מתות ענח' אמון ועד רעמסס השני, עולמן של המומיות היה תמיד אפוף-מסתורין, ובתרבות הפופולרית התערבבו סיפורים של שודדי-קברים באגדות על "קללת הפרעונים". כעת מבקש מחקר חדש לנפץ את המיתוס שהתגבש סביב התהליך שבו גוויות המתים במצרים העתיקה הפכו למומיות.
עיקר המידע לגבי הליך הממיפיקציה - ההפיכה למומיה - הגיע עד כה מספריו של הרודוטוס, היסטוריון יווני, שתיאר בכתביו את מסעותיו למזרח התיכון ולאפריקה, וסיפר על התפשטות האימפריה הפרסית. בין היתר, סברו מרבית החוקרים שהתבססו על הכתבים הללו, כי המצרים הקדמונים נהגו להסיר את מעיהם של המומיות בנוזל דמוי-טרפנטין.
הממצאים החדשים, פרי עבודתם של שני מדענים קנדים, התפרסמו בגיליון פברואר של כתב העת HOMO Journal of Comparative Human Biology. המדענים מבקשים לערער על רישומיהם של ההיסטוריון הרודוטוס, המכונה "אבי ההיסטוריה". הרודוטוס, בן המאה החמישית לפני הספירה, היה אחד ממתעדי המסעות הראשונים שאיגד את רישומיו בספרים, אך החוקרים המודרנים טוענים כי חלק ממה שנכתב בספריו מבוסס על מסורות שהועברו בעל-פה, ולא על תצפיות מדויקות.
מחברי המחקר, אנדרו וויד ואנדרו נלסון מהמחלקה לאנתרופולוגיה באוניברסיטת מערב אונטריו, אמרו כי בשל התחרות העסקית בין החונטים, סודות הממיפיקציה הוגדרו כסוד שמור. ולכן, בעוד שהרודוטוס תיאר בפירוט את שלביה השונים של החניטה, וויד טוען שרבות מההתרשמויות של ההיסטוריון היווני הן למעשה "סיפורי תיירים".
אחרי המוות, תהליך הקבורה כמומיה ארך 70 יום ובוצע בידי כהני דת שהיו בעלי ידע נרחב באנטומיה. האיברים הוסרו מהגופה, וחלקם נקברו בנפרד ואחרים הושמדו. חלקים פגומים בגוף הוחלפו בתותבים כדי לגרום לגופה להיראות שלמה ככל שניתן. המומיה עברה ייבוש במלחים מיוחדים ולאחר מכן נעטפה במאות מטרים של פשתן.
אחת ההנחות שהחוקרים מפקפקים עליה היא קביעתו של הרודוטוס לפיה איבריהם הפנימיים של בני המעמד הגבוה, שהפכו למומיות, הוסרו דרך חתך שנעשה באזור הבטן. בני המעמד הנמוך יותר, טען הרודוטוס, לא זכו לכבוד שכזה: איבריהם הומסו בשמן מיוחד שמקורו בעץ ארז, נוזל דמוי טרפנטין שהוחדר לגופם בחוקן. הרודוטוס גם כתב כי המומיה נקברה ללא המוח, שהוסר באותו תהליך, אך טען מנגד כי הלב תמיד נותר בגופה. אם הלב הוסר בטעות, טען הרודוטוס, הרי שהוא הוחלף בתותב.
החוקרים בחנו תיעוד של 150 מומיות ממצרים העתיקה. הם גם ערכו בעצמם סריקות סי-טי והדמיות תלת-ממדיות בשבע מומיות. הם גילו שגופותיהם של העשירים והעניים עברו תהליך ממיפיקציה דומה בכמה מובנים, שהזכיר יותר ניתוח מאשר פולחן "שאיבת איברים". בכל המומיות נמצא כי האיברים הוסרו מהגוף אחרי חתך שנעשה באזור הבטן - ולא באמצעות המסה נוזלית. במעט מהגופות, שזוהו כשייכות לבני אצילים, החתך נעשה במקום נסתר יותר - באזור הישבן.
ממצא חשוב אחר הוא שבניגוד לטענתו של הרודוטוס, הרי שמרבית המומיות נקברו ללא לב. לפי כתבי ההיסטריון היווני, החונטים הותירו את הלב במומיה, במחשבה שמדובר בנשמתו של המת ובמרכזו הרוחני, זאת בזמן ששאר האיברים נקברו בנפרד. לפי המחקר החדש, רק כרבע מהמומיות נקברו כשהלב בתוכן. החוקרים מסיקים שמדובר ב"סמל סטטוס", שהחל לאפיין את הליך החניטה רק בשלב מאוחר יותר. "בני המעמד הגבוה היו צריכים לבדל את עצמם ממי שהם שלטו בהם", אמר ווייד לאתר לייב-סיינס.
טענה נוספת שמערערים עליה החוקרים היא קביעתו של הרודוטוס לפיה מוחותיהם של המומיות הוסרו והושמדו לפני הקבורה. וויד ועמיתיהם מצאו כי כחמישית מהמומיות נקברו עם המוח, חרף אמונתם של המצרים כי מדובר, לכאורה, באיבר חסר-חשיבות לאחר המוות. במחקר קודם שהתפרסם באותו כתב-עת גילו וויד ועמיתיו כי המוחות שהוסרו "נשלקו" בהליך מיוחד דרך האף.