האפיפיור החדש: מעדיף את העם על פני התאולוגיה

האפיפיור החדש וה-266 של הכנסייה הקתולית הוא ייחודי בכמה דרכים. חורחה מריו ברגוליו, החשמן של בואנוס איירס, הוא לא רק האפיפיור הראשון זה מאות שנים שאינו יליד אירופה - אלא גם האפיפיור הראשון המגיע מיבשת אמריקה. אמריקה הלטינית נחשבת לקהילה הגדולה ביותר בעולם של נוצרים קתולים.

ברגוליו הוא גם האפיפיור הראשון מקהילת הישועים. הוא בן 76 ויכונה מעתה פרנציסקוס. ברגוליו בחר את השם כמחווה לפרנציסקוס מאסיזי, מייסד מסדר הפרנציסקנים בן המאה ה-13. למרות העובדה שלא נחשב לאחד המועמדים הבולטים במסגרת בורסת הניחושים בשבועות האחרונים, הוא נבחר בתום חמש הצבעות בלבד.

הבמוס פאפאם: לראשונה נבחר אפיפיור מאמריקה

ברגוליו אינו זר לטקס ה"קונקלבה" בוותיקן שבו בוחרים הקרדינלים את האפיפיור. הוא כמעט התמנה בפעם הקודמת למנהיג הכנסייה הקתולית, אך הפסיד בקולות בודדים ליוזף רצינגר, הוא בנדיקטוס ה-16.

עיתוני ארגנטינה מתארים את האפיפיור החדש כאדם ישר, צנוע והגון, שפיו ולבו שווים. הוא נסע לעבודה באוטובוס או ברכבת התחתית ובישל לעצמו את סעודותיו. הוא נהג לבקר בשכונות הקשות ביותר של בואנוס איירס, ונודע כמי שהעדיף לדאוג לרווחת העניים על פני העיסוק המסורתי בוויכוחים תאולוגיים.

ברגוליו נודע גם כמי שהתקין רפורמות רבות בכנסייה של ארגנטינה וייעל את עבודתה, מבלי שהצליח להרחיק ממנה את קהל מאמיניה העצום. מנגד, הוא שימר את מעמדה ככנסייה השמרנית ביותר ביבשת אמריקה. בעבר התפרסם כי ויכוחים מרים שהיו לו עם הנשיאה כריסטינה קירשנר, בשל ביקורת נוקבת שהטיח בה בגין תמיכתה בנישואים חד-מיניים, ובחלוקה ללא תשלום של אמצעי מניעה. מחלוקת דומה הייתה לברגוליו עם בעלה המנוח של קירשנר, הנשיא לשעבר נסטור קירשנר. אך למרות הוויכוחים הללו, ברגוליו מתואר לרוב כאדם שמעדיף להישאר הרחק מעין התקשורת. בהופעותיו הפומביות המעטות הוא שומר על שפה נקייה ופשוטה, ונוטה שלא למתוח ביקורת על אישי ציבור אחרים.

הוא הוסמך לכמורה בגיל 32, כעשור אחרי שאיבד את אחת מריאותיו בשל מחלה קשה ואחרי שנטש את לימודי הכימיה. חרף ההתחלה המאוחרת הוא הוביל את קהילת הישועים המקומית במשך ארבע שנים, עד 1979. אך הצלחתו בתפקיד הגיעה על רקע המשטר הצבאי המדמם, שבמסגרתו חטפה ורצחה החונטה בארגנטינה כמעט 30 אלף בני אדם שנחשדו בהשתייכות לשמאל.

בתקופה זו עלו האשמות כבדות כלפי תפקידו של ברגוליו, ששיתף לכאורה פעולה עם החונטה. הפרק הידוע ביותר לשמצה נוגע לחטיפתם של שני כמרים ישועים שנכלאו בחשאי על ידי המשטר בגין הפעלת מיסיונים בשכונות עוני. לפי הספר "השתיקה" שנכתב בידי העיתונאי הארגנטינאי הידוע הורשיו ורביצקי, ברגוליו משך את החסינות של שני הכמרים אחרי שהשניים עמדו על זכותם להמשיך לפעול בשכונות העוני. בכך נסללה הדרך ל"העלמתם".

הספר מבוסס על עדותו של אחד החטופים, שגולל את סיפורו לפני שמת בשנת 2000. שני הכמרים שרדו חמישה חודשים במעצר. מבקרי הספר טוענים כי אין הוכחות של ממש להאשמות, וכי למעשה, ברגוליו אף סייע לרבים להימלט ממעצר בימי החונטה.