סא"ל י' התגייס ליחידת מגלן כלוחם לפני 14 שנים ושירת בה ברצף במשך עשר שנים, עד שהתמנה לתפקיד מפקד פלוגה. בשנים האחרונות הספיק לפעול בדרום לבנון במלחמה ב-2006, ובמבצע עופרת יצוקה נקרא מספסל הלימודים כדי לסייע לגדוד 101 בעקבות פציעה של המג"ד בהיתקלות. מאוחר יותר אף קיבל את הפיקוד על הגדוד. לפני חודש וחצי הוא סגר מעגל וקיבל את הפיקוד על היחידה. בחפיפה הוא גילה שמודיעין היחידה ויעדיה התפתחו משמעותית, גזרות הפעולה גדלו וכוח האדם ביחידה גדל ללא היכר.
12 ביוני, יום שישי, 07:30 בבוקר. חצי יממה אחרי החטיפה. סא"ל י' יושב בחטיבה המרחבית (חטמ"ר) אפרים ומקריא פקודות לפני יציאה להפגנה בבילעין. המכשיר המוצפן "ורד הרים" צלצל ועל הקו קצין אגף המבצעים של החטמ"ר. "הופעלה פקודת חניבעל, חשש לחטיפת נערים", נאמר מהצד השני של הקו. הקצין מספיק לנדב פרטים נוספים, וניתק. י' לא משתהה ומנחה על הכוחות בשטח לחסום צירים ולהיערך לאפשרות שידרשו מהם תנועה למקומות ייעודים ברחבי יהודה ושומרון כדי לאתר את החטופים. כל כוחות היחידה שלא ממלאים משימה מוקפצים אל האזור ומשימות ההכשרה והאימונים מבוטלים. תוך פחות מ-24 שעות הכוחות מתחילים לקבל משימות יחד עם גששים, יחידות עוקץ, רכזי שב"כ, חוקרי שבויים, יחידה לאיתור נעדרים והיחידה לפינוי בהיטס. "זה התחיל ונגמר כמבצע נטול אגו", הסביר מפקד מגלן מספר קילומטרים ממקום איתור גופות הנערים. "מסיירת מטכ"ל ועד אחרון היחידות המיוחדות אף אחד לא התעניין תחת מי הוא פועל ומי מפקד המשימה שלו. לכולם הייתה משימה אחת: לאתר את הנערים. בימים רגילים יש בזה קושי, כי אתה רוצה פיקוד ושליטה על הכוחות שלך".
עוד בוואלה! חדשות:
החוליה החסרה: כך חמקו חוטפי הנערים מידי השב"כ
קצין בכיר: "המסר לחמאס בעזה - פנינו לא להסלמה"
המחדל של צה"ל: החיפושים החלו 4 שעות אחר הדיווח
כך מתגלגלים כוחות מגלן מגזרה לגזרה וממבצע למבצע. במשך שבועיים וחצי הם עברו מחטיבת אפרים, בה ביצעו פשיטות על כפרים, מעצרים וסריקות, לחטיבת השומרון. זאת, תוך כדי ביצוע מבצעים יחידתיים תחת חטיבת הנח"ל באזור חטמ"ר עציון, ולאחר מכן תחת פיקוד חטיבת שריון, אוגדת יו"ש ולבסוף תחת גדוד לביא בפיקודו של סא"ל שחר ספדיה. רק שמי שצמח ביחידות המיוחדות מסוגל להבין את גודל הפשרה והתרחקות מאגו ושיקולי יוקרה שהובלטו במבצע הזה. יחידת מגלן ערכה מבצעים ב-15 כפרים שונים - בהם קני צרעות של ממש - ועצרה יותר מ-45 פלסטינים החשודים בפעילות טרור, וסרקה למעלה ממאה מבנים, בורות מים ומערות. "היו התנגדויות במהלך המבצעים. לדוגמה בבית צוריף, מעוז חמאס מובהק, הושלכו לעברנו מטעני צד, בקבוקי תבערה ואבנים, אבל לא הייתה התנגדות באש חיה", סיפר סא"ל י'. לדבריו, היקף הכוחות שפשט על הכפר הפחיד את החמושים. "כשאתה מתקרב בצורה נכונה וחשאית לקסבה, מחנה פליטים או לכפר כמו בית צוריף, אתה יוצר הלם וחוסך חיכוך. כשאתה לא מגיע מוסווה, אתה מאפשר להם להיערך להפרות סדר או לירי".
הימים חלפו ועיקר הפעילות התנקזה למשימות חיפוש וסריקות. שני אתגרים עמדו בפני המפקדים בשטח: איתני הטבע, דוגמת החום הגבוה במהלך היום ותנאי השטח, וכן הפן הפסיכולוגי. הזמן שחלף וחוסר התוצאות ברמה הטקטית לא תרמו לתחושה של הלוחמים. בכל שטח שסרקו הלוחמים התבקשו המפקדים להתחייב כי בשטח זה לא נמצאות הגופות. היוקרה של יחידת מגלן הונחה על כף המאזניים. "אנחנו מכשירים את הלוחמים שלנו ל'מיקרו טופוגרפיה': לחיות את השטח, לדעת איפה הפכו אבן, איך נראה שטח מופר וכמה אנשים עברו בשביל", מספר סא"ל י', שהופך סלע תוך כדי שהוא מראה סימנים בסיסיים בקרקע. "בשבוע שדאות אני מזהיר את המפקדים: תגרמו להם לאהוב את השטח, שיאהבו את האדמה. אל תשניאו את הטבע על החיילים. הצבא מנסה לאזן את הפער שנוצר בדור האחרון בקרבה לשטח באמצעות הכשרה נכונה ואימונים אפקטיביים, וזה יעיל מאוד. ראינו את זה במבצע".
כך המשיכו לוחמי מגלן. הם סרקו מערות, בורות מים וסליקים. אל המערות הם נכנסו מתוך ידיעה שאולי באחת מהן מסתתרים החוטפים החמושים. במקרים מסוימים הם קיבלו אישור להשליך רימוני הלם לתוך המערה ולטהר אותה. "כששמעתם שכל אבן נהפכה, זו לא הייתה סיסמה ולא מטאפורה. בנקודות שאליהן הוזעקנו הפכנו כל מה שיכול היה להיות סימן חשוד. לא יודע מה חשבו אחרים, אבל עד הרגע האחרון חיפשנו אותם חיים. אנחנו התעסקנו בעובדות ולהביא את הילדים הביתה", אמר.
יומיים לפני מציאת הגופות, התחלקו כוחות מגלן לשלוש פלגות: האחת פעלה בגזרת איתור הגופות, השנייה פעלה באזור בית כחיל והשלישית נערכה למעצר לילי. ביום השני של החיפושים נאמר למפקד יחידת מגלן כי "יש קצה חוט בשטח". קצין האג"מ של יחידת מגלן עולה בקשר המוצפן: "כנראה מצאנו את מה שאנחנו מחפשים", הוא אומר. "זה רציני?" שואל מפקד מגלן. משיב לו קצין האג"מ: "כן. זה רציני. אני מעלה איתור במשואה" (ממקד מטרה במערכת השליטה והבקרה של צה"ל כדי ששאר המפקדים בשטח יזהו על המפה הדיגיטלית את המיקום המדויק).
מלווה במג"ד לביא, רכזי שב"כ וכוחות נוספים, נכנס מפקד יחידת מגלן דרך לב הכפר החלחול כדי להגיע לנקודה כמה שיותר מהר. בדרך הם חוטפים אבנים, בקבוקי תבערה ובקבוקי צבע שמקשים עליהם את הנהיגה. סא"ל י' רץ במעלה הגבעה, דרוך עם נשק ומוכן להתפתחות. "נערכנו לאפשרות שעוד רגע יוצאים החוטפים ממקום מסתור ופותחים באש. בודדנו את האירוע. העברנו אחורה לוחמים כדי שלא יקרה מצב שהורסים את הזירה במטרה לאסוף ראיות וסימני שטח", אמר. סייר שטח העיר את תשומת לבו של סגן מפקד הפלוגה של מגלן. שיח שהונח כניסיון להסתיר את גל האבנים התגלה כחשוד. סגן מפקד הפלגה רץ להביא מעדר והחל לחפור ברגישות.
"אין שום שמחה במקרה הזה. רק הקלה שלא נכנסנו למצב של פצע שיכול היה לדמם שנים ארוכות והיה קשה לסגור אותו. כל הסריקה הזו עוברים ליד בראש תמונות הנערים. לא חטופים, נערים. אנחנו התחייבנו לעצמנו ביחידה ולעם ישראל: לעולם לא נעזוב חייל או אזרח בשטח. נעדר, חטוף, פצוע או הרוג. זה הקוד שלנו. זו ערבות הדדית. אם הייתם רואים איך פעלו רכזי השב"כ 24 שעות ביממה, המפקדים עד האחרון החיילים, הייתה עוברת לכם צמרמורת בגוף", הסביר סא"ל י'.
"בסוף האיתור, כשהבנו שאלו הנערים, כינסתי את חיילי היחידה שפעלה בשטח. אמרתי להם: 'אני גאה בכם. כל הכבוד. זה יותר קשה מלהסתער על גבעה ואתם לא התייאשתם. ההתעקשות שלכם יחד עם הסייר החזירו את הנערים הביתה", סיכם י'. לבסוף ביקש מפקד היחידה לחתום את השיחה בהבטחה: "לא סיימנו את המשימה. אנחנו עוד נגיע לחוטפים. הם חטפו נערים ורצחו אותם ללא טיפת חמלה. אנחנו נגיע אליהם".
לפניות לכתב אמיר בוחבוט: amirbohbot@walla.com