חבר הכנסת חיליק בר (העבודה) הסעיר בתחילת השבוע שעבר את "ב?יצת השמאל" כשהעז לתמוך בהצעת חוק שמאפשרת ליהודים להתפלל בהר הבית. חבריו לא ידעו את נפשם. איך הוא, אביר הדיאלוג עם הפלסטינים, ראש השדולה לפתרון הסכסוך הישראלי-ערבי, זה שיזם לא מכבר מפגש עם אבו מאזן ברמאללה, חובר ללא אחרת מאשר חברת הכנסת מירי רגב (ליכוד).
היה דווקא משהו מרענן בחיבור בין ההוא מהדיאלוג הישראלי-פלסטיני לזאת עם הדגל וה"כפיים". בר הוכיח שהלך מחשבתו מורכב ועגול יותר מזה של רוב חברי הכנסת, השבויים בקונספציית השמאל והימין. מהר מאוד זה עבר לו. האינתיפאדה שהוא חטף מתוך המחנה שלו גרמה לו לחשוב על כל העניין מחדש, ולבסוף הוא החליט לסגת מתמיכתו בחוק.
עד כאן הכל נורמלי. חברי כנסת משנים את גישתם תדיר בנוגע להצעות חוק. בהודעה שפרסם, הסביר בר שהחליט למשוך את תמיכתו לאחר שקיים "סבב התייעצויות מקיף עם גורמי ביטחון בכירים, עם גורמים פוליטיים ודיפלומטיים בארץ ובעולם".
פוסט פוליטי - לכל הטורים של לירון מרוז
כדאי להתעכב קצת על עניין ההתייעצות עם גורמי הביטחון. מזל מועלם, הפרשנית הפוליטית של אתר "אל-מוניטור", תיארה בשבוע שעבר בהרחבה את מסע הלחצים שהופעל בעיקר כלפי בר וגם, בקטנה, כלפי רגב. בין השאר היא ציינה שהשניים קיבלו שיחות טלפון מגורמים בשב"כ שהזהירו אותם מההשלכות שעלולות להיגרם במקרה שהצעת החוק תעבור.
מדינת שב"כ
זה כבר נראה מטריד. האם השב"כ מתערב בעבודת הכנסת מאחורי הקלעים, בלי שאף אחד רואה, עם הפחדות ואיומים? הצעת החוק הזו, כדרכן של חלק נרחב מהצעות החוק, קיימת עד כה בעיקר בתקשורת. היא טרם חצתה את סף ועדת השרים לענייני חקיקה, שלא לדבר על הצבעה בקריאה טרומית. לאנשי השב"כ, אם ירצו, יהיו עוד שלל הזדמנויות שבהן יוכלו להביא את עמדתם הנחרצת נגד הרעיון של רגב, בוועדה בכנסת שתדון בכך. רק שאז העסק יהיה קשה הרבה יותר. הדיון יהיה פומבי, וכל מיני משה פייגלינים ואורית סטרוקים, ששולטים בחומר, עוד עלולים לשאול שאלות, לתהות תהיות ולבקש נתונים. אם כך, לא פשוט יותר להתקשר לחבר הכנסת ולזרוק לחלל האוויר כמה תחזיות אפוקליפטיות איך הצעת החוק הזו תהפוך עלינו את המזרח התיכון?
חשוב לציין: פקידי ממשל מדברים כל הזמן עם חברי הכנסת על הצעות החוק שלהם. רק שכאן המצב שונה. אם מישהו מאגף התקציבים של האוצר ירים טלפון לחבר כנסת על מנת לנסות ולהניא אותו מלהביא להצבעה הצעת חוק מסוימת יעמדו בפני הח"כ מספיק כלים לנהל עמו דיאלוג. הוא יוכל לבקש נתונים, לבחון גרפים ולהשוות בין טבלאות. אבל מה יכול לומר חבר כנסת לאיש ביטחון שמתקשר ובפיו שלל הערכות מודיעיניות על סוף העולם המתקרב? הוא לא יוכל לדרוש ממנו לראות את הדוח המודיעיני האחרון שעליו הוא מתבסס.
בשיחה עמם השבוע נשמעו רגב ובר מסויגים יותר. רגב טענה שכלל לא דיברו איתה מהשב"כ. בר אישר שהיו לו שיחות עם השב"כ, אבל ששתיים מהן התקיימו ביוזמתו. שיחה אחרת נערכה עם אישיות ביטחונית לאחר שקולגה פוליטית שידך בין השניים. כך או כך ברור שהשב"כ בחש בעניין מאחורי הקלעים ותרם את תרומתו. לא ברור אם זו היתה הנחיה מלמעלה או יוזמה מקומית. בתגובה שמסר הארגון לוואלה! חדשות נכתב שהארגון "אינו נוהג להתייחס בתקשורת לשיח המקצועי המתקיים עם שרים וחברי כנסת". אמנם אין בזה אישור לשיחות שהתקיימו עם בר, אבל אין כאן הכחשה. פרשנות שלי: זה נראה יותר כהתחמקות. רגב טוענת שהיא ממשיכה עם הצעת החוק בכל הכוח. לפחות עם בר הם הצליחו.
לא שאין מקום לשמוע את השב"כ, להיפך חובה לשמוע את הארגון ואולי אפילו לפעול לפי המלצתו. אבל כשהדברים לא נעשים באופן שקוף ולפי הפרוצדורה הדרושה ישראל נראית פחות דמוקרטית ויותר מדינת שב"כ.
לאחר פרסום הכתבה ביקש להבהיר ח"כ חיליק בר: "שב"כ או מי מטעמו מעולם לא פנה אליי ביוזמתו. אם שוחחתי ועם מי ששוחחתי, היה זה ביוזמתי ומתוך רצוני האישי ללמוד את הנושא לעומק ולקבל תמונה ביטחונית מדוייקת ככל האפשר. גם בשיחות אלו מעולם לא ביקש ממני איש הקשור לשב"כ לסגת מהצעת חוק זו ואף לא רמז לכך. החלטתי לסגת מתמיכתי בחוק היתה בעיקר בשל התייעצויות עם גורמים פוליטיים בתוך מפלגתי ומחוץ למפלגתי וכן עם גורמים מקצועיים ודיפלומטיים אחרים. אני מוחה כנגד הרמיזה העולה בכתבה כאילו מישהו 'איים' עלי או דרש ממני לסגת מהחוק. לא היה ולא נברא. ההחלטה הייתה לגמרי שלי ולאחר כמה ימים בהם בחנתי לכאן או לכאן את מכלול השיקולים והנתונים שהיו ברשותי ולאחר סבב התייעצות מקיף".