כל ילד בן ארבע בלבנון, ובעיקר בקרב בני העדה השיעית, יודע מי עומד מאחורי הפיגוע אתמול (חמישי) ברובע השיעי של ביירות, א-דאחייה שבשליטת חיזבאללה. לא צריך להיות איש מודיעין או מומחה לענייני מזרח תיכון, כדי להבין שקבוצות סוניות קיצוניות הפועלות כחלק מהאופוזיציה הסורית, הוציאו לפועל את הבטחתן - לפגוע בחיזבאללה ובתומכיו בתוך לבנון. זאת, לנוכח המעורבות הדומיננטית כל כך של הארגון השיעי בקרבות בסוריה לצד צבא אסד. בשעות הערב אף פורסמה הודעת נטילת אחריות של אחת מהקבוצות הסוניות הללו, המכונה "גדודי אל-עאיישה", כדי להבהיר לחיזבאללה מה המניע לפיצוץ מכונית התופת, שגרם למותם של לפחות 22 בני אדם.
ובכל זאת, שלל פוליטיקאים לבנונים, לא בהכרח שיעים, מיהרו לפרסם הודעות שבהן האשימו את ישראל במעורבות במעשה. הטענות הללו מגוחכות וגם בלבנון נתפסות כעלבון לאינטליגנציה, אפילו אם הן באות מצדו של הנשיא מישל סולימאן, שטען כי הפיצוץ "נושא טביעות אצבע ישראליות", או מנהיג הדרוזים ווליד ג'ונבלט, אחד מגדולי האופורטוניסטים במזרח התיכון שהשמיע האשמה דומה.
בלבנון מנסים לייצר אויב משותף - ישראל
הסיבה להצהרות הללו פשוטה למדי: הפוליטיקאים הללו, ובראשם הנשיא סולימאן, חוששים כי פיצוץ שכזה יוביל לתגובת-נגד אלימה במיוחד של חיזבאללה. מכאן, הפניית האצבע המאשימה לישראל והניסיון לייצר אויב משותף לכל הלבנונים. או במילים אחרות, הפוליטיקאים הלבנונים מפחדים. סולימאן, שרק לפני כמה ימים דרש לפרק את חיזבאללה מנשקו, מבין שפיצוץ שכזה בא-דאחייה, המעוז של חיזבאללה, עלול להביא עמו השתלטות של הארגון השיעי על המדינה וטיהור כל קיני ההתנגדות - סונים קיצונים או פוליטיקאים מתחרים.
סולימאן, כמו רבים אחרים במדינה, מבין שמלחמת האזרחים בסוריה, שגלשה מדי פעם ללבנון, עלתה הערב שלב מסוכן שסופו לא ברור. דווקא אתר האינטרנט של "אל-מנאר", ערוץ הטלוויזיה של חיזבאללה, מיהר אמש לפרסם את דבריו של סגן מזכ"ל הארגון, נעים קאסם, שאמר כי ישראל נרתעת מלהתעמת עם חיזבאללה "ושוקלת אלפי פעמים לפני כל גילוי תוקפנות נגדנו". כאילו אפילו חיזבאללה עצמו מנסה לומר לכל אותם פוליטיקאים וגם לאנשיו - הבעיה כרגע אינה ישראל.
אולם לחיזבאללה אין יותר מדי ברירות טובות בפניו. אין לו כתובת ברורה שיוכל לתקוף או להעניש. הפיצוץ אינו מפתיע במיוחד מבחינתו. הארגון הורה זה לא מכבר לאנשיו להגביר את הכוננות באזורים השיעים מחשש להתקפות של מחבלים מתאבדים, מכוניות תופת או נפילת טילים. העלאת הכוננות, מתברר, לא סייעה לו. בסופו של דבר, חווה אתמול חיזבאללה את אחד מפיגועי הטרור הקשים ביותר שידע אי פעם. במובן הזה, קשה להתפעל יתר על המידה מחוכמתו של מזכ"ל הארגון, חסן נסראללה. אינספור כתרים נקשרו בראשו בעבר: "גאון", "אסטרטג" ומה לא. האמת, שנסראללה עשה טעות מטופשת כאשר הורה לאנשיו כבר לפני שנתיים להגביר את מעורבותם בלחימה בסוריה. בדומה לטעות שעשה ב-2006 כאשר אישר את החטיפה של החיילים הישראלים, אלדד רגב ואהוד גולדווסר, שהובילה למלחמה.
בימים אלה, משודרים בכל ערב בלבנון פרקים מתכנית מיוחדת של ערוץ "אל-מיאדין" המזוהה עם חיזבאללה, בנושא מלחמת לבנון השנייה, שאתמול מלאו שבע שנים לסיומה. בפרקים האחרונים התראיין נסראללה עצמו ששב לגרסתו הישנה בדבר הניצחון של חיזבאללה באותה מלחמה. מנהיג חיזבאללה שכח את הודאתו כי טעה בעצם החטיפה ואת אמירתו מיד לאחר המלחמה כי אם היה יודע שזה יהיה המחיר שתשלם לבנון, היה נמנע מאישור הפעולה.
ניתן לשער שגם אמש הבין נסראללה - וביתר שאת, את גודל הטעות שעשה כאשר נכנע ללחץ האיראני והסכים לשלוח את כוחותיו להילחם בסוריה לצדו של בשאר אסד. מכונית התופת שהתפוצצה הייתה רק ה"סיפתח" עבור אותם ארגוני טרור המזוהים עם אל-קאעדה ורואים בשיעים אויב, לא פחות מאשר היהודים או הנוצרים. ייתכן שנסראללה הבין שהסתבך עם האנשים היחידים במזרח התיכון שיש להם מוח מסוכן אפילו יותר משלו.
(עדכון ראשון 23:34)