מתקציב עד מינויים: הקרב האחרון של גנץ

שעון החול אוזל. הרמטכ"ל ה-20 של מדינת ישראל רא"ל בני גנץ מסיים החודש את השנה השלישית לכהונתו ומתחיל את השנה האחרונה בה בדרך כלל ממהרים לעשות את מה שלא הספקת, ומשתדלים מאוד לוודא שלא עושים תקלות מבצעיות ומערכתיות שיכולות להאפיל על כל הכהונה (ע"ע גבי אשכנזי). אבל צריך לזכור שזו גם תקופה של סיכומים.

רא"ל גנץ סומן כבר בצעירותו כהבטחה גדולה. נסיך, מודל אמנון ליפקין שחק, שביום מן הימים יתמנה לתפקיד הרמטכ"ל. הוא עבר דרך תפקידי השטח והמטה וכשהתמנה לתפקיד סגן הרמטכ”ל היה המתאים ביותר, "על הנייר", לרשת את אשכנזי. הכול היה נראה טבעי סביבו עד לרגע בו החליט שר הביטחון אהוד ברק להטיל פצצה ולמנות בשיא תקופת השפל של צה"ל את אלוף יואב גלנט לרמטכ"ל. המסע הארוך לכס הרמטכ"לות הסתיים באכזבה, אך גנץ שמר על ארשת פנים מכובדת וג'נטלמניות, הצדיע וצעד לאזרחות. לפתע ארע טוויסט בעלילה כיאה לסיפורי אגדות של נסיכים, מינויו של גלנט בוטל וגנץ הפך לחייל מספר אחד.

רא"ל גנץ הגיע באחת התקופות הסוערות שידע צה"ל מאז הקמתו. כניסתו לתפקיד הזכירה מעט את ההחלפה בין הרמטכ"ל "רפול" הסוער לרמטכ"ל "משה וחצי" הנינוח. החשדנות והתככים היו לחלק בלתי נפרד מצמרת צה"ל באותם ימים. גנץ פתח את חלונות חדר הדיונים של המטה הכללי בקומה ה-14 וריח הפגר אט אט יצא החוצה. הריח עדיין נמצא בפינות הצבא לאור ההחלטה של היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה פלילית נגד המעורבים. בצבא ממתינים לדעת האם שורשי הפרשה הזו נעקרו מצה"ל ונמצאים באזרחות או שמא יש מקומות שלא עברו חיטוי.

קצין איסוף - טורים קודמים:
170 אלף טילים: האם בכירי המטכ"ל ניסו להלך עלינו אימים?
כך נלחם שב"כ ב"אוניברסיטת הטרור" של אל-קאעדה
בשר טרי ואימוני מתח: כך יאמן צה"ל חיילים חזקים יותר

גנץ ניהל כמה מערכות שונות להשבת הסדר על כנו, בהן: איתור וסימון החוליות החלשות שהתעוררו בפרשת הרפז וטיפול בה עם סכין מנתחים, עדכון גרסת תוכנת מערכת היחסים בין הרמטכ"ל לשר הביטחון והחזרת השקט התעשייתי מאחורי הקלעים - זאת, בעיקר בקרב שכבת הביניים שהביטה תמיד למעלה וראתה סימפטומים של סדום ועמורה. במילים פשוטות - ניהול הצבא ללא סערות והחלטות מהפכניות. פיקוד בנחת.

זו הייתה מלאכה מורכבת. היא טרם הסתיימה ולמרות זאת, בני גנץ ייזכר יותר מכל בקדנציה הנוכחית כמפקד שהצליח לאחוז בהגה הספינה האדירה ולייצב אותה למרות הסערה שהתחוללה בתוך הצבא ומחוצה לו. המעמד והדרגות לא שינו אותו כאדם. בכל מקום שבו ניסו פקודיו להדליק לו הילה מלאכותית מעל לראשו, והיו כאלה, הוא דאג לכבות אותה. לא דבק בו חטא היוהרה.

יאמר לזכותו כי הוא דאג להקיף את עצמו באלופים דעתניים וכשלא נעמה לו דעתם לא ניהל איתם קרבות באמצעות כלי התקשורת. יחד עם זאת, נכון לציין כי תחתיו התקבלו מינויים שנויים במחלוקת כמו ההחלטה למנות למפקד חזית העומק את אלוף שי אביטל שגרר שובל של ביקורת במטה הכללי ומינויים נוספים שעוררו תמיהה כמו מינוי קצין מבריק ואיכותי כמו אלוף יעקב אייש לנספח צבאי בוושינגטון, במקום למנות אותו לתפקיד מפתח בשולחן המטכ"ל.

בפן המבצעי הכיר גנץ את צה"ל לאורכו ולרוחבו וכל מה שנותר לו הוא ליישם תכניות עליהן שקד כסגן רמטכ"ל. אף שקיבל כהכתבה גמורה את אלוף יאיר נווה כסגן רמטכ"ל וביניהם לא שררה אהבה קוסמית, ידעו השניים לעבוד בהבנה ברורה על האופן בו יראה עתידו של צה"ל. לאחר מכן כשהתמנה האלוף גדי איזנקוט לסגנו, העביר גנץ יותר סמכויות לידיו. גנץ הוקיר וגמל במעשים על ההחלטה של איזנקוט לסרב לאחר הדחת גלנט להצעה של שר הביטחון דאז אהוד ברק להתמנות לרמטכ"ל ולהמליץ על גנץ כראוי ממנו לתפקיד הרמטכ"ל.

בסוף, כמו שאומרים בגולני, נבחן המפקד במבחן האש. המבחנים של רא"ל גנץ לא היו גדולים במיוחד. הם התחלקו לשני רבדים: הגלוי והסמוי. ההחלטה שלא להיכנס קרקעית לרצועת עזה במהלך מבצע "עמוד ענן" למרות הגיוס הפראי של עשרות אלפי חיילי מילואים התבררה כנכונה. השקט היחסי ששורר לאורך רצועת עזה היה מהשקטים שידע האזור מאז מבצע ההתנתקות.

קביעת עמדה חדה נגד מתקפות בגבול הסורי ייצרו מאזן הרתעה יחסי שהרחיק רעות גדולות יותר. במקביל, העצים גנץ את המערכה שבין המערכות. מבצעים מיוחדים בשלוש השנים האחרונות שחלקן התעצמו וקיבלו דחיפה. כל אחת מהן יכלה לעורר שינוי במאזן האזורי ולגרור את ישראל להסלמה, אך החשיבה היוצרת הביאה את צה"ל לאתר את החרך באפוד של האויב מבלי להעיר אותו משנתו. למען הדיוק, גם היו תקלות אך המערכות תחקרו את עצמן והפיקו לקחים במהירות. האפקט הכללי של המבצעים המיוחדים בכהונתו, הגדיל את מאזן האימה של צה"ל במזרח התיכון. כרמטכ"ל חשף גנץ את השורשים העמוקים שהצמיחו אותו ביחידות המיוחדות (שלדג) והתאים את המערכה שצה"ל מתמודד בה במערכה החשאית.

גנץ, חזר ארצה מארה"ב עם ניחוחות אחרים והבין כי דור המלחמות הגדולות של פעם הולך ונעלם וכדי לקדם אינטרסים במזרח התיכון עלייך לפעול באופן שקט, כירורגי ומדויק. כך נולדה לה תפיסת הפעלה נועזת במיוחד. המהלכים נרקמו בתקופתו של גבי אשכנזי, אך צברו תאוצה בשלושת השנים האחרונות. בדרכו השקטה רתם את המערכת לשינוי השקעות יוצאות דופן במודיעין ובאופן בו הוא משרת את כלל המערכה הצבאית באוויר בים וביבשה, חימוש מדויק משולב, מבצעים מורכבים וחשאיים בעומק, סייבר, חיל האוויר שלא שוקד על שמריו והחלל. לצד זאת, לא פחד לשחוט גם פרות קדושות ולקצץ שומנים. גם בתחום המוכנות לתקיפה באיראן הגיע הצבא למוכנות שיא. ניהול נכון של משאבים סייע לראש הממשלה בנימין להתחייב על אופציה צבאית שרירה וקיימת.

יתרונו של רא"ל גנץ הוא באופיו הרגוע והנינוח והקסם האישי שפועל במהירות על בני אדם. באותה נשימה הם עשויים להכשיל אותו במילוי המשימה. במלחמת הקיצוץ בתקציב הביטחון, יש הטוענים בצה"ל כי מנע כריתת איברים חיוניים לצה"ל, אך יש מי שטוען כי הוא נכשל כישלון צורב.

ההשלכות לכך באו לידי ביטוי לא רק בקיצוץ גודלו של צה"ל בארבעת אלפים משרתי קבע, בקיצוץ מאסיבי של אימונים, סגירת יחידות ופגיעה בכשירותו של הצבא, אלא גם במפלס הדאגה של משרתי הקבע לעתידם והחשש שבעתיד יאיישו משרות בכירות כאלה שהצבא לא היה מעוניין בהם. גנץ לא השכיל להבין לעומק את המצב החברתי בציבור הישראלי. יאיר לפיד נבחר לכהונת שר האוצר על גלי הביקורת הקשה של מעמד הביניים מהבירוקרטיה, השומנים במערכת הממשלתית ויוקר המחייה. צה"ל ענה לפרופיל אותו חיפשה החברה השבעה לנגח וההתקפות החלו לבוא גלים גלים.

דווקא בתקופה שקטה מבחינה ביטחונית מתגאים בצה"ל כי הכסף שהושקע בשנים האחרונות בצבא מייצר תחושת ביטחון, ולא מבינים את כפיות הטובה של החברה הישראלית ולמה דורשים מהם לקצץ ולהתייעל דווקא עכשיו. הרמטכ"ל גנץ היה צריך להבין את המסר, לדעת שהוא המטרה הראשונה, להכין תכנית התקפית יזומה ולא להיגרר אחרי תכניות האוצר. אולי שיתוף הפעולה הזמני בין שר הביטחון ללפיד הרגיע את המטכ"ל וכשהכול התפוצץ היה מאוחר מדי.

כאילו לא די בכך, הגל העכור בחברה הישראלית בכלל ובמשרדי הממשלה בפרט בראשם משרד האוצר נגד משרתי הקבע הלך וצבר תאוצה. שיא חדש במטח העלבונות נגד משרתי הקבע הגיע לידי ביטוי בתכנית "ארץ נהדרת". בצבא נפלו ארצה מעוצמת המכה. השלב הבא היה חיפוש אשמים ובחיים כמו בחיים, תמיד משווים עם מי שהיה לפני האחרון ברשימה.

מהלומות הידיים של גבי אשכנזי על שולחנות הממשלה וכיפופי הידיים הפומביים עם שר האוצר דאז יובל שטייניץ התחלפו בנאומים קצרים של בני גנץ, סרטונים ברשת שמשווים את צה"ל ל"קפה שחור חזק" ובליץ ראיונות בכלי התקשורת שלא הרשימו במיוחד.

רבים ממשרתי הקבע מצפים עד היום לנאום נוקב, חריף ופומבי של הרמטכ"ל בנושא עתידם הכלכלי ומעמדם בחברה הישראלית. נאום אחד, ללא סקירה אזורית על האיומים במזרח התיכון, שייתפס בעיני רבים כרימון עשן שהושלך לחלל החדר כדי להמחיש את מידת הנחיצות בצבא חזק ובעל משאבים כבירים. נאום שיסיר את העננה מעליהם ויסייע להם לשכנע את בני זוגם כי הם לא הולכים כל בוקר לעבודה, אלא לשרת את המדינה.

גם במערך המילואים הדעות עליו חלוקות. מפקדי מערך המילואים משננים היטב את מושג היסוד שח"ם (שגרה, חירום ומלחמה) אותו תבע מהם הרמטכ"ל. עם זאת, באותו שטף דיבור הם טוענים כי הוא אמנם מתאמץ להחזיר אותם למרכז השיח המבצעי ולתת ביטוי לחשיבה היוצרת שלהם בתהליך קבלת החלטות של המטה הכללי, אך בפועל נפגע המערך עם ההחלטה לקצץ בימי המילואים ובהיקף באימונים לאור הקיצוץ בתקציב הביטחון.

ואם בכסף עסקינן, אז לא ניתן להתעלם מהעובדה כי הרמטכ"ל לא הצליח לאשר תכנית רב שנתית עבור צה"ל ובכך נפגעה יכולת התכנון לטווח ארוך של הצבא, בדגש על יכולות בניין כוח והתעצמות לטווחים ארוכים. למען ההגינות, יש להדגיש כי לשקט התעשייתי שמייצר רא"ל גנץ יש לקשור את שר הביטחון משה בוגי יעלון כדמות מאוד נינוחה לעשייה משותפת. יש מעת לעת מחלוקות ומתחים טבעיים אך הם נשארים בתוך הלשכות. בניגוד למאבק בין ארדן ליעלון - שום דבר לא יוצא החוצה.

הפרק האחרון שנותר לסיכום הם המינויים.

ההערכה היא שבסוף הקיץ יודיע שר הביטחון משה יעלון על הרמטכ"ל ה-21 של צה"ל. המועמד המוביל הוא סגן הרמטכ"ל אלוף גדי איזנקוט, כשמולו ממתין סגן הרמטכ"ל לשעבר אלוף יאיר נווה וברקע ובאופן בלתי מוסבר עולה בשיחות צהבהבות במסדרון שמו של אלוף במיל' יואב גלנט, שנראה לאחרונה מספר פעמים בקומה ה-14 במחנה רבין בתל אביב.

זמן קצר אחרי בחירת הרמטכ"ל יידרשו הצדדים לבחור סגן רמטכ"ל חדש ולהכניס אותו לתפקיד במהירות מאחר ולא ניתן להחליף רמטכ"ל וסגן רמטכ"ל במועדים סמוכים.
מועמד טבעי לתפקיד הסגן הוא אלוף פיקוד צפון יאיר גולן, שפיקד בעבר על פיקוד העורף והוא בעל ניסיון עשיר בתחום השדה והמבצעים. למרות זאת טוענים גורמים במטכ"ל, כי האלוף איזנקוט מעדיף על פניו את מפקד חיל האוויר אלוף אמיר אשל שבעבר היה ראש אגף התכנון. היחסים בין איזנקוט לאשל נרקמו לאורך השנים, אך התהדקו בפורום ה-TOP SECRET של הרמטכ"ל שכולל את סגן הרמטכ"ל, מפקד חיל האוויר וראש אמ"ן. בראייה עתידית כבר חושבים על הרמטכ"ל ה-22 וכדי להכשיר את המועמד הבא יש למנות את ראש אמ"ן הנוכחי אלוף אביב כוכבי למפקד פיקוד מרחבי. על הפרק עומדים המינוי לפיקוד צפון או פיקוד מרכז. אם ראש אמ"ן יסיים את כהונתו בקרוב, יתמודדו על מקומו אלוף פיקוד מרכז ניצן אלון או מפקד המכללות אלוף יוסי ביידץ. אם רוצים במטה הכללי להכשיר את אלוף אלון לתפקיד הרמטכ"ל בעתיד, יש למנות אותו לתפקיד ראש אמ"ן, אך אם הם רואים בכוכבי כמועמד הבלתי מעורער לתפקיד הרמטכ"ל ה-22 ימנו את ביידץ, שעל פי דעת רבים מוגדר כמועמד טבעי לתפקיד.

המהלך לבחירת סגן הרמטכ"ל יוביל לתגובת שרשרת נוספת. מפקד חיל האוויר שהחל את כהונתו במאי 2012 יפנה את מקומו, ועל תפקידו מתמודדים ראש אגף התכנון האלוף נמרוד שפר, ראש מטה חיל האוויר תא"ל חגי טופולנסקי, וברקע עולה כל העת שמו של תא"ל עמיקם נורקין כ"נסיך" הבלתי מעורער של חיל האוויר.

סוגיית המינויים גם היא מעוררת מחלוקת בצה"ל ומעלה את שאלת האופן הנינוח באמצעותו מנהל הרמטכ"ל את דיון השיבוצים. בצבא נשמעות כל העת קריאות לרענן את השורות ולהוציא לפנסיה קצינים ותיקים, ביניהם אלוף גרשון הכהן שתרומתו לצה"ל כבירה, אך נכון וראוי לקדם קצינים צעירים במקומו.

בין התפקידים הראשונים שבהם נדרש הרמטכ"ל לעסוק כבר בחודשים הקרובים יהיה פיקוד העורף. ביוני הקרוב ימלאו לכהונתו של אלוף אייל איזנברג שלוש שנים. השם החם שעולה כמועמד להחליפו הוא תא"ל יואל סטריק. מפקד מוערך מאוד שפיקד בעבר על חטיבת גבעתי, עוצבת אדום, אוגדה 91 וראש חטיבת המבצעים באגף המבצעים. אם יתפנה מקומו של אלוף יאיר גולן, עשוי לרשת את מקומו אלוף אביב כוכבי. בחודש מרץ הקרוב ימלאו שנתיים לכהונת של אלוף ניצן אלון בפיקוד מרכז. שינוי במבנה המטכ"ל עשוי להוביל אותו לתפקיד אחר ואת מקומו יכולים לתפוס אלוף כוכבי, תא"ל רוני נומה, ותא"ל הרצי הלוי. גם ראש אגף התקשוב עוזי מוסקוביץ רואה את עצמו כמועמד לתפקיד. מיקומו של אלוף פיקוד דרום סמי תורג'מן בשרשרת נראה יציב ולא צפוי שינוי במעמדו. ראש אגף התקשוב האלוף עוזי מוסקוביץ החל באוקטובר 2013 את השנה השלישית בכהונתו. לפי הלך הרוח במטכ"ל הוא יסיים ארבע שנים במטכ"ל ויפנה לאזרחות. באגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה לא צפויים שינויים בטווח הנראה לעין אף שהאלוף קובי ברק - שבמרץ הקרוב יחל את השנה השלישית לכהונתו - רואה את עצמו כמועמד ראוי לפיקוד מרכז. אלופה אורנה ברביבאי שבחודש יוני השנה תסיים שלוש שנים כראש אכ"א עשויה לפנות את מקומה, עליו יכולים להתמודד מספר קצינים ביניהם תא"ל חגי מרדכי.

בחיל הים כמו באגף המבצעים לא צפויים שינויים כך גם בתפקיד הנספח בוושינגטון, מפקד המכללות (במידה ולא יתמנה לראש אמ"ן, א"ב) בבית הדין לערעורים, המזכיר הצבאי של ראש הממשלה, זרוע היבשה ובתפקיד מתאם הפעולות בשטחים. אך ברקע ממתינה בסבלנות שכבת התא"לים ולא על פי סדר חשיבות ביניהם: יוסי בכר, יואל סטריק, תמיר ידעי, חגי מרדכי, יחזקאל אגאי, רוני נומה, חגי טופולנסקי, תמיר היימן, מיקי אדלשטיין, הרצי הלוי, מוטי ברוך וגל הירש (שלפי ההערכות, גנץ יקדם אותו לתפקיד אלוף במיל' במקומו של אלוף שי אביטל כמפקד חזית העומק). עיניהם מתרוצצות סביב מספר תפקידים. תפקיד הגיס אותו ממלא אלוף גרשון הכהן יהיה כפי הנראה הראשון להיות מאויש על ידי אחד מהתא"לים, אם יחליט הרמטכ"ל לקראת סוף תפקידו לרענן את השורות. גם מפקד הגיס הצפוני האלוף נועם תיבון שבינואר השנה החל את השנה השלישית בכהונתו עשוי לפנות את מקומו לאחד מהתא"לים הצעירים.

בקרוב יידרש רא"ל גנץ להכריע על קידום תא"לים ולהודיע לאלופים שהם הולכים הביתה. כפי שגנץ עשה זאת עד כה, ההערכה היא שהוא ימשיך בשיטת חיתוך הסלמי וילך צעד צעד מבלי לעורר מהומות. ההחלטות שיקבל בקרוב יעצבו את פניו של צה"ל בעתיד. בסופו של יום מנהיגות נבחנת תוך כדי השוואה בין תקופות והמבחן של רא"ל גנץ טרם הסתיים.