התרגיל הקבוע של פוטין: חומק באלגנטיות מביקורת

נשיא רוסיה ולדימיר פוטין הודיע אתמול (חמישי) באופן מפתיע למדי על החנינה של האסיר מספר אחת של משטרו – מיכאיל חודורקובסקי. במשך זמן רב הוא התעקש שלא לשחרר אותו, כמו גם את חברות הלהקה "פוסי ריוט" ורבים נוספים שנעצרו בגלי המחאה האחרונים, חלקם עוד ממתינים למשפטם.

הרקע המיידי שאפשר להצביע עליו הוא כמובן אולימפיאדת החורף שעתידה להיערך בסוצ'י, לאחר שמנהיגים רבים בעולם בישרו כי הם מתכוונים לא להגיע כמחאה על התנהלותה של המערכת הרוסית בנושאים הומניטריים וציבוריים, בדגש על רדיפת מיעוטים. נראה שזה היה הקש ששבר את גב הגמל – אך לזכותו של פוטין, ניתן לומר כי הוא יודע לצאת מהמצבים האלה באלגנטיות – כדוגמת המקרה הסורי, כשמצא את הפתרון והביא בסופו של דבר להסדר בנושא הנשק הכימי.

עוד על המאבק על מעמדו של המשטר הרוסי:
פוטין: אעניק חנינה לאיל ההון היהודי חודורקובסקי
הפרלמנט הרוסי אישר חנינה לבנות "פוסי ריוט"
מרחיק את קייב מאירופה: פוטין יעביר לאוקראינה 15 מיליארד דולר
הצנזורה ברוסיה מחריפה? סוכנות ידיעות תיסגר

חייבים לראות את התמונה בכללותה – והיא אינה ורודה. המחאה, יחד עם ההתנהלות של מדינות המערב כלפי פוטין מרכיבים אתגר קיומי למדי למשטר הרוסי. אנחנו עדים ללחץ בלתי פוסק על רוסיה – המשבר האוקראיני בעיצומו – למנוע ממשטרו של פוטין להקים אימפריה שתשחזר את ברית המועצות, ובתוך כך, לשלב חלקים מברית המועצות לשעבר במערכת המערבית.

הרוסים קבעו את הקו האדום במלחמה עם גאורגיה בשנת 2008, על רקע הצטרפותה לנאט"ו, ומאז מתקוטטים עם המערב בנושאים האלה. המשטר מנסה כעת למנוע בכוח סיבוב נוסף של עימותים, כשמלחמת הסברה מופנית כלפי פוטין, ומנצלת לא פעם בעיות פנים בביקורת כלפי הנשיא.

פוטין מצדו נחוש להגן על מעמדה של רוסיה במערכת הבינלאומית, בגבולה הדרומי, באוקיינוס הארקטי, ועד להשפעה במזרח התיכון, אך לא מהסס גם לבלום ביקורת ומחאה בחזית הפנים. הוא נשען על תמיכתם של חלקים בציבור שנעמה לאזניהם דווקא אותה מגמה של לאומנות ורדיפת מיעוטים, ופוטין נעזר בהם במטרה ליצור ליכוד של השורות הלאומית.

רק מצב של התגייסות האוכלוסיה תסייע לפוטין לעמוד בפרץ, מול כל האתגרים הכלכליים, מדיניים וביטחוניים שעומדים בפניו. כפועל יוצא, הוא נוקט מדיניות איחוד שורות עם חלקים בציבור אשר "אינם אהודים" במערב.

בתוך כך, הוא מאמין שכל מהלך של יציאה נגד תופעות שליליות ברוסיה הוא ניסיון להכפיש או לפגוע במעמדו האישי ובמעמדה של רוסיה בעולם. מול כל אלה, הוא עשה גם הפעם את התרגיל שמתחיל להיות אופייני לו, ונראה שהוא יצליח לצאת באלגנטיות – ולמנוע את אי-הגעתם של שועי עולם.

חודורקובסקי שייך לדור האוליגרכים של לפני עידן פוטין. מיד לפני נפילת ברית המועצות ויצירת המערכת הדמוקרטית במדינה, ניתנה אפשרות מסוימת להקים עסקים. כתוצאה, מעט מאוד אנשים הצליחו להתעשר מהר מאוד – ויצרו מערכת פוליטית של הון שמשתלב בשלטון, תוך ניצול מעמדם. פוטין ירש את התמונה כך, ופעל לפירוק הטבעת החונקת והמנצלת. לאוליגרכים ניתנה הברירה – להחזיר את הכסף או לשתף פעולה – או להילחם.

כך קורה גם היום, אבל בעלי ההון פועלים מטעמו של פוטין. בתקופתו של חודורקובסקי נאלצו חלק מהאוליגרכים שלא שיתפו פעולה להגר, ורבים מהם עדיין בחו"ל. חלקם נרדפו, וגורל חלקם לא ברור. בתוך כל אלה, חודורקובסקי הפך לדמות ציבורית של אינטלקטואל, וסירב למסור את הונו. הדרך בה כולם התעשרו באותה תקופה לא הייתה סטרילית, וכך לא הייתה בעיה למצוא בעוון מה לשים אותו בכלא. אך המטרה הייתה ברורה – להפגין את המדיניות החדשה.

בשחרורו של חודורקובסקי הוצא בבת אחת האוויר מבלון נפוח שפעל נגד פוטין, ויצר מציאות ציבורית אחרת. הוא עומד בפני קשיים לא פשוטים בזמן האחרון מבחינה חברתית וכלכלית, אך אפשר בהחלט להעניק לו ציון "טוב מאוד" במישור הדיפלומטי, כמו גם במישור הציבורי. הוא נשאר מקובל על האוכלוסייה, ובחר בקו שתואם את רצונות הציבור ברוסיה הגדולה, שאוהב יד קשה ומסגרת נוקשה, וסולד מ"ליברליות יתר", שבאה לידי ביטוי במגמות המקובלות במערב. פוטין הצליח למצוא איתם שפה משותפת.

צבי מגן שימש בעבר שגריר ישראל ברוסיה ובאוקראינה וכיום משמש חוקר בכיר במכון למחקרי ביטחון לאומי

(עדכון ראשון: 22:07)