השיחות המתמשכות בין מנהיגי האופוזיציה באוקראינה לנשיא ויקטור ינוקוביץ' הגיעו למבוי סתום. זה דו-שיח של חירשים: נציגי המפגינים ביקשו מהנשיא להרחיק את הכוחות המיוחדים של המשטרה מ"כיכר העצמאות". והנשיא, בשלו: הוא ביקש מראשי המפגינים לקרוא לאנשיהם לעצור מיד את ההתקוממות. רפורמות פוליטיות, בחירות חדשות? כל זה נדחק לשוליים. ממתי מפגינים על בריקדות בוערות שמעו לקול הפוליטיקאים?
קייב אדומה מדם. המהומות גבו את חייהם של 25 בני אדם, ולא מעט מהם שוטרים. טלטלה שכזו, שהרעידה כיכרות שונים מאוד זה מזה ברחבי העולם בשנים האחרונות ,כבר לימדה כמה שיעורים. ראשית, אין מהפכות יפות, אלא יש מהפכות בהמשכים. שנית, האופוזיציה הפוליטית תמיד תפגר אחרי המחאה העממית, במאמציה לגבש עמדה ודרישות. שלישית, ככל שהמחאה מתארכת, היא מקבלת חיים משל עצמה, ונוטה להידרדר לאלימות. המסקנות לגבי השפעת ההתערבות החיצונית - שנויות במחלוקת.
המפגינים המקוריים של כיכר העצמאות בקייב, המתוסכלים שיצאו לרחוב כדי למחות נגד השחיתות, נגד השרירות של הממשלה ונגד התכתיבים של מוסקבה, אלא שרצו להתקרב לאירופה הבלתי-מושגת נמצאים כעת בצל הלאומנים והקיצונים שדורשים מהפכה ומוכנים לשפוך דם - לבין הימ?מ האוקראיני שמבצע פקודות ל"טיהור" אזור הבניינים הממשלתיים כמיטב יכולתו, - ובנוסף לכל הצרות, מי שטוען שמייצג אותם - אותם ?מנהיגי האופוזיציה?, שכבר חטפו צעקות בוז באותה הכיכר - לא ברור מי שומע בקולם.
האלימות המחודשת התפרצה דווקא כשהפרשנים האופטימיים הכריזו שהשלב החריף של המחאה כבר חלף, ואחרי שהמפגינים החלו לפנות את הבניינים שלכדו במרכז קייב, בתמורה להבטחת חנינה, לשחרור העצורים ולמו"מ עם הרשויות. במה שהפך ל"יום שלישי האדום" של אוקראינה, הראדה - הפרלמנט בקייב - היה אמור לדון בשאלת התיקונים לחוקת המדינה בנושא מבנה המשטר. אך בפרלמנט דווח כי המחוקקים הותקפו על-ידי האופוזיציונרים - וצעדת התמיכה הלא-אלימה של האופוזיציה הפכה, די מהר, למצעד אלים. לרשויות היה תרוץ מושלם, אפוא, לגשת לתסריט הפינוי האלים: המפגינים "התחילו ראשונים".
המשטרה האשימה את הקיצונים בקרב האופוזיציה בניסיון לעשות מהפך שלטוני אלים, תוך שימוש בנשק חם ובבקבוקי תבערה. האופוזיציונרים טענו שהרשויות שלחו לעברם צלפים ולוחמי ימ"מ חמושים בתתי-מקלע, וירו לעברם אש חיה. מבין המפגינים, היו כאלה שביקשו להשתתף בעימותים - והיו שלא ציפו לתפנית החריפה שחלה אמש אחרי פקיעת האולטימטום לפינוי מאהל המחאה. הם נתקפו פאניקה, נחנקים מהעשן בכיכר, לכודים בבניינים הבוערים, מנסים להיחלץ מהמלכודת ולהגיע דרך המחסומים לתחנות המטרו - שהושבתו. צעיר אחר, שעד יום שלישי היה מספיק מדי יום לקפוץ לכיכר ולהגיע לעבודה בקייב (עמיתיו צחקו עליו על הבגדים המפויחים "מהבריקדות"), הודה שביום שלישי כבר "החלה מלחמה".
בקצב הנוכחי של ההסלמה, כל התפתחות אפשרית, החל מבריחתו של ינוקוביץ? והקמת שלטון פרו-מערבי בתמיכת האוליגרכים האוקראינים שנמאס להם מהבלגאן, וכלה בהפיכתה של אוקראינה לפדרציה. אפשרות נוספת, כמובן, היא פיזור מלא של המפגינים, בכל מחיר. מה שכן, ספק אם הדרמה הזאת הייתה נמשכת כל כך הרבה זמן - או מידרדרת לאלימות חריפה שכזו אילולא מוסקבה הייתה ניצבת ברקע. בלי אוקראינה, לא יתקיים אחד המיזמים הגדולים של הנשיא ולדימיר פוטין: איחוד אירו-אסיה.
ברבור אדום
פוטין הוכיח שהוא מוכן להשקיע באוקראינה ובכלכלה המקרטעת שלה לא-מעט כסף, אפילו כשמצב הכלכלה הרוסית לא מזהיר. אירועי השבוע מראים שרוסיה כנראה לא תעצור בחצי הדרך - גם אם זה באמת יוביל בסופו של דבר להתפרקותה של אוקראינה למזרח (הפרו-רוסי) ולמערב, המביט בערגה כלפי אירופה. הבעיה של האוקראינים, שחפצים באהבת המערב, היא שפוטין כנראה רוצה אותם יותר מאשר שהאיחוד האירופי רוצה אותם, עם כל הצרות הכלכליות של אוקראינה, האוליגרכים שלה, השחיתות, והכתם הרעיל של צ?רנוביל.
בברית המועצות, היה נהוג לנחש על משבר חמור, כאשר בטלוויזיה היו משדרים את ?אגם הברבורים?. השבוע, בתקשורת הרוסית לא היה צורך בבלט של צ'ייקובסקי - הייתה להם אולימפיאדת חורף מפוארת. וכך נהגה אמש התקשורת הרוסית: מנגד, תמונות הקרח הלבן מסוצ'י, וממול, הצמיגים הבוערים בקייב. מדליות הזהב מול האש וגופות ההרוגים ב"כיכר העצמאות".
לפני כשבועיים, שהכלכלן הרוסי אנדריי אילריונוב, שהיה יועצו של פוטין, אמר שבקרמלין בוחנים ארבעה תסריטים של השתלטות חלקית או מלאה על אוקראינה. לדבריו יש קמפיין שמתנהל כעת בכמה ערוצים מקבילים - החל מתעמולה בערוצי התקשורת וכלה בסיוע באימוני הכוחות המיוחדים של אוקראינה. בתחילה, חשבתי שהוא מגזים. מילא, האיומים לסגור את ברז הגז, אבל לפרק מדינה, כשאפילו הנשיא ינוקוביץ? לא ממהר לקבל פקודות מהקרמלין? ועוד באמצע האולימפיאדה, אחרי כל המאמצים של פוטין לשפר את התדמית של רוסיה, עם החנינה ל"פוסי ריוט" ולחודורקובסקי?
אבל כן, וגם הנשיא בשאר אסד יעיד על כך. כשיש לך פטרון חזק ונחוש, אפילו המחאה הקשה והאלימה ביותר לא תפיל את השלטון כל כך מהר, וגם לא מלחמת אזרחים פוטנציאלית. וכן, הפינוי הכוחני של הכיכר, עם 25 ההרוגים, סגירת הרכבת התחתית בקייב וחסימת הכבישים המובילים לבירת אוקראינה כל זה קרה באמצע האולימפיאדה של פוטין. התגובות במערב, עם כל התדהמה כרגיל, וגם הקריאות לסנקציות, לא שינו את המצב. אז סגן הנשיא ביידן התקשר לינוקוביץ? וקרא לו להסיג את הכוחות, להרגיע את המצב. הרי זה מה שביידן אמר גם קודם.
"בקייב מהפכה, ואצלנו אולימפיאדה", צייץ בטוויטר הכלכלן והפוליטיקאי מן האופוזיציה אנדריי נצ'אייב, שר האוצר הרוסי בתקופת בוריס ילצין. "אני לא רוצה מהפכה ברוסיה, אבל רק מציין שהאוקראינים בחרו בחופש, ואילו אנחנו בחרנו במזחלות והוקי". הפעם, המערב מוכן לדבר, אך לא ממהר לפעול. עם האדישות הזו, יש סיכוי טוב שגם לאוקראינים - לפחות לחלק המזרחי של המדינה - לא יישאר הרבה מהחופש הזה.