האזרחים הרבים שאהבו את הזמר אריק איינשטיין ואת שיריו הביעו השבוע את אבלם, בין היתר בהגעה ספונטנית לכיכר רבין ביום מותו. רבים היו גם קודם לכן בכיכר בטקס האשכבה שם הוצב ארונו ואף הגיעו להלווייתו, שהייתה אמורה להיות סגורה לבני המשפחה הקרובה. גם עתה, ממשיכים אנשים רבים מכל הגילאים ומכל רחבי הארץ להגיע לקבר בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב ולחלוק לאיינשטיין כבוד אחרון.
מעל קברו של איינשטיין הניחו היום (שישי) מבקרים זרי פרחים רבים, נרות זיכרון, וגם דגלים וצעיפים אדומים של קבוצת הכדורגל הפועל תל אביב שאותה אהד שנים כה רבות. הם גם שרו והשמיעו במקום משיריו. שכנתו של איינשטיין, מירי ארזי, הייתה בין המבקרים. "לא האמנתי שאני יכולה להיות כל כך עצובה ממוות של בן אדם שאינו בן משפחה שלי", הודתה ארזי. מבקרת אחרת, נעמי לייבוביץ', עשתה דרך ארוכה יותר, והגיעה במיוחד מיבנה. "הוא היה אב רוחני לכולנו, לצערנו הרב אנחנו בוכים כי כבר לא נשארו לנו הרבה כאלה. מי שנשאר הוא רחוק מאוד מהרוח". "גדלתי על השירים שלו", סיכמה מבקרת אחרת, מרים מור.
איינשטיין, בן 74 במותו, מת ביום שלישי בלילה בבית החולים איכילוב כתוצאה ממפרצת באבי העורקים. במהלך הקריירה של איינשטיין, שהתפרשה על פני שישה עשורים, הוא לקח חלק בהרכבים שונים (בהם בצל ירוק, שלישיית גשר הירקון, לול, הצ'רצ'ילים והחלונות הגבוהים), השתתף בסרטים (בהם סלאח שבתי, שבלול, מציצים וכבלים), הקליט 37 אלבומי סולו, כתב עשרות שירים והשתתף בכתיבת ספרים. "עטור מצחך" (אברהם חלפי/יוני רכטר) שהוקלט על ידי איינשטיין ב-1977 הוא ככל הנראה הקלאסיקה הישראלית המוערכת ביותר בכל הזמנים.
