השר הבכיר שנהג להסתובב בטרקליני העולם סיים זה עתה את תפקידו בממשלה. בבת אחת נגזר עליו לכלות את ימיו בין כתלי הכנסת המשעממים. במקום לפטפט עם שועי עולם הוא נאלץ לשבת בדיונים דחוסים בוועדת חוקה, חוק ומשפט. לעתים הוא היה צריך לבקש שוב ושוב את זכות הדיבור ולגבור על ח"כים קולניים. שפת גופו שידרה שאט נפש מהמעמד אליו הידרדר.
במקרה הזה מדובר באיש ישר והגון. הוא מונה לחבר (ישנוני למדיי) בשתי ועדות, אבל משהבין שלא יוכל לשוב ולהיות חבר כנסת מן השורה, קם והתפטר מהכנסת. חברו לממשלה, שעבר חוויה דומה של חזרה לספסלי האופוזיציה, העדיף להעביר את הזמן עד לתום הקדנציה במזנון הכנסת עם קרוב משפחה. הוא לא היה חבר באף ועדה סטטוטורית, וגם לא העלה אף הצעת חוק. זה לא הפריע לו להתמודד ואף להיבחר לכנסת הבאה. שר אחר שעזב את הממשלה נשאל פעם על ידי כתב צעיר וחצוף מדוע הוא עוזב את משכן הכנסת בשעה כה מוקדמת, כשהדיונים בשיאם. "עבדתי מספיק קשה כשהייתי שר", הוא ענה ונבלע ברכבו.
48 חברי כנסת חדשים יושבעו היום בירושלים. היו בטוחים שלרובם יש כבר במחסנית עשרות חוקים שברצונם לחוקק. בזכותם הפריפריה תשוקם, בשל עבודתם המאומצת מעמד הביניים ירים ראש והנה, אוטוטו, השכבות החלשות יתחזקו בעקבות חוקיהם המיטיבים.
מהר מאוד הם יגלו שהעבודה אפורה. התקשורת שעכשיו רודפת אחריהם תעבור הלאה, והחברים יתחילו לשאול "מה קורה איתך בכנסת? לא שומעים ממך בכלל". ופתאום החוקים הפופוליסטיים שהיו בתחתית הערמה ידגדגו בקצות האצבעות. גם האמירה הפרובוקטיבית שפוגעת המגזר האחר כבר לא תהיה בגדר "לא יעלה על הדעת". הרי החבר לסיעה נתן אתמול הצהרה כזו וזכה לכותרת בעמוד הראשון. וכאן יהיה המבחן האמיתי. כאן ייגזר דינם של הח"כים שנזכור לטובה, של אלו שלא ייזכרו ושל אלה שנרצה למחוק ולשכוח.
השיעור שלא כדאי ללמוד מפואד
שלשום שמעו הח"כים עצות מזקן הנבחרים, בנימין בן אליעזר. עצות טובות היו לו, לפואד: בלי קיצורי דרך, בלי התלהמויות. מילים כדורבנות. לפחות דבר אחד מוטב לחברי הכנסת לא ללמוד מבן אליעזר, שפרש מממשלת נתניהו לפני כשנתיים: הוא לא היה חבר באף ועדה מאז הפרישה, חקיקתו הייתה דלה וכן נוכחותו במשכן.
דווקא ממנהיגת מפלגתו, שלי יחימוביץ', שמושמצת שוב ושוב בימים אלו, כדאי לח"כים החדשים ללמוד. ממרום בכירותה בעיתונות היא נכנסה לפוליטיקה והייתה כאחת הח"כים. בשקדנות ובחריצות היא למדה את מלאכת החקיקה והעבירה עשרות חוקים, למרות שחלק לא מבוטל מהזמן הייתה באופוזיציה. אף שחטפה - והחטיפה - לא מעט אש, היא נותרה נאמנה לדרכה. אולי יום אחד היא תהיה ראש ממשלה ואולי תובס בהתמודדות הבאה על ראשות העבודה ותסיים את הקריירה הפוליטית שלה. אבל את חותמה היא הטביעה.
יחימוביץ' מספרת שהמורה שלה היה יו"ר הכנסת היוצא (וכנראה הנכנס) רובי ריבלין. ריבלין היה יו"ר הכנסת בממשלת שרון הראשונה. ב-2006, לאחר תבוסת הליכוד בבחירות, הוא חזר לספסלי האופוזיציה. הוא לא דרש כיבודים ולא חיפש משרות בכירות, אלא ישב בוועדת הכספים ועסק בחקיקה. הנה אדם שבשבילו הפוליטיקה היא דרך חיים. אז שיהיה בהצלחה לח"כים החדשים, וגם לוותיקים. וכפרפרזה על דבריו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו, נאחל להם ולנו שיהיו ריבלינים ויחימוביצ'ים.
