הצונאמי שהכה בחופי יפן ב-11 במרץ 2011 נחרט בזיכרוננו כאחד מאסונות הטבע ההרסניים שידע העולם בעשורים האחרונים. שלוש שנים וחצי לאחר האסון הנורא, שגבה את חייהם של אלפי בני אדם, מחקר חדש מציע: מפולת "בגודל של פריז" שאירעה מתחת לפני המים היא הגורם העיקרי לגלים העצומים ולא, כפי שנהוג היה לחשוב עד כה, רעידת אדמה בלבד.
עוד חדשות מהעולם:
אל-קאעדה נגד דאעש: "הצילו את ספינת הג'יהאד"
"כמו רעם": עשרות נלכדו על הר געש שהתפרץ ביפן
המאבק באבולה: אלפי מנות חיסון יועברו עד 2015
המחקר החדש, בראשותו של סטפן גרילי, חוקר אוקיינוסים מאוניברסיטת רוד איילנד, טוען כי לא ייתכן שתנועות לאורך שברי כדור הארץ שיבשו את פני המים וגרמו להיווצרותם של גלים שהגיעו למרחק של מאות קילומטרים מקו החוף. במגזין "מרין ג'יאולוג'י", בו פורסם המאמר, נכתב כי על מנת לבחון את הטענה הזו, גרילי ועמיתיו חקרו את תנועת פני השטח שנרשמה לאורך החוף היפני ביום האסון.
בהסתמך על הנתונים שנאספו, החוקרים טענו כי במהלך רעידת האדמה, גוש של משקעים שהשתרע על שטח שגודלו 20 קילומטרים על 40 קילומטרים ועומקו שני קילומטרים, החליק מגובה של 300 מטרים. הם חישבו את מקום האירוע, כ-170 קילומטרים מהחוף בעומק של ארבעה קילומטרים וחצי. אז גם השווה הגיאולוג הימי דיוויד טאפין מהשירות הגיאולוגי בבריטניה, את המפות היפניות מלפני רעידת האדמה ואחריה, וזיהה "צניחה" מתאימה באזור האמור.
אם ההשערה אכן נכונה, אזור היעד יעלה בקנה אחד עם השטח האינטנסיבי ביותר של ההצפה מפרץ הררי של 100 קילומטרים שנקרא "סאנריקו", שם הגיעו הגלים ביום האסון לגובה של 40 מטרים. כרבע מקורבנות הצונאמי מתו באזור זה.
חבר צוות החוקרים, הסיסמולוג רוברט גלר מאוניברסיטת טוקיו, טוען כי אם יתברר שההשערה של הצוות נכונה, זה "ישנה את כללי המשחק". לדבריו, אם מפולות כמתואר לעיל מסוגלות לייצר גלי צונאמי כה עצומים, יהיה קשה מאוד לחזות את האסון הבא.