הפלסטיני מחברון אוהב בשר כבש בזמן שהפלסטיני מעזה סולד ממנו ואוהב בעיקר בשר בקר, אבל שניהם אוהבים דגים. בעיקר העזתים בעלי הנגישות לים. בימים טובים עולה חתיכת דג לוקוס שמן 150 שקל, ועבור דיג עזתי זה המון כסף. בימים רעים בחורף מסתפק הדיג העזתי ב-40 שקל לק"ג של סרדינים. אך התפריט הפלסטיני כולל גם פירות ים, סרטנים ועוד. דת האסלאם, בניגוד ליהדות, קבעה כי אין דבר רע שיוצא מהים והכול מותר למאכל. לכן, מאז שהנחה הדרג המדיני בישראל להכפיל את אזור הדיג מול חופי עזה, גדל כאב הראש של חיל הים בצורה משמעותית.
במסגרת המשא ומתן בין החמאס לישראל בתיווך מצרים ביום שאחרי מבצע "עמוד ענן", העביר הדרג המדיני הנחייה לצה"ל להכפיל תוך 48 שעות את שטח הדיג ברצועת עזה משלושה מייל מקו החוף לשישה. מפקד בסיס אשדוד ומפקד שייטת 13 לשעבר, אל"מ דרור פרידמן, עמד במשימה תוך 24 שעות. סדר העדיפויות שהציב אל"מ פרידמן לפקודיו מאוד ברור. בראש ובראשונה למנוע חדירה לשטח מדינת ישראל באמצעות כלי שיט או בשחייה. לאחר מכן למנוע הברחות, להגן על נכסים אסטרטגיים, ביניהם המתקן הישן של ים תטיס, מתקן הקידוח תמר, וצינור קצא"א הממוקם ארבעה ק"מ מגבול עזה. אחרון בסדר היא ההגנה העצמית על כוחות הביטחון השוטף של חיל הים מול חופי עזה.
אל"מ פרידמן התגייס בשנת 88' לצה"ל והחל את שירותו כלוחם בקומנדו הימי במקצוע "פושט". הוא התקדם ביחידה ולאחר מספר תפקידי קצונה יצא לחופשה ללא תשלום. מאוחר יותר חזר לחיל ועשה הסבה תוך התמחות בפיקוד על סטי"ל, כך שהיה בין הקצינים האחרונים שפטרלו לאורך חופי לבנון עד לנסיגה בשנת 2000. באותה שנה חזר כמפל"ג לוחמים לשייטת 13, ביצע מספר תפקידים ובין השנים 2007-2010 קיבל את הפיקוד על שייטת 13. גולת הכותרת הגלויה של כהונתו הייתה לכידת 500 טון אמצעי לחימה ותחמושת מאירן לחיזבאללה בלבנון. מאוחר יותר למד במכללה לביטחון לאומי וחקר את הפוטנציאל של המבצעים המיוחדים בזירה הימית, תוך המלצה להגדיל את המעטפת הנדרשת כדי להעצים את היכולות בתחום בהיבטי בניין כוח. הממצאים שלו קיבלו את רמת הסיווג "סודי ביותר" והפכו לתכנית עבודה בחיל הים.
כמעט שנה וחצי הוא מפקד בסיס אשדוד ומרבית הפעילות שלו עוסקת בחיכוך בדייגי רצועת עזה. האכיפה של הסגר הימי שמסתכם במרחק של 6 מייל מהחוף במעין מלבן (3 מייל מהחוף לפני מבצע "עמוד ענן". א.ב) שהפך למעין ריבוע בעקבות הישגי החמאס אחרי המבצע בעזה. מדי פעם נדרשים כלי הבט"ש של חיל הים לבצע ירי הרתעתי כדי להרחיק את הדייגים מקו הגבול הימי. ההערכה בחיל הים היא ש-95-99% מבעלי כלי השיט ברצועת עזה הם דייגים והשאר בעלי כוונות פח"ע. זו הדילמה הבסיסית ולכן יש החמרה קיצונית בשימוש באש חיה, גם אם ההרתעה נגד הפלסטינים בים שונה מהפעילות לאורך גדר המערכת ברצועת עזה. השיטה מאוד פשוטה: כריזה לדיג להתרחק, לאחר מכן פצצת תאורה באוויר, כולל ירי הרתעתי, ואם זה לא עוזר עולה בקשה לאישור הדרג הבכיר בחיל כדי לבצע ירי שמתמקד בגוף כלי השיט ולא באדם. בשנה וחצי האחרונות נפצע דייג אחד מהירי וכ-15 כלי שיט נתפסו ונגררו לחופי אשדוד. כולם עוברים חקירה ורובם משוחררים באותו היום כשמבינים שהם באו לעבוד.
חיל הים מנסה להשיג הרתעה באמצעות הירי, אך הוא לא בהכרח מצליח להשיג אותה, ולכן הוא נוהג להחרים את הסירה. מה שפוגע בכיס של הדייג מרתיע, אבל לזמן מוגבל. בתום מספר חודשים חוזר אליו כלי השיט דרך מעבר כרם שלום. שטח הדיג הוכפל והדייגים הפלסטינים שטים מאז מבצע "עמוד ענן" באזור דיג שהם לא דגו בו מאז עליית החמאס לשלטון בשנת 2007 והטלת הסגר הימי על רצועת עזה. תמונות המכ"ם המתקדם של חיל הים, שמעלה על המסך באופן אוטומטי כל כלי שיט שנע בזירה, מלמדות כי הפלסטינים מתעקשים לדוג בקו הגבול עם ישראל ולכן מתחככים בתדירות גבוהה עם כוחות חיל הים. ניסיון להבין את הראש הפלסטיני וההתעקשות על ציר השיט המסובך מעלה נקודה פשוטה: ציר העומק שנע צמוד לקו הגבול כולל בתוכו יותר דגים, וכך הרווח שלהם עולה.
החיכוך הזה מגביר את החשש בצד הישראלי, מאחר שחיל הים רוצה להשיג רצועת ביטחון סבירה כדי ליהנות משטח מעכב בו יוכל לבלום ניסיון להסתער על חופי ישראל תוך דקות אחדות ולבצע פיגוע. בחינה פשוטה של מסך המכ"ם וצפיפות כלי השיט באזור הדיג לפני מבצע "עמוד ענן" ולאחריו מעלה שלמרות הכפלת שטח הדיג לא גדלו מספר כלי השיט של הדייגים בעזה. ראש מטה חיל הים, תא"ל ירון לוי, פנה לפלסטינים במסגרת השיחות בחסות מפקדת התיאום והקישור של צה"ל ברצועת עזה בהיותו מפקד בסיס חיל הים באשדוד בשנת 2009 בקריאה ברורה לראשי אגודת הדייגים הפלסטינים: אל תדוגו בקו הגבול עם ישראל ואני אאפשר לכם לדוג במרחק רב מהחוף. הפלסטינים התנגדו נחרצות.
גם לאחרונה ניסה אל"מ פרידמן לחזור על המסר, אך הוא נתקל באוזניים אטומות. הפלסטינים רוצים לחזור לקווי אוסלו שכוללים 20 מייל מהחוף כדי ליהנות מכלל קווי העומק בזירה. בפועל, החיכוך בים נמשך והפלסטינים משחקים עם החיילים של אל"מ פרידמן במשחק "חתול ועכבר". הם לא נרתעים מהאש החיה ולא מהחרמת כלי השיט. בחקירות הם מודים: "רוצים להביא אוכל הביתה".
הפלסטינים יודעים לשחות
ארגוני הטרור בעזה מתאמנים על פיגוע ימי, ושייטת 13 סיכלה ניסיון בשנים האחרונות לחדור בצלילה לתוך שטח מדינת ישראל, אבל בפועל זו זירה שנמצאת בתחתית סדרי העדיפויות שלהם. אולי בגלל המורכבות ואולי בגלל גובה ההרתעה הישראלית, או שהם פשוט מחכים להזדמנות מבצעית. בשל כך המעקב אחרי כלי השיט הפלסטינים נעשה בצורה קפדנית ורגישה. מדי פעם גם ניתן לראות את משטרת החמאס שנעה על גבי כלי שיט ישנים, בניגוד לכלי השיט החדשים בתקופת יאסר ערפאת, שכללו צ'קלקות ואמצעי פיזור הפגנות. משטרת החמאס שולטת ביד רמה בנעשה בים, בדגש על נקודות הביקורת בכניסה וביציאה מהנמל, וחוסר הסדר בתוך אזור הדיג לא תמיד משרת את האינטרס שלה.
אל"מ פרידמן, שהיה אחראי כמפקד שייטת 13 על סיכול הברחות אמצעי לחימה במעגלים שונים שחלקם לא ניתן לפרסם עד היום, מבין היטב את החשיבות של הפעולות השונות למנוע העברת נשק מתקדם, אך בניהול סיכונים בסיסי צריך להבין כי מוטת השליטה של חיל הים מוגבלת. סדר העדיפויות של חיל הים בזירה העזתית ברור וכל מפקד בים יעדיף להיות במוקד החיכוך העכשווי ולא לעמוד כמו גולם בקו הגבול הימי המצרי ולחכות להברחה שתתרחש. בנקודת התפר הזו פועלות באופן שכמעט אינו מורגש בשטח כמה משפחות פלסטיניות, שאחת מהן מתמחה כבר יותר מעשרים שנה בהברחות ימיות מרפיח המצרית לרפיח הפלסטינית. כל מה שיש בו רווח כספי והוא לא כבד יותר מדי להברחה בכלי שיט מהיר וקטן מכניס אותם לתמונה. הם נעים על קו החוף במהירות רבה ומקשים על כלי השיט הגדולים של חיל הים להגיב בזריזות.
בחיל הים אוהבים את צמד המילים - המים הכלכליים. מצד אחד הם מזכירים לכולם שחיל הים זה הדבר הבא בהתעצמות צבאית ובחשיבות, אך מצד שני האבטחה של אסדות הקידוח בים הופכת להיות בשנים הקרובות כאב ראש אחד גדול עבור צה"ל. חיל הים קבע תפישת הפעלה ואת האופן בו יראה בניין הכוח ברגע שיחלו אסדות הקידוח לעבוד בצורה מלאה. כרגע נמצא התהליך באזור הדמדומים. עדיין לא ברור כיצד תממן מדינת ישראל את כלי השטח עבור חיל הים שנחוצים להגנה על המתקנים. שיטת ההפעלה שהגדיר חיל הים כוללת מעגל פנימי עבור חברות אזרחיות שיאבטחו את המתקנים ומעגל חיצוני שיהיה באחריות חיל הים ויבלום את כלל האיומים. במבצע "עמוד ענן" המהלך עבד בצורה מושלמת. מול חופי אשקלון עגנו עשרות כלי שיט במסגרת הקמת מתקן הקידוח "תמר" והאירוע הסתיים ללא אירועים חריגים, למרות היקף הרקטות והניסיונות של ארגוני הטרור הפלסטינים לייצר הפתעות מבצעיות עבור צה"ל.
בחיל הים מעריכים כי מאחר שהפלסטינים מבינים שפגיעה במתקן אסטרטגי תגרור אחריה תגובה קשה וחריפה, הם לא יעזו לשנות את כללי המשחק. הדאגה מחופי עזה היא אחרת, וכוללת בעיקר את השימוש בטילי נ"ט מתקדמים נגד כלי השיט של חיל הים. ארגון החמאס לא צריך להשתמש בטיל העל-קולי הרוסי מסוג ה"יחונט" שנמצא בידי סוריה ויודע לפגוע במטרות ברדיוס של מאות ק"מ, אלא פשוט להפעיל טיל נ"ט מדויק מסוג "קורנט" כדי לפגוע בכלי הבט"ש. הנחת העבודה בחיל הים גורסת כי לא ניתן להוציא מכלל אפשרות שאירוע שכזה עוד יקרה, אך קיימת נחמה בכך ששטח הדיג גדל ובאמצעותו התרחקו כלי הבט"ש מחופי עזה וכך התרחק האיום.
למה התכוון אהוד ברק?
שר הביטחון אהוד ברק נאם לפני כשבועיים בכנס השנתי של עובדי משרד הביטחון וסיכם את שנת העבודה. בנאומו המקורי הוא היה אמור להיפרד מעובדי המשרד, לציין כי זה נאומו האחרון כשר הביטחון ולהוסיף עוד כמה מילים חמות, אך בפועל הוא החליט להחליף כמה מילים ואמר כי זהו נאומו האחרון בקדנציה הנוכחית.
בכירי משרד הביטחון חדי השמיעה הרימו גבה. האם זו עוד אמרה מפותלת וצינית של ברק או שמא קריצה לסובבים אותו כי הוא עוד לא אמר את המילה האחרונה ויש לכך בסיס אסטרטגי שנעוץ בקשר ההדוק שלו עם ראש הממשלה בנימין נתניהו? כמו שזה נראה כרגע, האופציה שברק יישאר כשר ביטחון על תקן שר מקצועי שאיננו חבר כנסת מצטיירת כבעלת סיכוי קלוש, אך ראוי לזכור - זהו אהוד ברק, האיש שהתרגל להפתיע אותנו.
קצין איסוף - טורים אחרונים
כך נפגע מעמדו של הלוחם בצה"ל
גלגולו של הסיכול הממוקד
האם חיל האוויר יביא את הניצחון?
לפנייה לכתב: amirbohbot@walla.com