הרמטכ"ל, רב-אלוף בני גנץ, נפגש אתמול (רביעי) עם אסתר פרידמן בת ה-80, ניצולת שואה שאמו מלכה הצילה בימי מלחמת העולם השנייה. המפגש המרגש התקיים במסגרת פרויקט "פרח לניצול", בו נפגשים חיילים וקצינים בצה"ל עם ניצולים.
אסתר, ילידת הונגריה, נשלחה לאושוויץ בפסח 1944, כשהיא בת 12 בלבד. שם היא נפלה קורבן לניסוייו האכזריים של ד"ר מנגלה. "כשהגענו לאושוויץ מנגלה הופיע והוציא אותי מהשורה", סיפרה. בזכות אזהרה שנתנה לה רופאה מהונגריה, הצליחה אסתר לברוח והחלה לעבוד במפעל מתכת. ברישומי יד ושם היא נחשבת "אחת מאלפיים" - הניצולה היחידה ממשלוח של אלפיים מיהודי הונגריה.
אלא שהצרות של פרידמן היו רחוקות מלהסתיים. בהמשך היא הועברה למחנה ברגן-בלזן, שם חלתה בטיפוס. כשמצבה הידרדר אסתר הושלכה אל ערימת גופות, בעודה בחיים. מי שחילצה אותה משם הייתה מלכה גנץ, אמו של הרמטכ"ל לעתיד, שהייתה גם זו שסיפרה לה בדיעבד על האירוע. "הייתי מאוד חולה וכשהאנגלים נכנסו אז היא סחבה אותי עם אמבולנס, שלקח אותי לשבדיה", שיחזרה הניצולה הנרגשת. משבדיה עלו השתיים יחד לארץ בספינת המעפילים "חיים ארלוזורוב".
גנץ פנה אל פרידמן ושאל אותה אם היא זוכרת את המסע לארץ יחד עם אמו, שכבר אינה בין החיים. "בטח שאני זוכרת", ענתה, "זרקו את כל המזוודות משום שהייתה סערה. בקפריסין באמת הלכתי הרבה זמן בלי נעליים". אסתר סיפרה לגנץ כי: "חלום חייה היה שהבן שלה יהיה רמטכ"ל".
בתום המפגש המרגש, העניק לה הרמטכ"ל תעודת הוקרה. "אני חושב שזה מסר לדור ההמשך. איך מתגברים על דברים, ומלמד קצת מה זה פרופורציה", אמר לה גנץ, "בסוף הלוחמים הראשונים פה בחדר זו את, מבין כולם". "אני חושבת את עצמי כדור אחרון לשואה - ואתם כולכם דור ראשון לגאולה".
בתוך כך, התכנס אתמול פורום המטה הכללי של צה"ל, בראשות גנץ, ליום עיון מיוחד במוזיאון "יד ושם" בירושלים. יום העיון, שהפך למסורת בצה"ל, התמקד השנה בנושא "שבעים שנה למרידות בשואה", ובמהלכו התקיים טקס זיכרון ב"מצפור הפרטיזנים".
"יום השואה הוא הזדמנות טובה להזכיר לכל אלו שמבקשים לבחון את כוחנו, שמאחורי הדמעות שלעולם לא ייבשו, עומד היום כוח מגן צודק וחזק; כוח מגן שגם התקפות הטרור הקשות ביותר לא יוכלו לערער את פלדת הנחישות שלו ואת אמונתו בצדקת הדרך. בניצחונם של חיילינו בזירות השונות במערכה היומיומית המורכבת שהם מנהלים מול ארגוני הטרור, הם מוכיחים כי גם היום, שבעים שנה לאחר מרד גטו ורשה, ניצבים להגנתנו בני נוער יהודים חדורי אמונה ותחושת שליחות. הם לוחמים את המערכה הצודקת ביותר - כי אין צדק גדול יותר מהמערכה על זכותו של העם היהודי לחיות בחופשיות בארצו", אמר גנץ.