בין פרס לגרעין: מה מונע מנתניהו לבודד את רוחאני?

(נאומו של נתניהו בדאבוס, חמישי)

ראש הממשלה, בנימין נתניהו, השתדל להפגין אופטימיות אמש (שישי) במסיבת העיתונאים שכינס בדאבוס, שם הוא שוהה לרגל הפורום הכלכלי העולמי. "לתחושתי העולם מקשיב לנו בנושא איראן", אמר נתניהו, והוסיף: "נפגשתי פה עם הרבה מנהיגים שלא קונים את השקרים של רוחאני". גורם במשלחת הישראלית לדאבוס מצייר תמונה קצת פחות ורודה: "רוחאני הוא כוכב האירוע. הוא שוב גנב את ההצגה".

הגורם הוסיף כי "חלק מהמנהיגים שמדברים נגד האיראנים, כבר בודקים במרץ את האפשרויות לחזור לשיתופי פעולה כלכליים עם איראן, לאור הסכם הביניים בנושא הגרעין". האמת הכואבת היא שבכינוס בדאבוס, כמו בעצרת האו"ם לפני ארבעה חודשים, רוחאני הוכתר כמנצח. נתניהו אמנם דיבר בצורה משכנעת על הכלכלה הישראלית על כל נפלאותיה, אבל בשורה התחתונה, את הכותרות המרכזיות סיפק הנשיא האיראני, עם נאום מתון, אופטימי ומלא תקווה. רוחאני דיבר על רצונו לשקם את יחסי איראן-ארה"ב, להגיע לנורמליזציה עם אירופה ולחזק את שיתופי הפעולה של איראן עם מדינות המזרח התיכון – כולן, למעט ישראל, שאותה הוא נמנע מלהזכיר.

עוד כותרות מהפורום הכלכלי העולמי:
קרי: "ישראל לא תיסוג אם תקבל עוד עזה בגדה"
נתניהו בדאבוס: "יש התעניינות עצומה בכלכלה שלנו"
רוחאני בדאבוס: נכנסים לעידן חדש של יחסים עם ארה"ב

התשובה הציונית ההולמת לרוחאני הגיעה דווקא מכיוון הנשיא פרס, שכינס מסיבת עיתונאים מיוחדת כדי לתקוף את הנשיא האיראני, והעלה את התהייה המתבקשת מאליה – אם תכנית הגרעין היא למטרות שלום, מדוע איראן מייצרת טילי ארוכי טווח שיכולים לשאת ראש נפץ גרעיני? פרס הותקף השבוע, שוב, על כך שהוא "מביע עמדות מדיניות". העילה למתקפות הפעם הייתה האמירה שיוחסה לו, לפיה ההתעקשות של נתניהו על הכרה במדינה יהודית הינה מיותרת. בדאבוס התברר פעם נוספת, שהתעקשותו של פרס להישאר מעורב בשיח המדיני, הינה נכס עבור מדינת ישראל. אמירותיו לגבי רוחאני ואיראן יצרו כותרות ברחבי העולם וקיבלו אוזן קשבת מהמנהיגים שהגיעו לחלוק לו כבוד. זה לא יעכב את הרכבת האווירית לטהראן, אבל אין ספק שהטיעון הישראלי מעורר יותר אמפתיה והבנה בעולם כאשר הוא יוצא מפיו של פרס – הפנים המתונות של ישראל.

הכוח ה"הסברתי" של פרס מדגיש גם את חולשתו של נתניהו. מצד אחד הוא מנסה לגייס את העולם נגד איראן. מצד שני, הוא מרגיז את כל ידידי ישראל בעולם – למעט ראש ממשלת קנדה – בהצהרותיו בנושא הפלסטיני. במסיבת העיתונאים אמש, הצהיר נתניהו שאין בכוונתו לפנות אף מתנחל מהגדה המערבית. מי שמכירים מקרוב את ההיסטוריה של המשא ומתן עם הפלסטינים, יכולים לפרש את דבריו כרצון להגיע להסכם בלי פינוי בכוח של מתנחלים – אולי באמצעות הישארותם תחת ריבונות פלסטינית, אולי באמצעות חכירת ההתנחלויות, או אולי פשוט תוך פריסת ההסכם לאורך שנים ארוכות, כך שהפינוי יתבצע רק בעתיד הרחוק. אבל באוזני רוב העולם, שלא מכיר את הדקויות של המשא ומתן, ההצהרה הזו נראית כמו אמירה ימנית קיצונית, של מנהיג שלא באמת מעוניין להגיע להסכם עם הפלסטינים.

נשיא ארה"ב, ברק אובמה, אמר לאחרונה בראיון מקיף ל"ניו יורקר" שמבחינת ארה"ב, שלוש הסוגיות הבוערות ביותר במזרח התיכון – איראן, סוריה והסכסוך הישראלי-פלסטיני – קשורות זו לזו. נתניהו כפר במשך כל כהונתו הקודמת כראש ממשלה בכך שיש קשר בין הדברים, וזאת למרות ששר הביטחון שלו, אהוד ברק, חזר באוזניו פעמים רבות על כך שבלי התקדמות בנושא הפלסטיני, יהיה לו קשה לקבל תמיכה בינלאומית למהלכים נגד איראן. ברק הדגיש במיוחד את העובדה ששליטי מדינות ערב המתונות, ששונאים את האיראנים עוד יותר מאיתנו, רוצים לשתף פעולה נגד איראן – אבל הרחוב הערבי מונע מהם לעשות זאת, כל עוד ישראל לא מביעה נכונות כלשהי להתקדמות מול הפלסטינים.

בקדנציה הנוכחית שלו, נתניהו שינה גישה והכיר בכך שיש קשר בין הסוגיות – אבל ההבנה הגיעה מאוחר מדי, והמעשים שבעקבותיה מעטים מדי. רוחאני נתפס במערב כמנהיג שביצע פשרות אמיצות, תוך התמודדות עם ביקורת קשה מתוך איראן, בשביל להגיע להסכם בנושא הגרעין. נתניהו יכול היה ליהנות ממעמד דומה בעקבות שחרור האסירים הפלסטינים, החלטה קשה וכואבת מאוד – אבל הוא התעקש להצמיד לכל שחרור אסירים סבב של הכרזות בנייה בהתנחלויות, כדי לרצות את גורמי הימין בממשלה. כך, בשעה שכל מדינות אירופה מגששות כיצד לחדש קשרים עם איראן, שגרירים אירופים בישראל מזהירים מפני צעדים כלכליים נגד ההתנחלויות.

העסקה המפוקפקת "יצהר תמורת בושהר" לא מתקיימת, וספק אם אי פעם התקיימה, אבל גם נתניהו כבר מבין שאי אפשר לנתק את התנהלותו בנושא הפלסטיני מיחסי האמון שלו עם מנהיגי העולם בנושא האיראני. לנתניהו ישנו נתיב פעולה אפשרי להצבת זרקור של ביקורת בינלאומית על רוחאני, תוך שיפור מעמדה האיזורי והבינלאומי של ישראל. מה שנדרש לשם כך: להגיד כמה משפטים חיוביים, מול המצלמות, על יוזמת השלום הערבית.

במסגרת היוזמה הזו, אותה יזם בית המלוכה הסעודי בשנת 2002, הציעו כל מדינות ערב להכיר בישראל ולכונן איתה יחסי שלום – ברגע שייחתם הסכם שלום עם הפלסטינים. היוזמה זכתה בהמשך לתמיכה של כל מדינות האיסלאם, למעט מדינה אחת – איראן – שנמנעה בהצבעה. 12 שנים לאחר ניסוח היוזמה, ישנן אך ורק שתי מדינות במזרח התיכון שלא הביעו בה תמיכה: איראן וישראל.

התייחסות חיובית של נתניהו ליוזמה הערבית – גם מבלי לקבל את כל סעיפיה, שחלקם, למשל בנושא הפליטים, לא היו עוברים גם אצל זהבה גלאון – עשויה להיות פתח להידוק היחסים עם מדינות המפרץ, בדגש על הסעודים. "נתניהו כל כך רוצה לחזק את הקשרים איתם, זה פשוט בלתי נתפס שהוא לא מבין עד כמה התייחסות שלו ליוזמה הערבית תסייע בכך", אמר לוואלה! חדשות גורם מדיני ישראלי שתומך ביוזמה. הגורם הוסיף כי "התייחסות של נתניהו ליוזמה, תדגיש את העובדה שאיראן היא המדינה היחידה בעולם המוסלמי שלא תומכת בה". מהלך כזה יקל עלינו לצייר את איראן כפי שהיא באמת – מכשול לשלום האזורי. כרגע, למרבה הצער, הרבה גורמים בעולם המערבי מדביקים את התווית השלילית הזו דווקא לישראל.