רק אמש (שני) חשפו כוחות הביטחון המצרים עוד שמונה מנהרות, בגבול בין רצועת עזה וחצי האי סיני. על פי הדיווחים בתקשורת הפלסטינית, הצליחו מצרים לאתר גם 23 מחסנים ששימשו לאחסנת דלק, רגע לפני העברתו לרצועת עזה. במחסנים הללו היו 140 אלף ליטרים של דלק, מצרך שהפך נדיר בעזה בימים אלה.
לא פעם בשנים האחרונות, פורסמו אי-אלו דיווחים על "חשיפה מצרית" של מנהרות או אמצעי לחימה או אפילו על "מבצע צבאי ברחבי סיני". אולם נראה שהאירוע עליו דווח הלילה הוא חלק מפעולה שונה בתכלית.
למעשה, מאז הסכם השלום עם מצרים ב-1979, לראשונה מודים בישראל, כי הפעם אין מדובר בעוד מבצע שנועד לשם יחסי הציבור שעושה קהיר בוושינגטון, אלא ב"פעולה אפקטיבית למיגור קיני הטרור".
הפעם, אין הכוונה רק לתגבור הכוחות המצריים בסיני. אתמול אישרה ישראל לקהיר להכניס עוד שני גדודי חי"ר לחצי האי, ואלה מצטרפים לתשעת גדודי החי"ר והקומנדו שכבר פועלים שם, ולאנשי משמר הגבול במקום. עוד צריך למנות את גדוד הטנקים שפועל בגזרה ואת מסוקי האפאצ'י שחגים בשמי סיני. בסך הכל מדובר כבר באלפי חיילים מצרים. הפעם, הצבא המצרי נחוש ומדובר בדפוס פעולה שונה.
מכבים את האור שבקצה
ראשית, ובשונה מהמבצעים הקודמים, הצבא המצרי מנהל כעת קרבות של ממש במרכז סיני ובצפון-מזרח חצי האי, בניסיון לפגוע בכל המליציות החמושות הפועלות שם ומסתתרות בהרים, בין היתר באזור ג'בל ח'לאל, ה"טורה בורה" של סיני. זהו אזור רווי מערות ומחילות, שמשמש מסתור קלאסי לפעילי טרור. לא מעט מחבלים נהרגו שם בימים האחרונים, אך מספר המתים אינו ידוע.
שנית, הצבא פועל ביתר שאת בגזרת רפיח-אל עריש, ולא במקרה. מטרת המצרים היא לטהר את השטח שמסביב ל"ציר פילדלפי", אותה רצועה קטנה של כ-14 ק"מ בין רפיח המצרית לרפיח הפלסטינית, שהפכה לקרקע פורייה לתעשיית המנהרות המשגשגת. עד לפני כשלושה שבועות פעלו שם יותר ממאתיים מנהרות שהיו קריטיות לכלכלת של עזה, ובעיקר לקופתה של ממשלת חמאס.
בני אדם, דלק, מוצרי חשמל, מכוניות, אופנועים וגם בעלי חיים כמעט כל דבר חלף במנהרות תחת פיקוחה של ממשלת חמאס, תמורת עשרות מיליוני שקלים מדי חודש מהמיסוי שגבתה. והנה, בשבועיים וחצי האחרונים, תעשיית ההברחות פסקה כמעט לחלוטין. מדי פעם נחשפת עוד מנהרה או שתיים או אפילו שמונה מנהרות, אך בסך הכל היקף הפעילות התת-קרקעי צנח צניחה דרמטית של יותר מ-90%.
הסיבה להחלטה המצרית הבלתי-נתפסת, לפעול נגד מפעילי המנהרות, פשוטה למדי: זהו עורק החיים לא רק של הפלסטינים ושל חמאס, אלא גם - ובעיקר - של המליציות החמושות בסיני ושל הבדואים פורעי החוק שעשו בחצי האי ככל שעלה על רוחם. המנהרות היו עבורם מקור פרנסה מרכזי, שהוביל לשיתוף פעולה הדוק מול הגורמים הג'יהאדיסטים. אם ייחסמו המנהרות, לא יהיה קיים עוד עורף כלכלי לארגוני הטרור האיסלמיסטים בסיני. ההבנה הזו הובילה לפעילות מוצלחת חסרת תקדים נגד המנהרות, גם בהשוואה לתקופה שבה שלטה ישראל בציר פילדלפי מצדו הפלסטיני.
ויחד עם זה, הפעילות המוצלחת של צבא מצרים מעלה כמה סימני שאלה. ראשית, לא ברור עד מתי יוכל הצבא להשקיע אנרגיות וכוח אדם בסיני, שעה שהמצב בקהיר ממשיך להיטלטל. לפנות בוקר שוב היו עימותים בקהיר בין כוחות הביטחון למפגינים, שקראו להשיב את הנשיא המודח מורסי לתפקידו. שבעה בני אדם נהרגו ולפחות 22 נפצעו.
שנית, ברור כי אם תחוסל תעשיית המנהרות, תיפגע פרנסתם של עשרות אלפים בסיני ובעזה, והמחסור במוצרים בסיסיים יורגש מיד ברצועה. אם לא יימצא לכך תחליף הולם, וזול, כמו פתיחת מעבר רפיח לסחורות תחת פיקוח מצרי, הדבר יוביל לתסיסה קשה בעזה. מכאן ועד לחידוש ירי הרקטות לעבר ישראל, המרחק כבר קצר.