ההפצצה הישראלית הלילה (ראשון) בלב דמשק, הצליחה כך נראה, לשנות את "כללי המשחק" הלא-רשמיים בין ישראל והמשטר הסורי. בשונה מהתקיפה שהייתה ביום שישי לפנות בוקר, החליטה סוריה הפעם לחרוג מהקו התקשורתי שבו נקטה עד כה, להפסיק את התעלמותה/שתיקתה ביחס להפצצות הישראליות ואף להאשים מפורשות את ירושלים.
הטלוויזיה הסורית דיווחה כבר לפנות בוקר על "ההפצצות הישראליות" תוך שהיא מציגה תמונות מהיעדים שהותקפו. גם ערוץ אל-מנאר של חיזבאללה מקדיש מקום מיוחד בתוכניות החדשות שלו לאירועי הלילה בדמשק על אף שאתמול ציטט שוב ושוב גורמים סוריים שהכחישו כי הייתה תקיפה ישראלית בשבוע שעבר.
השינוי בטקטיקה הסורית צריך לעורר דאגה בישראל. אם עד כה ההתעלמות הסורית מפעולות ישראליות העניק לה מרחב תמרון שאפשר לה להבליג על התקיפות בתחומה, המרחב הזה הולך ומצטמצם לנוכח הלחץ בכלי התקשורת הערביים על דמשק, להגיב. כבר בשעות הבוקר המוקדמות ניתן היה לשמוע את הזלזול המופגן וכמעט שמחה לאיד בקולם של אנשי האופוזיציה הסורית שהתראיינו בערוצי הטלוויזיה השונים ודיווחו על אירועי הלילה. מתנגדי בשאר אסד ינסו בשעות הקרובות לתאר את הנשיא הסורי ואת צבאו כמיליציה מבוהלת הנמלטת מעימות עם ישראל, אולי בניסיון לגרור את הנשיא הסורי להגיב בכל זאת ולסבכו במלחמה מול ישראל.
אין אמנם שיתוף פעולה צבאי בין מתנגדי אסד לישראל, אולם אף אחד באופוזיציה הסורית לא יזיל דמעה אם חיל האוויר הישראלי ימשיך לפעול נגד מטרות של הצבא הסורי. אי אפשר גם להתעלם מדבריו של הרמטכ"ל בני גנץ, שאישר ערב יום העצמאות כי קיים קשר בין ישראל לבין גורמים באופוזיציה הסורית.
ובכל זאת, תגובה סורית כמוה כהתאבדות
את השינוי בקו הסורי ניתן להסביר בכמה אופנים: ראשית, ההפצצה הלילה כללה יותר מיעד אחד. לטענת האופוזיציה הסורית הותקפו 12 יעדים שונים ובהם בסיסים ומאגרי נשק של משמר הנשיאות (גדודים 104, 105), הדיביזיה הרביעית שבפיקודו של מאהר אסד (אחיו של הנשיא) ומרכז המחקר בפרברי דמשק שכבר הופצץ בעבר. כולם בקרבת דמשק או בתוכה ובהם אוחסנו טילי הפתח 110 שאיראן החזיקה בסוריה כדי להעבירם בבוא העת לחיזבאללה. תקיפה שכזו כבר לא ניתן להסתיר ואמנם אזרחים סורים מתברר, תיעדו את חלקן בווידאו. מכאן שלבשאר אסד לא היו יותר מדי ברירות במקרה הזה.
שנית, ההודאה הסורית כי ישראל תקפה בדמשק, נועדה לחזק גם את התמיכה מבית ומחוץ, בעיקר בעולם הערבי, בנשיא הסורי. הציפייה, אולי אשליה של המשטר הסורי היא שדיווח נרחב על ההפצצות הישראליות בבירה דמשק, יביא עמו גילויי אהדה כלפי בשאר אסד. אולם ייתכן שבארמון הנשיאות הסורי יגלו שאפילו הישראלים לא יצילו אותם הפעם מהעוינות העצומה כלפי אסד בסוריה וברחבי העולם הערבי. אתרי האופוזיציה מדווחים בשעות האחרונות בהרחבה רבה על מעשי הטבח של אנשי הנשיא בעיירה בניאס (160 הרוגים אתמול), לא פחות מאשר על ההפצצות של חיל האוויר הישראלי.
לכאורה, המשטר הסורי נדרש כעת להגיב יותר מאי פעם.
ועדיין, פעולה צבאית סורית נגד ישראל, תהיה בגדר מעשה התאבדות ובשאר מבין זאת. תקיפה בטילים של יעד כזה או אחר בישראל עלולה לעלות לו בחיל האוויר שלו שנותר היתרון היחיד שלו אל מול האופוזיציה. דווקא בשבועיים האחרונים רושם הצבא הסורי הישגים משמעותיים בקרבות מול האופוזיציה בעיקר בקרבות באזור חומס- אל-קוסייר, שבמערב סוריה, בקרבת הגבול עם לבנון. אין זה מקרי. אנשי חיזבאללה נלחמים שם כתף אל כתף עם הצבא של בשאר נגד האופוזיציה הסורית כדיי לוודא שערוץ הברחת הנשק בין סוריה לארגון השיעי נותר פתוח. בשאר, יש לקוות, יבקש להימנע מעימות נרחב יותר מול ישראל שיעלה לו כנראה לא רק בשליטה על נתיב העברת הטילים, אלא גם במשרתו.