ביום רביעי בצהרים פרסמו פעילי טרור המשתייכים לארגון ג'יהאדיסטי הודעת קבלת אחריות על הירי של שתי רקטות גראד לעבר העיר אילת. הארגון שעמד מאחורי הירי, על פי ההודעה, הוא "מג'לס שורא אל-מוג'הידין פי אכנאפ בית אל-מקדס" (המועצה המייעצת של המוג'הידין בסביבות ירושלים). שם ארוך לקבוצה קטנה למדי של פעילי טרור הפועלים על פי האידיאולוגיה של אל-קאעדה. בעבר כבר כינה אותם ראש השב"כ הנוכחי יורם כהן, "אל-קאעדה וונאבי" (רוצים להיות אל-קאעדה) . במאמר שכתב עבור "מכון וושינגטון".
חברי הקבוצות הללו מתלבשים כמו פעילי אל-קאעדה, מדברים כמוהם ומשתמשים באותן סיסמאות כמעט. אולם בשונה אולי מארגוני האיסלאם הקיצוני שפועלים תחת מטריית אל-קאעדה בתימן או בצפון אפריקה, "חדר הפיקוד" המרכזי של הארגון, אם יש כזה דבר, או מוקד קבלת ההחלטות, נמצא בתוך רצועת עזה. גם ההודעה שפרסם ביום רביעי הארגון, מעידה על הקשר ההדוק לרצועה ולמתרחש בה מבחינה פוליטית: "אריות מג'לס שורא אל-מוג'הידין, הצליחו לפגוע בעיר אום-רשרש הכבושה בשני טילים מסוג גראד היום, רביעי, בבוקר".
המשכה של ההודעה מעניין הרבה יותר. הפעילים מותחים ביקורת על אותם ארגונים בעזה ובגדה "המסתפקים בהלוויות סמליות והודעות גינוי" (על מותם של אסירים פלסטינים). "אנו קוראים לשפויים מבין אנשי החמאס ללחוץ על ממשלתם להפסיק את מעצר אל-מוג'הידין ואת רדיפת הסלפים בעזה, אנו קוראים לשחרר את כל העצורים ששובתים רעב מזה שבועיים". וכך בשורה קטנטנה של הודעת קבלת אחריות, מתגלה לה תופעה שצרכן החדשות הממוצע בשטחים הפלסטינים או בישראל, לא היה מודע לה ולא שמע עליה. אסירים פלסטינים שנעצרו על ידי החמאס בעזה שובתים רעב בבתי הכלא שם. התופעה המדהימה הזו לא פחות, הושתקה ככל הנראה על ידי הארגון השולט ברצועה שמוביל מסע של לחצים ואיומים על עיתונאים שלא לדווח על המתרחש בעזה, ובנוסף, לנתק כל קשר מהעיתונות הישראלית.
מה חמאס מסתיר בבתי הכלא?
בחמאס ובמצרים לא אהבו בלשון המעטה את ההתפתחות האחרונה מיום רביעי. החמאס מנסה להסתיר את המעצרים של גורמי טרור איסלאמיסטים ברצועה, מחשש שיואשם בשיתוף פעולה ביטחוני עם ישראל. הניסוח של הודעת קבלת האחריות, מזכיר במידה רבה את האופן שבו נהג החמאס להתעלל תקשורתית בפתח וברשות הפלסטינית בעקבות מבצע מעצרים שעשו מנגנוני הרשות בקרב אנשי החמאס. אם אכן נכונה הידיעה כי בבתי הכלא של הארגון, שובתים רעב אסירים פלסטיניים, הביקורת הציבורית נגד חמאס צפויה להיות בוטה. בעוד הרשות ומשרד האסירים הפלסטיני מנהלים קמפיין נרחב בעד שחרורו של שובת הרעב בישראל, סאמר עיסאווי, אסירים פלסטינים נמקים בבתי הכלא של החמאס ללא התייחסות של ארגוני זכויות אדם פלסטינים או ישראלים (הטענה בדבר שביתת הרעב של האסירים בבתי הכלא של החמאס, מופיעה גם באחד הפורומים הג'יהאדיסטים שמפעילים ככל הנראה תושבי עזה. על פי הפורום הזה, "שומוח אל-איסלאם", ב-11 הימים האחרונים מתקיימת שביתת רעב שכזו).
אך מעל לכל, ההודעה של "מג'לס א-שורא", מאששת את הטענה המצרית כי ארגוני הטרור האיסלאמיסטים בסיני, ניזונים מרצועת עזה ומקבלים משם פקודות, תחת אפו של שלטון החמאס. בעבר כאשר השמיעו המצרים טענות דומות, כמו במקרה הפיגוע שבו נהרגו 16 חיילים מצרים , הכחיש החמאס נמרצות את הטענות שהמבצעים הגיעו מהרצועה או קשורים אליה.
הישאם סעידני כוכב עליון
התופעה של ארגוני טרור אסילאמיסטים הפועלים מסיני נגד מטרות ישראליות, אינה בגדר חידוש. עוד לפני נפילתו של משטר חוסני מובארק בפברואר 2011, החלה זליגה של פעילים איסלאמיסטים לחצי האי בניסיון לנצל את הווקום השלטוני היחסי דאז ואת המצוקה הכלכלית של האוכלוסייה הבדואית המקומית כדיי לגייס פעילים ותומכים במשנה הקיצונית שהציגו. סיני סבלה באופן מסורתי מהזנחה של מובארק ואנשיו. אנשי עסקים מצריים מקהיר ומאזור הדלתא קיבלו זיכיונות להפעלת בתי מלון ומסעדות בעוד הבדואים (לפחות ברוב המקרים) הורחקו למרכז סיני ונהנו פחות מהפריחה המרשימה בתיירות. 400 אלף המקומיים נאלצו לתור אחר מקורות פרנסה אחרים, או לחלופין לעבוד תחת מעסיק מצרי שנהג בהם בזלזול ובפטרונות. אחד ממקורות ההכנסה החלופיים שידע שגשוג בשנים האחרונות, היה שיתוף הפעולה עם אותם גורמים שהפעילו את הברחות הנשק והסחורות לעזה ובכלל זה את תעשיית המנהרות. הנפילה של משטר מובארק הביאה לנהירה של פעילי טרור, ממצרים ומרצועת עזה לסיני, כמו גם מרחבי העולם הערבי.
לדוגמה, בפיגוע שבו הותקף בסיס של הצבא המצרי באוגוסט שעבר, השתתפו בעלי אזרחויות שאינם מצרים או פלסטינים. במקביל התהדק שיתוף הפעולה בין הקבוצות הללו לבין האוכלוסייה המקומית הבדואית, שהלכה והקצינה מבחינה דתית, בעיקר בעקבות ההשתלטות של הקבוצות הג'יהאדיסטיות על המסגדים בכפרים והעיירות הבדואיות. הבדואים סייעו לפעילי הטרור להתאקלם בסיני, הכירו להם מקרוב את שלל דרכי המילוט מכוחות הביטחון המצריים וכמובן הצטרפו בעצמם לפעילויות של הג'יהאדיסטים. במקביל גם נשמר הקשר לרצועת עזה.
לפחות חמש-שש קבוצות ג'יהאדיסטיות פועלות כיום בסיני, לרובן "זנב", או "ראש" בעזה. את הקבוצה המכנה עצמה "מג'לס שורא אל- מוג'הידין פי אכנאפ בית אלמקדס", ארגון גג לקבוצות סלפיות וג'יהאדיסטיות, הובילו עד אוקטובר 2012, שני פלסטינים שחוסלו בתקיפה ישראלית: הישאם סעידני ואשרף סבאח (במקור פעלו השניים בקבוצה אחרת שכינתה עצמה "א-תוחיד ואל-ג'יהאד"). הקבוצה שעמדו בראשותה הובילה לאחר מכן את ההסלמה מול ישראל שהסתיימה במבצע "עמוד ענן". כיום מוביל את "המועצה" עבדאללה אל-אשקר, שמכנה עצמו "אבו אל-מחתסב אל-מקדסי".
אולם מלבד "מועצת השורא", פועלות ברחבי סיני עוד כמה קבוצות איסלאמיסטיות-פלסטיניות שמנהלות קשרים הדוקים עם עזה. המפורסמת שבהן היא ועדות ההתנגדות העממית. בנוסף בחצי האי פועלים גם אנשי ג'יש אל-אסלאם (צבא האסלאם) שמזוהה עם חמולת דורמוש העזתית וג'יש אל-אומה (צבא האומה). בסיומו של מבצע "עמוד ענן", בנובמבר שעבר, מצאו עצמן הקבוצות הללו בדילמה עמוקה, כיצד לנהוג. האם להפסיק לחלוטין את הירי של הרקטות לתחומי ישראל ולהימנע מעימות עם חמאס, או שמא להמשיך בירי ולהסתכן בהתנגשות חזיתית עם הארגון השולט ברצועה.
חוקר בשם ר. גרין, העוקב אחר נושא הג'יהאד והאסלאם הרדיקלי במכון "ממרי", פרסם בחודש דצמבר מאמר שבו תיאר כמה מחילוקי הדעות בין פעילי הקבוצות הג'יהאדיסטיות בעזה, באשר לשמירה על הפסקת האש או המשך הלחימה בישראל, כפי שהשתקפו בדיוני הפורומים שלהם באינטרנט. לדוגמה, פעיל בשם "דרע 3", טען כי יש לפעול לסילוק המחלוקות בקרב הארגונים הסלפיים ולפתור כל בעיה ביניהם, לנצל את התקופה של הרגיעה להיערכות, התחמשות וליכוד השורות, להימנע מהתחככות עם אנשי הביטחון של ממשלת עזה או אנשי חמאס. "זהו הסעיף החשוב ביותר ואני מקווה שהוא יובן היטב: אין לירות אף רקטה ואין לבצע אף פעולת ג'יהאד שתצא מרצועת עזה. יש לנצל את התקופה הזאת להיערכות והתחמשות ולהתייחס אליה כאל מנוחת המוג'אהד. ראינו מה ניתן להרוויח מהיערכות כזאת, והדוגמה הטובה ביותר לכך היא גדודי עז אל-דין אל-קסאם". בהמשך ממליץ אותו "דרע 3", על כמה צעדים נוספים לקראת הפסקת האש: לקיים שיעורי דת ו"הלכות ג'יהאד", למשוך צעירים דתיים תוך שמירה על "ביטחון שדה", להמשיך לתצפת על יעדים יהודים ולהיערך לפעולות גדולות, להימנע מללבוש את בגדים מעוררי חשד- קרי, הלבוש נוסח פקיסטן והטאקיה- הכיפה המוסלמית. "היה טבעי בכל דבר והשתלב בסביבתך", כתב והאיץ בחברים להמשיך ולפתח טילים ארוכי טווח, כפי שעושה החמאס.
אולם הגישה "הפייסנית" משהו של אותו דרע 3, לא מצאה חן בעיני כל המשתתפים באותו פורום ג'יהאדיסטי. אתר ממרי מצטט גם פעיל אחר שטען כי אסור להפסיק את הלחימה וכי הקריאות להימנע מעימות עם החמאס, משולות לדרישה מאדם שנדקר בגבו שלא להתעמת עם דוקרו. אחרים טענו כי אם נגזר על הג'יהאדיסטים שלא לפעול בתחומי עזה, הרי שחזית סיני עדיין פתוחה בפניהם.
אם לא מעזה - אז מסיני
בשבועות הראשונים שלאחר מבצע "עמוד ענן" ניכר היה שהגישה של הימנעות מירי לעבר ישראל, היא שמנצחת בוויכוח בתוך הארגונים הסלפים. השקט בעזה נשמר באופן מופתי כמעט. אולם אט אט החלו להופיע סדקים בעמדות: מדי פעם בפעם ירו הארגונים לעבר ישראל רקטות שנפלו בשטחים פתוחים או במקרה אחר - בתוך שדרות. הירי עורר גם מחדש את סכנת ההסלמה מול ישראל והוביל להכבדת יד מצד חמאס, שחידש את המעצרים בקרב הג'יהאדיסטים. ייתכן שהפעילות האגרסיבית יותר של ממשלת איסמעיל הנייה היא שסללה את הדרך לירי מסיני ביום רביעי: אנשי "מג'לס א-שורא", שלא רצו התנגשות עם שליטי עזה, מצאו את הפתרון הקל מבחינתם - לשגר רקטות מתחומי סיני.
האם ידע חמאס על הכוונה שלהם לשגר או לא? קשה לקבוע בשלב זה. גורם פלסטיני בכיר טען באוזניי וואלה! חדשות כי בסופו של דבר החמאס שולט בארגונים הללו. לדבריו פתחי חמאד, שר הפנים מטעם חמאס הוא שמשתמש בג'יהאדיסטים לפי שיקול דעתו. "פעם הוא מקרב אותם ופעם הוא מרחיק. השאלה עד כמה זה משרת את האינטרסים של החמאס".
ואיפה הצבא המצרי?
"גורמים מצריים" ניסו לטעון שהירי כלל לא נעשה מתחומי מצרים וכי "סיני תחת שליטה מלאה". אולם המציאות שונה, בלשון המעטה. מנגנוני הביטחון המצריים, על אף תגבור הכוחות המרשים בחצי האי (רובו באישור ישראלי, חלקו הקטן לא), מתקשים עדיין להתמודד עם פעילי הטרור הפועלים בסיני וגם עם האוכלוסייה הבדואית הסוררת. רק לפני כמה ימים דווח כי קצין מצרי נהרג וכמה חיילים נפצעו במארב של חמושים בסיני. החטיפות של חיילים מצרים, תיירים ואנשי כוח המשקיפים הבינלאומי נמשכות. למצרים אין עדיין פריסה מודיעינית יעילה בקרב רשתות הטרור והאלמנטים הפליליים הפועלים זה לצד זה בחצי האי.
יחד עם זאת, קשה להתעלם מהשיפור הניכר בפעילות של הצבא המצרי בסיני, בעיקר בכל הנוגע להפסקת ההברחות לרצועת עזה. ראשי הצבא מבינים את האיום הטמון בכאוס בחצי האי ומנסים יותר מימי מובארק, להשיב את הסדר. שיתוף הפעולה עם צה"ל טוב מאי פעם וכמעט כל בקשה להעברת תגבורות מצריות לסיני, נענית בחיוב מצד ישראל. לעתים המצרים אף נמנעים מתיאום עם ישראל ובניגוד להסכמי השלום, מכניסים לחצי האי כוחות צבא ללא תיאום מראש או שהתיאום נעשה בדיעבד. אולם בסך הכל, אין בהכנסת הכוחות הללו בגדר "שבירת האיזון" בין הצבאות. ניכר שמוקד העניין של הצבא המצרי הוא האיום של טרור איסלאמיסטי ולא ישראל, ואי התיאום נובע בעיקר מאי סדר בצד המצרי ולא מכוונות זדון.