הזוכה הטרי בפרס נובל לכימיה לשנת 2013, פרופ' אריה ורשל, סיפר הערב (רביעי) כי מאז שעות הבוקר הוא ניסה פעמים רבות להסביר את עבודתו לכלי תקשורת שונים. "הסברתי זאת גם לראש ממשלת ישראל, שהרגיש שיתקשה להבין זאת בדקה", אמר ורשל בחיוך במסיבת עיתונאים חגיגית שכינסה עבורו אוניברסיטת דרום קליפורניה, שעם שורותיה הוא נמנה.
ורשל אף התראיין הערב לערוצי הטלוויזיה וסיפר על רגעי הזכייה. "ישנתי במיטה. אשתי שמעה צלצול, אחרי שווידאתי שלדוברים יש מבטא שבדי, כמובן ששמחתי מאוד לשמוע את הבשורה", אמר בהתייחסו להודעת ועדת הפרס על זכייתו בכבוד הגבוה ביותר המוענק לחוקרים.
פרופ' ורשל, מומחה לביוכימיה חישובית, נולד בקיבוץ שדה נחום הסמוך לבית שאן. הוא בוגר הטכניון משנת 1966, שם למד לתואר ארבע-שנתי בכימיה וערך פרויקט מחקר עם פרופ' ראובן פאונץ, אבי הכימיה הקוונטית בישראל. משם המשיך ורשל לתארים גבוהים במכון ויצמן, ולקריירה עצמאית בארצות הברית, שם הוא ממשיך גם היום במחקריו, באוניברסיטת דרום קליפורניה (USC). מיד לאחר הודעת הזכייה מיהר הממסד הישראלי לאמץ אל חיקו את ורשל, אף שאינו מתגורר בארץ בעשורים האחרונים. לדברי נשיא האוניברסיטה, מקס ניקיאס, הנשיא שמעון פרס וראש הממשלה נתניהו אף התקשרו למרכזייה הכללית של המוסד וביקשו לברר את מספר הטלפון שלו כדי לברכו.
בהתייחסו לנושא, אמר ורשל: "אני מגדיר עצמי עדיין כישראלי אבל זו לא הגדרה ברורה. יש לי שני דרכונים, אני מדבר עברית ולפעמים עובר לאנגלית ואין לזה תשובה. אני מתנהג כמו ישראלי". לדבריו, "הסיבה הראשונית שאני בארצות הברית היא כי קשה להתקדם במכון ויצמן. במכון ויצמן ציפו שאנשים אחרים יגידו להם מה נכון ומה לא, זה לא היה מבחירתי. נראה לי שעדיין יש מדע טוב בארץ, אבל אני יודע שיש קשיים. לפחות סטטיסטית אנחנו מעצמה בכימיה, אבל כימיה מכסה הרבה שטחים".
ממכון ויצמן נמסר בתגובה: "אנו מאשרים כי ורשל לא קיבל קביעות".
