אלוף פיקוד דרום לשעבר, יואב גלנט, קיבל לפני ארבע שנים הנחייה מהדרג המדיני לבלום את המסתננים בגבול מצרים. תקציב של 1.6 מיליארד שקלים הספיק ל-80 קילומטרים. הרעיון המבצעי עליו דיבר גלנט כלל סגירה של העיר אילת באמצעות "גדר חכמה" והקמת גדר דומה באזור "החולות" בגלל הקרבה של היישובים לגבול המצרי. אלוף טל רוסו הגיע והאיום הפח"עי התגבר, וקציני הפיקוד נאלצו לשנות תוכניות. מפקד חטיבת שגיא, אל"מ גיא ביטון, שהיה באותם ימים קצין המבצעים של הפיקוד, ראה כיצד התוכנית המבצעית להקמת הגדר משתנה בפן ההנדסי והמבצעי ונמתחת על פני 220 קילומטרים - מכרם שלום ועד מלון הנסיכה בואכה מעבר הגבול לסיני.
התקציב נותר 1.6 מיליארד שקלים, ולכן בניגוד לתוכנית המקורית הגדר שהוקמה לא מתריעה מפני חדירה למעט קטעים מיוחדים בגלל מחסור בתקציב. כדי לתת מענה לכך הוחלט על הקמת עשרות מגדלים לאורך קו הגבול שכל אחד מהם כולל מכ"מים וסנסורים מתקדמים. מפעילי המערכות מתגאים כי אם מתעופפת שקית שוקו במאהל בדואי הסמוך לגבול הם יודעים לזהות אותה ולעדכן את הכוחות לאיזה כיוון היא עפה. כל מגדל שהתרומם וכל אנטנה שנבנתה מגלה עולם חדש מעבר לגבול והן רואות כמעט הכול.
אל"מ ביטון סיים את תפקיד הקמב"צ הפיקודי והתמנה לפקד על החטיבה המרחבית שגיא. 30 יום במדויק לאחר כניסתו לתפקיד התפוצצה המציאות בפניו. שלושה מחבלים עלו מוואדי מאוד תלול בזמן שכוח של קרקל וחיילי חיל התותחנים אבטחו את העבודות להקמת הגדר. מחבל אחד ירה צרור ארוך ממנו נהרג החייל נתנאל יהלומי ז"ל, אך תוך זמן קצר נבנה כוח בשטח שהסתער על שלושת המחבלים והרג אותם. אל"מ ביטון, שמרצה על תחקיר האירוע בפני לוחמים שנכנסים לקו, מסביר כי מדובר באירוע קשה שגבה את חייו של יהלומי, אך בפועל מדובר באירוע מבצעי טקטי טוב שהסתיים תוך שש דקות מהרגע שהוא התחיל כששלושה מחבלים הרוגים. בימים הטובים של צה"ל בדרום לבנון לא היה נגמר כך אירוע בפרק זמן קצר שכזה ובדרך כלל הוא היה כולל מרדף שנמשך שעות, אם לא ימים, ואליו היו מצטרפים כוחות מהקרקע ומהאוויר. צל"ש הוענק ללוחמת הקרקל שהסתערה על המחבלים. הסיפור על הלוחמת שלא הסתערה נשכח ובמקום שבו נהרג יהלומי התרומם תורן ועליו אמצעי איסוף מודיעיניים שמאפשרים היום בניגוד ליום הפיגוע, לאסוף מודיעין הרחק מהגבול ועמוק בתוך השטח המצרי.
זה עולם חדש. פתאום נראים שבטים שלמים שמתגוררים סמוך לגדר. הם עברו מהאוהלים לבתי קבע. תהליך בורגני. התצפיתניות רואות בדואים שמפטרלים עם כלי נשק ונעים לא הרחק מהגדר. ביניהם גם רועי צאן שבוחנים את מערכות צה"ל. כל אירוע מעביר את הכוחות בשטח לדריכות. קצין שלא פעל בגזרה במשך שבוע וקפץ מנקודה לנקודה בלילה וביום, כיוון שהתצפיות זיהו תנועות חשודות, לא באמת מכיר את הגזרה שהתפתחה בגבול מצרים. השוני העיקרי הוא היקף מערכי האיסוף שנכנס לפעולה - שפשוט מגלים יותר. זהו מעבר מהחושך לאור. זיהוי נכון של חוליית מחבלים בעומק תביא להיערכות נכונה על הגדר. כל קצין צה"ל בגבול המצרי משנן - "נגיעה אחת בגדר עם סולם או מסור והמחבל מת".
עם זאת, למפלצת שקמה בגבול הדרומי יש הרבה סיבות להפוך לפיל לבן. ציר תנועה מובהק אחד לאורך הגדר מחייב את כלל הכוחות שנעים בגזרה לנוע על אותו ציר למרות שיש אינספור צירים נוספים בעומק. הציר הופך את הכוח לפגיע יתר על המידה ולכן אזרחים לא מורשים לנסוע עליו. מרבית הגדר איננה חכמה ולכן היא לא יודעת להתריע על נגיעה בגדר. המגדלים שנבנו לאורך הגדר הופכים למתקנים רגישים ולכן יש לאבטח אותם ברמה גבוהה. צה"ל מבין היטב שיש פערים בין הרצוי למצוי. כרגע השבטים הבדואים בצד הישראלי והמצרי עברו לשלב הערכת המצב. הם מנסים לקרוא את יכולות המערכות השונות שכוללות איסוף מודיעיני וגדר אימתנית ואז לצאת למלחמה על החיים. הם צריכים להתפרנס וההערכה בצה"ל היא כי הגדר תאותגר בהקדם ובסל האיומים נכללים מטעני חבלה, ניסור של הגדר וטיפוס עליה.
תוכנית הפעולה של צה"ל לאורך הגדר מתחילה בעומק לא רק של הצד המצרי אלא גם בצד הישראלי. המטרה היא להפחית את התיאבון של המבריחים גם בצד הישראלי באמצעות פעולות של יחידת המסתערבים ממשמר הגבול. יש בידם היכולת לעצור אזרחים ישראלים בניגוד ליכולות של חיילים. מסקנה אחת ברורה כבר עכשיו: אוסף המשימות והיקף ההתרעות יחייבו את צה"ל להשקיע יותר משאבים לאורך הגבול ולהפוך את הגדר לחכמה יותר.
מתי תהיה החדירה הראשונה?
בצה"ל מחכים לחדירה הראשונה ומבינים היטב שהיא תגיע כי מדריך המסתננים מסיני שהרוויח עד עכשיו המון כסף מהמקצוע יחזור לסורו. בראייתו, מדובר במקצוע של שנים ולא בהכרח אכפת מה לו מה להבריח: סמים, זונות, אמל"ח, מסתננים או מחבלים. העיקר שהכסף יבוא. בנקודה הזו מדגישים בפיקוד דרום כי ההסכם עם מצרים הוא חשוב מאחר שהשקט לאורך הגבול ייווצר כתוצאה מאינטרס דו צדדי. המעורבות המצרית בהסדרה בין ישראל לחמאס אחרי מבצע "עמוד ענן" השליכה גם על הגבול המצרי. לפי הרציונל המצרי, לא יכול להיות שיהיה שקט ברצועת עזה והאקשן יעבור לגבול המצרי-ישראלי. "אם ינסו לאתגר אותנו בניגוד למה שהיה כאן לפני שנה, המחבל יהיה בבעיה", מסביר קצין בכיר בפיקוד דרום. "נכון שיש לנו כאן מרחבים שלמים של גבול, אבל יש לנו יותר אמצעים טכנולוגיים שמנטרים את השטח, יותר כוחות איכותיים, ושיטת הפעולה שונה לחלוטין. העיניים של כל מ"פ רואות היום הרבה ורחוק ואם בסוף חצה המחבל ואנחנו נדרשים לרדוף? יש לנו עומק משמעותי ללכוד אותו גם אם נצטרך ללכת על העקבות שלו 30 ק"מ, מה שאני לא מאמין שיקרה".
בצה"ל מחכים להפתעה ונערכים גם למקרי קיצון, כולל הפתעות. המילה "חופת אש" שמאפשרת איסוף מודיעין בזמן אמת על פעילות עוינת בשטח האויב וחיסול חוליית מחבלים מהאוויר לא זרה בגבול המצרי. יש תוכנית פעולה, אך נראה שהיא תצא אל הפועל רק במקרים שבהם יש סכנה מידית לאזרח או חייל וגם אז תחת סייגים מחמירים ביותר ואישורים מהדרג הבכיר ביותר. האתגר האמיתי עוד לא הגיע.
השקט שלפני הסערה
לא משעמם בגבול המצרי. התצפיתניות מזהות יותר פרטים ודמויות, כבר מכירות את שגרת היום של החמולות המתגוררות בקרבת הגבול. הסיורים מוקפצים ליותר נקודות והיקף ההתרעות ביום מפני חדירה נמצא במגמת עלייה, כי הן פשוט רואות יותר. בפועל, בחודש דצמבר 2011 נכנסו לישראל 2,900 מסתננים וכיום הם מבלים ברחובות תל אביב או אשדוד. בדצמבר האחרון נכנסו 33 מסתננים, ובניגוד לעבר הם כלואים בכלא סהרונים.
בהקשר הנוכחי מתרוצצת לה בדיחה בפיקוד דרום על פיה שאל מפקד אוגדת עזה לשעבר, תא"ל יוסי בכר, את אלוף פיקוד דרום הנוכחי טל רוסו מדוע אין מעברים בין הגבול המצרי לישראלי לשעת הצורך. רוסו השיב בביטחון גבוה כי "אם היו הרבה שערים אז אתם עם הלב שלכם הייתם מכניסים מסתננים. במצב הזה אתם לא יכולים להתבלבל".
זן נדיר
אחרי שלא נבחר לתפקיד סגן הרמטכ"ל, החליט אלוף אבי מזרחי לפרוש מצה"ל אחרי 33 שנות שירות על מדים. בתפקידו האחרון הוא שימש כאלוף פיקוד מרכז. הוא התגייס לצה"ל בשנת 1975 וטיפס מהשטח הבוצי של לבנון עד לשולחן המטה הכללי, סביבו ישב תוך מילוי שלושה תפקידים שונים: ראש אגף הטכנולוגיה והלוגיסטיקה, מפקד זרוע יבשה ואלוף פיקוד מרכז.
מזרחי ידוע כקצין קשוח, קפדן מאוד אך מהדור של פעם. ללא פוזה, ללא פוליטיקה ארגונית ומרפקים מחודדים, ורחוק מאור הזרקורים הוא הוכיח כי יש ברכה מעל לראשם של אלה שיודעים לתת ולהקריב בלי לזכור ולקבל בלי לשכוח. במיוחד בימים בהם פרשת הרפז עדיין מעסיקה את מערכת הביטחון ראוי לציין שקצינים כמו אלוף אבי מזרחי שעוסקים בעבודה ובמשימה הצבאית הם המודל האמיתי לחיקוי.
קצין איסוף - טורים אחרונים
כך נפגע מעמדו של הלוחם בצה"ל
גלגולו של הסיכול הממוקד
האם חיל האוויר יביא את הניצחון?
לפנייה לכתב: amirbohbot@walla.com