קרב הזוגיות של לפיד ולבני

(צפו בשר האוצר יאיר לפיד מציג את תוכניות "יש עתיד" למושב החורף של הכנסת)

ההצהרות לעיתונות שמסרו השבוע יו"ר יש עתיד, יאיר לפיד, ויו"ר התנועה, ציפי לבני, עם פתיחת מושב הכנסת, היו דומות להפליא. הוא דיבר על שורה של רפורמות אזרחיות שבכוונת מפלגתו לקדם במושב הכנסת הקרוב, חלקן נוגע ישירות לנושא דת ומדינה, כמו תחבורה ציבורית בשבת באזורים חילוניים וקידום ברית הזוגיות. לבסוף, הוא קינח בתמיכה בקידום התהליך המדיני. היא החלה בתהליך המדיני, בבת עינה, ומשם עברה לדבר על הנושאים האזרחיים. אתמול (שלישי) כבר פורסמה בראש חוצות תכניתה לרפורמות בשירותי הדת.

האם באמת לפיד ולבני מתכוונים לעשות משהו בנידון, וסתם במקרה החליט כל אחד מהם להדגיש דווקא את הנושאים הללו בפתיחת מושב החורף? האם מדובר בספין? ואולי הם בכלל מתואמים ביניהם? בלשכת לבני מכחישים שיש תיאום בין השניים, אך מציינים שזהו סדר יום משותף לשתי המפלגות. ביש עתיד גם כן שוללים מכל וכל שיתוף פעולה בנושא. במפלגה גם לא אהבו השבוע את הסתערותה של שרת המשפטים על הנושא שמצוי בלב האג'נדה של יש עתיד. בכל מקרה, בשתי המפלגות טוענים שלא ספין ולא נעליים - הם הולכים על זה בכל הכוח.

כך או כך, כדאי לשים לב לעניין הזה. חוץ מלבני ולפיד, גם אביגדור ליברמן חזק בנושאי דת ומדינה - אלא אם כן שיתוף הפעולה בינו לבין דרעי, שעליו הצהיר אתמול האחרון, קיים. אם ליברמן יזוכה במשפטו ב-6 בנובמבר, סביר להניח שהוא יבקש לבדל את עצמו מהליכוד ולחזור ולבנות עצמאות למפלגתו. ומה יותר טבעי לו מאשר הנושאים הללו?

כשחושבים על זה, אין סיבה שלפיד ולבני לא יסתערו על ענייני הדת ומדינה. לבני יודעת שהמו"מ המדיני לא תלוי רק בה ושכל מחבל מתאבד יכול לפוצץ הכול בפנים. ובלי מו"מ, מה היא תעשה בממשלה? לפיד מחפש עדיין את הזיז שבו יוכל להיאחז כדי לעצור את הידרדרותו בדעת הקהל ולטפס בחזרה למעלה. ומה יותר טוב לשניהם מאשר לתקוף את שירותי הדת המסורבלים, הלא יעילים ומעוררי האנטגוניזם? (לזכותו של לפיד יש לומר שעל בסיס האג'נדה הזו הוא נבחר לכנסת, ולכן המשבצת הזו טבעית לו יותר מאשר ללבני).

לראש הממשלה בנימין נתניהו כל זה עלול לייצר כאב ראש לא קטן. בבית היהודי ישתוללו ולא יתנו לחלק מהשינויים הללו לקרות ככל שזה תלוי בהם. בלי נפתלי בנט וחבריו אין לראש הממשלה קואליציה, ומפלגת העבודה לא תיכנס לממשלה על נושאי דת ומדינה. תיאורטית, תהיה לו אפשרות להקים ממשלת ימין-חרדים - אבל בממשלה כזו אין תהליך מדיני, עובדה שעלולה לפגוע מיידית בעצמת הלחץ על איראן.

כל עוד העברת התקציב עמדה בראש סדר העדיפויות, היה קל יחסית לנתניהו לשמור על השורות. עכשיו, כשאין את דבק התקציב, הכול יכול להתפורר לו בין הידיים. אם לא ייזום מהלכים משלו, הוא עלול ממש בקרוב למצוא את עצמו בעימות תלת-מפלגתי בתוך הקואליציה שלו.

בחניון בדרום העיר תל אביב הושק בשבוע שעבר הקמפיין של שלי יחימוביץ' לראשות מפלגת העבודה. למרות הטרחנות (עשרה דוברים + שתי הופעות + פכים מחייה של מנחת האירוע נינו אבסדזה), זה היה ערב מרענן. אפילו בעלי הזיכרון הקצר טרם שכחו את כנסי המפלגה עם האולמות הדחוסים והבורקסים והעסקנים. זה היה רק לפני עשר שנים. הפעם נצבע המקום בצעירים, עם חולצות כחולות שבצדן האחורי צויר שביל אדום ומתפתל ששיווה ללובשים אותן מראה של זנב משתלשל. גם ותיקים היו בערב, ישובים בנימוס על כסאות פלסטיק. כשהחלו הנאומים נפרשו המחצלות והצעירים ישבו למרגלותם. בוגרי קיבוצים לא יכלו שלא להיזכר באותו רגע בערגה בחגי המשק.

בבחירות הקודמות תמך ביחימוביץ' רק ח"כ אחד - אבישי ברוורמן. הפעם יש מאחוריה שבעה, רובם המכריע מהפנים החדשות של המפלגה. כשאחת הטענות המרכזיות שמופנות כלפי היו"ר נוגעת לחוסר יכולתה לשתף את כולם בעשייה, מסת התומכים מקרב הח"כים הופכת למשמעותית. בזה אחרי זה עלו המחוקקים ונימקו את תמיכתם ביחימוביץ'. לא היה שם דם רע ולא השמצות בוטות כלפי יצחק (בוז'י) הרצוג, המתמודד השני. אפילו יחימוביץ' הסתפקה ברמיזות ולא בעימות חזיתי.

כשרואים את השניים האלה ביחד בכנסת, מנהלים את ישיבות הסיעה או חולקים תובנות כשהם יושבים זה ליד זו במליאה, נראה שפשוט לא בא להם לריב. הרי אף אחד מהם לא הולך לשום מקום. ב-22 בנובמבר, יום לאחר הבחירות, הם יצטרכו לשתף פעולה. במליאת הכנסת ממוקם כסאו של השר עמיר פרץ בדיוק לפני זה של יחימוביץ', תלמידתו בעבר ושנואת נפשו בהווה. ביום שני השבוע הצטלבו מבטיהם. המחוות שהחוו אחד לשני היו קמוצות יותר מאלו שאריה דרעי ואלי ישי מפגינים זה כלפי זה בימים אלה. בשלב זה לא נראה שהיחסים בין יחימוביץ' להרצוג הולכים למקום הזה.

מיכה חריש, מוותיקי המפלגה, היה היחיד שנקב בשם המפורש בכנס הבחירות של יחימוביץ'. מה זה נקב? צעק בקולי קולות. הוא סיפר על מייל ששלח לאחר הבחירות לשלושה: יחימוביץ', הרצוג ומזכ"ל המפלגה, ח"כ חיליק בר. הוא כתב שם, בין השאר, שזו תהיה טעות להיכנס לממשלה. יחימוביץ' ובר ענו לו שהוא צודק. הרצוג, לטענתו, אמר שצריך לבדוק אפשרות כניסה לממשלה. אמירה כזו בקרב אנשי יחימוביץ' משולה לאמירה בזכות הקלת הסנקציות על איראן בסביבתו של נתניהו. חריש המשיך לתקוף את הרצוג וביטל את טענתו על כך שיחימוביץ' לא נתנה לו חופש פעולה בתור יו"ר מטה הבחירות. "ב-92' הייתי בתפקיד הזה", אמר, "והיו שני לקוחות קשים הרבה יותר, פרס ורבין". פוליטיקאי, הסביר חריש, לא צריך לחכות שיתנו לו. הוא צריך לדעת לקחת. הרצוג נשאל השבוע מה יש לחריש נגדו. לא הייתה לו תשובה בעניין. בכלל, הוא אומר, רוב הוותיקים מהדור של רבין יחד איתי בהתמודדות הזו. אבל גם צעירים יש, הוא אומר, והאירועים שלנו לא יהיו כאלה ארוכים ומייגעים.

אומרים על הרצוג - ולא בקטע טוב - שהוא נחמד מדי. עוד אומרים עליו - בקטע נוראי מבחינת מחנה יחימוביץ' - שאם הוא ינצח, הוא יקפוץ לממשלה עוד לפני שתגיע ההזמנה מנתניהו. אז אומרים. מה שאי אפשר לקחת מהרצוג זה את העומק, הבנת המפלגה והחריצות. ביום ראשון השבוע, תוך כדי מפגשי בחירות בצפון, הוא נטל חלק בלוויה בחורפיש, ספד לראש המועצה האזורית מטה אשר, יהודה שביט, בלוויה בקיבוץ כברי, וגם הספיק לשאת דברים בערב לזכרו של רבין בעכו. נקווה בשבילו שלפחות במפגשי הבחירות שקיים באותו יום, הוא שמע בשורות טובות.

יחימוביץ' לא זלזלה לרגע בהרצוג, והיא ידעה על מה היא מדברת. הבחור נותן פייט. בסביבתו מדברים על 25% מהמצביעים שטרם החליטו במי יבחרו. אם במטה צודקים והנשאלים לא משקרים - זה יהיה צמוד עד הסוף.

בינתיים ממתינים במפלגה לתוצאות הבחירות ברשויות המקומיות שייערכו בשבוע הבא. יחימוביץ' ואנשיה כבר סימנו מזמן את הבחירות הללו כאירוע שיזניק את המפלגה קדימה. אם התחזיות האופטימיות שיוצאות מבית המפלגה יתממשו, זה ייתן ליו"ר דחיפה עזה בפריימריז. לא כי פתאום תקבל המפלגה 25 מנדטים בסקרים וכולם יחשבו שהנה או-טו-טו חוזרים לשלטון, אלא בגלל שהשטח יילחם בשבילה וירצה להשיב לה טובה תחת טובה. אבל תוצאות פושרות ומטה ישחקו לרעתה ולטובת הרצוג. ובכלל, כשהתופינים וההתחייבויות מתערבבים זה בזה, זה עניין מסוכן. אחד השרים הוותיקים בממשלה ציין פעם שהוא מעדיף משרד שבו לא יוכל לחלק ג'ובים לחברים. "על כל ג'וב שאתה מחלק יש עשרה מתוסכלים שלא קיבלו אותו", אמר. "אז מה אני צריך את הצרות האלה?".

"יש איזה נושא שאני חייב לדבר איתו עלייך", פנה עיתונאי ביום שני לאחת מחברות הכנסת. "במה העניין?", היא שאלה במבט חשדני משהו. "משהו שקשור להעברות התקציביות בוועדת הכספים", נענתה. היא פלטה אנחת רווחה. "כבר חשבתי שזה בעניין הסמים. אתה לא מבין מה הולך כאן היום. עשרות שיחות טלפון אני מקבלת, ורק בנושא הזה".

שאלת השימוש של חברי כנסת בסמים, שלאתר זה היה חלק מרכזי בהעלאתה למודעות, רלוונטית ולגיטימית. מותר לעיתונאי לשאול חבר כנסת האם עישן סמים, וחובתו לפרסם אם בידיו הוכחות שהוא לא דיבר אמת או ששינה את גרסתו. אבל אולי הגענו כבר לשלב שבו המעניין דרס את המהות? הרי מה חמור יותר, שחבר כנסת עישן קצת עם החבר'ה, או שחצה בעבר צומת באור אדום וסיכן חיים? אבל לא נעלה על דעתנו לשאול ח"כ אם עבר על חוקי התנועה. זה חתיכת שעמום. אז טוב שהנושא עלה, אבל מוטב לו שייעלם לעת עתה.

ועוד באותו עניין: חברי כנסת שעד לפני שנה וחצי היו עוד עיתונאים, אבל עכשיו מבכים את השטחיות של הקולגות לשעבר. זה קצת צבוע, לא?

פוסט פוליטי - לכל הטורים של לירון מרוז