוץ.
רננה גומא, אמם של אור ויגיל שנחטפו לעזה ושוחררו בעסקה בנובמבר 2023, סיפרה לוואלה על תחושותיה בימים האחרונים וכן לקראת הלוויה של שירי, אריאל וכפיר. "אלו ימים קשים לקהילת ניר עוז ולעם ישראל, וזה עוד לא נגמר", אמרה. "התחושות קשות מאוד, הפקירו אותנו, עושים מאיתנו צחוק ונראה שלאחרונה שרי ממשלת ישראל עוברים סדנת תופי מלחמה", שלדבריה "עסוקים בלחזור למלחמה במקום להציל את האנשים ששבויים במנהרות וסופרים את השניות".
רננה הוסיפה שקבורתם "תהיה קשה מנשוא לאנשי ניר עוז. לקבור אימא צעירה עם שני ילדיה זה קורע לב". ומתחה ביקורת על ראש הממשלה שעדיין לא הגיע לראות את הבית ממנו נחטפו שירי וילדיה ואמרה ש"אין טוב ממראה עיניים".
מדוברות ניר עוז נמסר לאחר שנפרדו ביומיים האחרונים מעודד, משירי, מאריאל ומכפיר כי "בעודנו נעטפים באבלנו הפרטי והקהילתי, אנו רוצים להודות מעומק הלב לעם ישראל על החיבוק הגדול שמעניק לנו כוח היום ובכל יום מאז השבעה באוקטובר".
לדבריהם, "היום הזה הוא תזכורת לאחדות הערכית של העם שלנו והוא חייב להוות את נקודת המפנה בדרך להשבת כל החטופים הביתה. איננו מבקשים נקמה, אנו מבקשים את שחרור כל יקירינו. החיים לחיק משפחותיהם והחללים למנוחת עולמים. לא עייפי דרך כי אם מפלסי נתיב.
אולה מצגר, תושבת הקיבוץ, סיפרה על הימים הקשים והמטלטלים שעוברים על חברי הקהילה, ואמרה ש"אתמול נפגשנו בהלוויה של עודד והגיעו מכל קצוות החברה הישראלית". לדבריה, הלוויה של שירי, אריאל וכפיר תהיה "סוג של כוננות ספיגה. יום עצוב בשבילנו ובשביל ירדן, וזה הולך להיות קשה. אני מכירה את המשפחה היטב", וקראה ש"חייבים לעשות הכול כדי להחזיר את החטופים".
מירב כהן מקיבוץ עין השלושה אמרה ש"אין מילים בעברית לתאר התחושות. יום עצוב וקשה, זה יהיה מחזה קורע לב וזאת סיטואציה שאנחנו לא מסוגלים בכלל לעכל. אנחנו מחבקים את משפחת ביבס, אנחנו לא מעכלים שאימא ושני ילדיה הקטנים נרצחו, חייבים להחזיר את כולם ולשים סוף לטרגדיה הבלתי נגמרת הזאת".