בתום כמה שבועות של דיונים נמרצים, איומים נוקבים, ראיונות אינסופיים והדלפות אינספור, נפלה ההכרעה: שערי שמים נפתחו, ונחתם הסכם לפירוק הנשק הכימי של סוריה. שר החוץ האמריקני, ג'ון קרי, שקיים שיחות מרתוניות עם עמיתו הרוסי סרגיי לברוב ועם שליח האו"ם אל-אחדר איברהימי, הודיע על תכנית של שישה שלבים, במסגרתה יועבר הנשק הכימי של בשאר אסד לפיקוח בינלאומי, כדי שיושמד עד אמצע 2014.
במבט ראשון, מדובר בהסכם מרשים, שנוסח בזריזות יחסית, ושעשוי למנוע כל צורך בתקיפה צבאית. ארה"ב גרפה נקודות זכות, ועקפה שוב את הרוסים: ג'ון קרי הלוחמני הכתיב תנאים חמורים לעקשן ממוסקבה, "מיניסטר נו", סרגיי לברוב. אובמה בירך מהבית ופוטין חרק שיניים מרחוק. ואסד? לדעתו כבר איש אינו לא שואל.
על הנייר, ההסכם ממסגר לראשונה את פתרון המשבר בסוריה בלוח זמנים נראה-לעין. דמשק תחויב לספק מידע על מאגרי הנשק שלה תוך שבוע, במקום תוך חודש כפי שביקש הנשיא אסד. פקחי האו"ם יבואו לדמשק בחודש נובמבר, ומאגרי הנשק הכימי יושמדו באמצע השנה הבאה. אם סוריה "לא תיענה באופן מוחלט" לתנאים שהציבו לה ארה"ב ורוסיה, הרי שוושינגטון תדרוש מממועצת הביטחון להפעיל את סעיף 7 של אמנת האו"ם, המקנה לה אפשרות לתקיפה צבאית.
אופטימיות מזהירה
אך כל זאת, כאמור, על הנייר, משום שמאחורי החיוכים הגדולים מסתתרות בעיות גדולות עוד יותר (אם לא די בעובדה המדהימה שאסד רשאי, לפי ההסכם, להמשיך לטבוח באזרחיו בכל נשק שאינו כימי).
ראשית, לוח הזמנים שנקבע עבור פירוק הנשק הכימי והשמדתו הוא מגוחך, במקרה הטוב. לא ניתן להשמיד נשק כימי בתקופה כה קצרה, ובוודאי לא את המאגרים העצומים של המשטר הסורי. פקחי האו"ם אמורים להגיע לסוריה בחודש נובמבר (ומדוע לא קודם לכן? ) כדי להתחיל בהכנות ראשונות למשימת הפיקוח, אך אין תקדים להשמדת נשק כימי בתנאי מלחמת אזרחים.
בעיראק של שנות ה-90', למשל, פקחי האו"ם העבירו שמונה שנים עד שסיימו לנטרל את מאגרי הגזים של סדאם חוסיין. כיצד ניתן לצפות מהם להגיע לעשרות המחסנים של אסד, בזמן שהאש רושפת מכל כיוון, ובעת שעשרות ארגוני טרור - שאינם מצייתים לאסד או למורדים - מוציאים לפועל פיגועים בכל פינה?
כיוון שפרק הזמן עד לניטרול הנשק הכימי צפוי להימשך תקופה ארוכה - מעין משיכת זמן "לגיטימית" - הפקחים עלולים להיתקל בבעיות נוספות. המשטר הסורי עשוי לחסום את דרכם לאתרים מסוימים, בהם מתבצע לכאורה מחקר בלבד (כמו למשל באתר "הלימודי" בדמשק, הוא מפקדת הנשק הכימי של צבא סוריה). אסד, מבחינתו, מציית להסכם, כל עוד שהוא מתיר לפקחים להיכנס לגבולות ארצו; בינתיים הוא יכול להגיש רשימת דרישות למערב, שהחצופה שבהן תהיה לעצור את משלוחי הנשק למורדים.
הדיקטטור הנאמן
שנית, אך אם לא די בעיכוב הצפוי בהגעתם של הפקחים למאגרי הנשק, האמריקנים והרוסים כלל אינם מסכימים היכן הם נמצאים, וכמה מהם יש בכלל בסוריה. לדברי האמריקנים מדובר ב-45 אתרי אחסון וייצור, שכולם נמצאים באזורים שבשליטת המשטר. הרוסים טוענים שמדובר בפחות אתרים, ושחלקם נמצאים באזורים שכבשו המורדים. חילוקי הדעות הללו רק מדגישים את הפערים בין הצדדים, שלכאורה נעלמו בלחיצת היד החגיגית בז'נבה.
ושלישית, כיוון שאסד נדרש לחשוף תוך שבוע את מלוא המידע על מאגרי הנשק שלו, ולהצהיר מה בדיוק הם מכילים, זוהי הבעת אמון גדולה, אולי גדולה מדי, בדיקטטור שהנשיא אובמה כינה רק השבוע "עריץ רצחני" שעשה שואה בבני עמו. קדאפי, כזכור, התחייב אף הוא לגלות למערב את מאגרי הנשק הכימי שלו, ואחרי מותו נחשפו מאגרים ענקיים שאיש לא ידע על קיומם. וההצהרה הזו, כזכור, הגיעה מפיו של אדם שהצליח לפתח תעשייה גרעינית בחשאי.
בקרוב בסאנדיי טיימס
אחת הנקודות הבעייתיות ביותר בהסכם הרוסי-אמריקני היא שכלל לא מדובר בהסכם המעוגן בהחלטת מועצת הביטחון, אלא למעשה בדיל בין וושינגטון למוסקבה. נכון, אם אסד יפר את ההסכם, יש בהסכם פרק שמאפשר לארה"ב לפנות למועצת הביטחון, כדי לבקש את הפעלתו של סעיף 7 באמנת האו"ם - אך לכל היותר הסינים והרוסים יאפשרו את גרסתו הרכה יותר (סעיף 7.41, הכולל, למשל, שיבוש תדרי רדיו וחסימת נתיבי רכבו).
אך אם ארה"ב תבקש להפעיל את הסעיף הצבאי, 7.42, יונפו לעברה שתי ידי וטו; אם ירצה אובמה להימנע ממסלול התנגשות במועצת הביטחון, הוא ישוב לאותם דיונים מתישים בקונגרס, בהם חזינו בשבועות האחרונים.
ולסיום, נקודה ישראלית. גם אם לא במפורש, ההסכם מפנה זרקור גדול כלפי ארנסל הנשק של ישראל. נשיא רוסיה פוטין כבר אמר שדמשק נאלצה לפתח נשק כימי, "כדי להגן על עצמה מהנשק הגרעיני של ישראל". במשך עשרות שנים, הבית הלבן שמר על שתיקה בנוגע לתכנית הגרעין של ישראל, וכפי שפורסם לאחרונה, גם בנוגע למאגרי הנשק הכימי שלה.
שגריר סוריה באו"ם, בשאר ג'עפרי, שהתגאה בחתימה על אמנת הנשק הכימי, אמר שכעת גם ישראל מחויבת לחשוף בעצמה את מאגרי הנשק שלה. "לישראל יש נשק כימי, אבל איש לא מדבר על כך", אמר. האם כעת יתחיל חיטוט עולמי במאגרי הסארין של ישראל, שפותחו - לפי מקורות זרים - אחרי מלחמת יום הכיפורים? יהיה מעניין לגלות.
לקריאה נוספת
ארה"ב ורוסיה הסכימו: סוריה תפורק מנשק כימי
קרי יבוא לישראל ביום ראשון לדון בנושא סוריה