זמן קצר לאחר שהתברר לעלי אכבר ולאיתי, אחד מחמשת המועמדים השמרנים (והיועץ למדיניות חוץ למנהיג הרוחני עלי חמינאי) כי אפסו הסיכויים שינצח בבחירות לנשיאות איראן, מיהר לברך את שאר המועמדים ואמר כי הוא מאחל להם הצלחה. "כולם יריבים וחברים המשרתים היטב את המשטר", ציין. ואכן, על אף שבתקשורת המערבית ואפילו הישראלית מיהרו לקשור למצחו של המנצח חסן רוחאני, את התואר "רפורמיסט", ולאיתי תיאר אותו בצורה המדויקת ביותר: משרתו של המשטר. הנשיא החדש של איראן מעולם לא היה רפורמיסט. ספק אפילו אם ההישג שרשם מהווה ניצחון של המחנה המתון באיראן, שלכאורה דורש את החלפת המשטר והפסקת מרוץ החימוש הגרעיני. רוחאני, בניגוד לרושם שנוצר, השתייך עד לא מכבר למחנה השמרני באיראן. הוא אינו אחד מאותם קוראי התיגר על המשטר האסלאמי ובוודאי שלא על המנהיג הרוחני עלי חמינאי.
הבחירות באיראן - סיקור נרחב בוואלה! חדשות
רוחאני אחרי התוצאות: "זהו ניצחון התבונה על הקיצוניות"
איראן הודיעה רשמית: רוחאני המתון נבחר לנשיא
פרשנות: המחנה הרפורמיסטי חי וקיים
את בחירתו לא צריך לראות כסימן לשינוי דרמטי בקו של איראן ביחס למדיניות הגרעין שלה או מעורבותה בסכסוכים במזרח התיכון. זאת, על אף הצהרות של רוחאני בעבר שמעידות לכאורה על נכונות להתגמשות גם ביחס לפרוייקט הגרעין. בסופו של דבר, שיטת המשטר באיראן והעוצמה שבידיו של המנהיג הרוחני, תותיר את הטיפול בסוגיות הללו בידיו של חמינאי ואנשי משמרות המהפכה. אולם בהחלט ניתן לראות בניצחונו כתוצר של מאבקי הכוח בהנהגה האיראנית ואת החזרה ללב העשייה הפוליטית של הנשיא לשעבר אכבר האשמי רפסנג'אני, כסנדק הפוליטי שלו. בנוסף, רוחאני מהווה משב רוח חדש, רענן בצמרת האיראנית בהשוואה לנשיא היוצא, מחמוד אחמדינג'אד, וינסה לקרב את הציבור, כולל את האליטות של טהרן חזרה למשטר האייתוללות שהוא אחד מתוצריו המובהקים.
התפקיד הבלתי אפשרי
איך בכל זאת הפך חבר מועצת המומחים של איראן והמועצה להבטחת האינטרס, מקורבו של חמינאי ואפילו נציגו לשיחות הגרעין בשנים 2003-2005, ל"תקווה הגדולה" של המחנה המתון? ייתכן שהחיבוק שהעניקו לו שני הנשיאים לשעבר חאתמי ורפסנג'אני, מיריביו של חמינאי, הוביל לקטלג אותו כנציג מחנה הרפורמיסטים. "הוא לא קרא לעצמו רפורמיסט", מסביר ד"ר סולי שאהוור, ראש מרכז עזרי לחקר איראן והמפרץ הפרסי מאוניברסיטת חיפה. "אבל הוא השתמש ברטוריקה פחות מתלהמת מזו של אחמדינג'אד ודיבר בצורה מתונה יותר, כולל בנושא המו"מ על הגרעין". המסקנה של שאהוור בנוגע לניצחון של רוחאני אינה משתמעת לשתי פנים. "אני מפרש את בחירתו בצורה אחת בלבד - המשטר רצה שהוא ייבחר. אם היו רוצים שאחד השמרנים ינצח, הריי שהיו מובילים לפרישתם של ארבעה מבין חמשת המועמדים השמרנים וסוללים את דרכו של קליבאף (ראש עיריית טהראן, מועמד שמרן שסיים במקום השני) לניצחון. אך הם לא עשו זאת. יתרה מכך, המשטר הוא שאישר את מועמדותו של רוחאני יחד עם עוד שבעה אחרים בלבד. זו הוכחה מובהקת לרצונו של חמינאי בניצחון של רוחאני, מבחנה פנימית וחיצונית".
לדברי שאהוור, במישור הפנימי ניצחון של מועמד נוסח אחמדינג'אד עלול היה להוביל לחידוש המהומות, בדומה לאלו שהיו ב-2009. "זכייה של מועמד שנתפס כמתון יותר ויחד עם זאת הוא איש אמונו של חמינאי, ישרת את המשטר בצורה טובה יותר. במישור החיצוני, איראן נמצאת כיום במצב קשה מאוד מבחינת הסנקציות ומעמדה הבינלאומי. נשיא שמרן היה רק מגביר את הבידוד של טהראן בעולם. לעומת זאת, ניצחון של נציג 'הזרם המתון', יוביל מיד מדינות מסוימות בקהילה הבינלאומית לקרוא 'לתת הזדמנות להידברות עם המתונים באיראן'. הם יבקשו זמן לשיחות כדי לעודד את הזרם הזה והדבר יוביל להקלה בלחץ על המשטר. לכן לראייתי, באי-פסילתו של רוחאני ובעיקר באי הפרשתם של ארבעה מבין חמשת המועמדים השמרנים יש יותר מאינדיקציה לכך שהמשטר רצה בו".
רוחאני, במסגרת תפקידו החדש כנשיא המדינה, יתבקש קודם כל להביא להקלת המצוקה הכלכלית של אזרחי איראן. אולם מדובר במשימה כמעט בלתי אפשרית לנוכח הסנקציות הבינלאומיות שהן תוצר של מדיניות הגרעין שמוביל המנהיג הרוחני דווקא חמינאי. ניתן לשער שבעוד כמה חודשים מורת הרוח הציבורית תופנה גם נגד האיש שכעת רבים כל כך באיראן תולים בו תקוות. מזכיר לכם משהו?
(עדכון ראשון: 22:53)