נשיא ארצות הברית, ברק אובמה, שיגיע מחר (רביעי) לביקור רשמי בישראל, צפוי לבקר גם ברמאללה ביום חמישי - לראשונה מאז כניסתו לבית הלבן. תקווה, אופטימיות וציפייה לקראת הגעתו של האיש החזק בעולם, לא ניתן למצוא כאן. רק קולות של עצב, פסימיות ובעיקר של חוסר אמון כלפי הממשל האמריקאי והעומד בראשו. על שדרת העמודים בכניסה הדרומית לרמאללה נתלו מודעות של קמפיין שנועד להסביר לנשיא אובמה כי לרשתות הסלולר הפלסטיניות אסור להשתמש בטכנולוגיית הדור השלישי, כיוון שישראל מונעת זאת. על רקע הדגל האמריקאי הודפסו פניו של אובמה ומעליהם נכתב: "הנשיא אובמה, אל תביא איתך את הטלפון החכם שלך לרמאללה כיוון שלא תהיה לך גישה לאינטרנט. אין לנו דור שלישי בפלסטין!". אחד מתושבי העיר לא הסתפק במודעות והוסיף על גבי חלק מהמודעות ציור גרפיטי פוגעני.
"הוא לא רצוי כאן", אומר אחד מיושבי בית הקפה במרכז רמאללה. חברו שיושב לידו ולוגם מכוס הקפה השחור שלו, מסביר ש"לא אכפת לי אם יבוא או לא. היו כבר נשיאים אמריקאים לפניו ועכשיו הוא מגיע. דבר לא השתנה ודבר לא ישתנה", הוא טוען. הספק אדישות ספק עוינות נשמעת ונראית בכל פינה במרכז העיר, סמוך לכיכר מנרה. מכאן גם תצא ההפגנה נגד ביקורו של אובמה, המתוכננת להתקיים ביום חמישי בשעה שהנשיא האמריקאי ייפגש עם עמיתו הפלסטיני, אבו מאזן, כמה מאות מטרים ממרכז העיר - במוקטעה.
מזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף, יאסר עבד רבו, הנחשב לאחד האישים הבולטים בצד הפלסטיני בנוגע לניהול המשא ומתן עם ישראל בשני העשורים האחרונים, סבור כי היעדר הציפיות ברחוב הפלסטיני הוא תופעה מבורכת. "אני לא מצפה, וכך גם האיש הפשוט, שתהיה פריצת דרך מדינית בביקור הזה. הרמת הציפיות שלאחריה אכזבה, תביא לייאוש גדול יותר וזה עלול להיות מסוכן. השאלה מה אובמה בא לעשות כאן, כי הוא ומזכיר המדינה ג'ון קרי אמרו שהם באים 'לחקור'".
לדבריו, "הבדיחה בקרב הפלסטינים היא - מה בדיוק הוא עשה במשך יותר מארבע שנים? לא חקר את הנושא? קיבלנו מסרים ברורים שלא תהיה מעורבות של הנשיא אובמה בשיחות בין הצדדים, אני חושב שהימין בישראל ישמח על כך. אבל אצל הפלסטינים כולם לא שמחים על חוסר המעורבות. זה מגביר את תחושת חוסר האמון במדיניות האמריקאית. אבל הבעיה אינה רק כאן, בסוגיה הישראלית-פלסטינית. יש כיום בעיה עם המדיניות האמריקאית במקומות רבים. כך לדוגמה בסוריה, הממשל מהסס ולא יודע כיצד לפעול. זה פועל לרעתו. כך גם בעירק - יש אסון שמתפשט באזור והאמריקאים לא מייצרים רושם של מדיניות רצינית. זו הבעיה. בסוגיה שלנו אנחנו רואים מדיניות לא שוויונית ביחס לצדדים וזו אולי אחת הסיבות שאנו לא רוצים להשלות את בני עמנו ולומר שהדברים ייפתרו".
אתה חושב שהוא או קרי יציגו בשלב מסוים תוכנית שלום?
"אני לא מצפה בביקור הזה לתכנית שלום. כשג'ון קרי נפגש עם הנשיא עבאס לפני כשבועיים בריאד, הוא הבטיח לו שבכוונתו להיות מעורב אישית ובכוונתו לתת עדיפות (לבעיה הישראלית-פלסטינית - א.י). הוא מנסה לחשוב כעת, כך אמר, מה יהיו הצעדים הראשונים שלו והבטיח שיפעל תוך שבועות, לא חודשים. הוא לא מתכנן למנות שליח מיוחד כמו דניס רוס, אלא שהוא ועוזריו יהיו השליחים לשלום. הוא לא זקוק לשליח שיהיה מחויב לבית הלבן מצד אחד ומזכירות המדינה מצד שני".
נתניהו טוען כי הוא מוכן ללכת מיד למשא ומתן עם אבו מאזן. מדוע אתם מסרבים לכך ומדוע אתם מציבים תנאים מוקדמים?
"אנחנו אומרים שוב ושוב - אין תנאים מוקדמים. אבל בכל משא ומתן שמתנהל בעולם, עסקי או מדיני, מקובל שיש "Terms of Reference - מסגרת שניתן יהיה להתייחס אליה. אנו מבקשים הבהרות - האם ממשלת ישראל מקבלת את מה שאולמרט וראשי ממשלה אחרים בישראל הסכימו לו, שגבולות 4 ביוני 1967 הם הבסיס למשא ומתן? ובכלל זה כמובן החלפת שטחים. אבל אם אין נקודת התחלה למו"מ שכזה, אז מה הטעם? הרי היעדר מסגרת יוביל לכך שהצד החזק, ישראל, תכפה את רצונה על הצד החלש - עלינו".
לדבריו, "בימי המו"מ בין אולמרט ולעבאס, הדבר הראשון כמעט שאולמרט עשה, היה להציג לנו מפה של גבולות מדינת פלסטין העתידית, ואנחנו הצגנו מפה שבה הראינו איפה לדעתנו צריך לעבור הגבול. אבל המסגרת הייתה קווי 1967. אולמרט ביקש 6% משטחי הגדה שיישארו בצד הישראלי ואנחנו אמרנו 2% בלבד, אך היה ברור שאלה אדמות פלסטיניות. גם בנושא ירושלים, היה מוסכם שזו בירת שתי המדינות. לא סיכמנו את הפרטים כמובן, בעיקר לא בנושא "האגן הקדוש", אבל הייתה התקדמות והגדרנו את הבעיות שנדרש לפתור. במו"מ ההוא היה ברור לשני הצדדים שיש כוונה הדדית להגיע לפתרון פרגמטי".
הדיווחים בכלי התקשורת האמריקאית, ב"ניו רפבליק" וב"ניו יורק טיימס", העניקו תחושה כי במו"מ בין אולמרט לאבו מאזן הפער בין הצדדים היה לא גדול.
"לא היינו רחוקים מפתרון. מה שנותר היו עניינים מסובכים ורציניים אבל הצלחנו להגדיר אותם. זה שונה ממצב שבו מבקשים להתחיל הכל מנקודת האפס, כפי שנתניהו מבקש לעשות. סיכמנו את בעיית הגבולות וגם הסדרי הביטחון סוכמו. הוגדרו עניינים ספציפיים מאוד, כמו סוג החימוש של המשטרה הפלסטינית לאחר הקמת המדינה, נוכחות של כוח בינלאומי, לוח זמנים ליישום ההסכם ולנסיגה הישראלית. נותרה אמנם עבודה לא פשוטה למומחים, אבל זה בסדר, זה קורה בכל מו"מ. הייתי אומר שחצינו שני שלישים מהדרך. זה נותן לך מניע להתקדם עוד".
אתה מעורב במו"מ מימי אוסלו בשנות ה-90. הפכת לפסימי?
"אני לא צריך להפיץ פסימיות. אני חייב לחפש אחר כל דרך אפשרית לקדם את השלום. אם הדלת נסגרה, אני אחפש את החלון להיכנס דרכו. אך יש לנו היום בעיה קשה עם המשך הבנייה בהתנחלויות. אני לא רוצה לשקול חלופות לפתרון שתי המדינות מאחר שכל אחת מהן גרועה יותר. ובוא אני אגיד לך עוד משהו. זה סוד שכולם יודעים. אנחנו לא מחרימים את הצד הישראלי או נמנעים ממגעים עמו. ישנן שיחות עם הצד הישראלי כל הזמן, חלקן עם נתניהו עצמו. כמה מהן היו בעמאן בחסות ירדן, פגישות גלויות וגם לא גלויות. יש ערוץ ישיר אבל אנחנו מחפשים דרך להתניע את המו"מ עצמו".
איך אתה רואה את הממשלה החדשה בישראל, עם כל הפנים החדשות: לפיד, לבני, בנט?
"אני חושש עדיין שאלה יהיו פנים חדשות עם מדיניות ישנה. השאלה היא האם הם ידבקו בגרסה הישנה של הממשלה הקודמת, שלפיה לכאורה הם מזמינים את הצד הפלסטיני למו"מ ללא תנאים. אבל זו נוסחה שאומרת שהם אוכלים את העוגה ומותירים אותה שלמה. זאת אומרת בונים בהתנחלויות וממשיכים לנהל מו"מ. אני אישית הזמנתי את כל אותם כוכבים חדשים בשמי הפוליטיקה הישראלית, כמו לפיד ואחרים, לבוא ולדבר עמנו כדי לייצר דיאלוג".
האם אנחנו ערב אינתיפאדה שלישית? יכול להיות שהצעירים הפלסטינים יפנו נגד הרשות עצמה?
"הכל יכול לקרות. אני לא יודע. המתנחלים פוגעים באזרחים תמימים שלא עושים להם דבר. יכול להיות שהצעירים ייצאו נגדנו ויכול להיות שנגד ישראל. אין לנו שלט רחוק שבאמצעותו אנחנו מכוונים אותם. כל ההאשמות נגדנו, לפיהן אנחנו יזמנו ותכננו הפגנות בזמן האחרון, זה שטויות. פשוט שטויות. המציאות כיום היא שיש תסכול רב בקרב הצעירים והם רוצים לבטא אותו. אנו דורשים מהם להימנע מאלימות ולבטא את התסכול בדרכי שלום. מאחר שכל פעילות אלימה תפגע באינטרס של העם הפלסטיני".