הרמטכ"ל לשעבר, רא"ל במיל' אמנון ליפקין-שחק, הובא למנוחות בצהריים (חמישי) בבית העלמין בקריית שאול בתל אביב. בהלוויה השתתפו מאות אנשים, בהם נשיא המדינה שמעון פרס, ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר הביטחון אהוד ברק, הרמטכ"ל בני גנץ, הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי, השר לעניינים אסטרטגיים משה (בוגי) יעלון, האלוף טל רוסו, ח"כ אבישי ברוורמן והאלוף במיל' יואב גלנט.
"אמנון היקר", פתח את הספדו נשיא המדינה שמעון פרס, "על פי רוב צלצלתי אליך. הפעם צלצלת אלי. לבי ניבא לי רעות. הרמתי את השפופרת ברעדה. קולך כמעט ולא נשמע. כגחלת לוחשת אמרת לי, שהגיע הזמן להיפרד. באתי לבית החולים. בחדר ישבה טלי שקועה ביגון, קשובה לכל מילה. אתה נראית כרגיל שולט בעצמך, ללא טיפת רחמים עצמיים. דאגתך, גם ברגעים אלה, היו לעם, למדינה, לעתיד. סיפרת לי על החלטתך לא להמשיך. 'אני נפרד, לא נכנע', אמרת זאת בשקט אצילי, בדעה צלולה. שקול בהחלטתך, אמיץ במסקנותיך, כתמיד. לא עמדה דמעה בעיניך, לא נשמעה אנחה בפיך. כן, גם על הקרב הזה פיקדת בעצמך. גם בקרב הזה החלטת על דרך סיומו. עליכם להמשיך, אמרת. עליך להמשיך. עד בוא הנכסף שבחלומותינו. עד בוא השלום. השלום האמיתי עם כל שכנינו. זה אפשרי. זו אחריותינו כלפי בנינו. כלפי בנותינו. כלפי צאצאינו. כן זה קשה אבל הכרחי. אין אלטרנטיבה", ספד הנשיא.
"בהדסה בסתיו הקשה הזה אמרת לי 'אני לא יכול לעלות בדעתי איזה חיים היו לי בלעדייך'. אני לא יכולה להעלות איזה חיים יהיו לי בלעדיך", ספדה רעייתו טלי. "הדברים החשובים תמיד היו אתה. אתה ומה שצמח ממך. הבנים שלנו והילדים הנהדרים שלך שעטפנו אל חיקנו, המשפחה. הדברים החשובים היו האהבה. דבר לא יהיה חשוב לי מהאהבה הזאת. היקום שהקמנו לנו בכמעט שלושה עשורים. אני בת מזל. זכיתי לאהוב אותך ולהיות נאהבת. כמה פשוט זה היה. הייתי אדם טוב יותר בזכותך. למדתי ממך והייתי שלך. אני נשארת שלך עד לפגישתנו הבאה ומשם והלאה".
את ארונו של ליפקין-שחק נשאו שישה אלופים: מפקדי שלוש הזרועות - ים, אוויר ויבשה - ושלושת האלופים שליפקין-שחק מינה בזמן שירותו הצבאי: ראש אגף המודיעין, אלוף פיקוד מרכז וסגן הרמטכ"ל. גנץ, שמונה על ידי ליפקין-שחק למפקד חטיבת הצנחנים לאחר שסימן אותו כאחד מיורשיו העתידיים, ספד לו ואמר: "גם כאשר מילאת את התפקידים הבכירים ביותר, נותרת כאחד האדם, לוחם מן השורה. גם עלילות גבורתך, זו אשר הפכה אותך ליחיד בתולדות צה"ל שעוטר פעמיים בעיטור העוז, לא פגעו בענווה שלך".
"אמנון היקר", המשיך גנץ, "זמן קצר לאחר שקיבלתי את זוג הנעליים האדומות הראשונות, כבר צעדתי בעקבותיך עם חבריי במבצע ליטני. שיעורי מורשת הקרב הפכו למציאות לנגד עינינו. לרוח הצנחנים המיוחדת כל כך היה אז שם נרדף אמנון ליפקין. חתירתך להשלמת המשימה ודאגתך לאנשים היו שלובות זו בזו. 'זה ייקח עוד דקה אבל תעשו את זה כמו שצריך, שלא ייפצעו לנו אנשים', אמרת במכשיר הקשר במבצע שלמה. אז נחשפתי לעוצמה שביטאה המנהיגות והתושייה שלך. חשתי גאווה על היותי פקוד שלך ואני מרגיש כך גם היום".
הרמטכ"ל הזכיר את התייעצויותיו עם ליפקין-שחק ואמר: "בשנים האחרונות היית לי למורה דרך. באתי אליך כתלמיד הבא אל רבו, שיתפתי אותך. גם לאחר שקיבלתי על עצמי את תפקיד הרמטכ"ל, המשכתי לראות בך מורה שלימד אותי מנהיגות מהי. לא אחת ברגעים של חיבוטי נפש נשאתי אליך עיניים ושאבתי השראה רבה ממך. אמנון, מהמקום בו אתה נמצא כעת אני מקווה שאתה רואה את הדורות השלמים של הלוחמים שבאו ללוותך. האנשים האלה שהובלת במשעולי הקרבות היו ויישארו לעד עדות למפעל חייך ולתקומת חזונך". גנץ הוסיף כי "נשאר לי רק להבטיח לכם שדמותו של אמנון תמשיך ללוות אותנו במעלה הדרך. רא"ל אמנון ליפקין-שחק, בשם כלל מפקדי צה"ל וחייליו בעבר, בהווה וגם בעתיד, אני מצדיע לך".
ראש הממשלה אמר בהלוויה כי "אמנון היה מטובי בננו, לוחם נועז בשדה הקרב ומחוצה לו. הוא היה פטריוט ציוני, מנהיג שהולך בראש, אמיץ לב באופן יוצא דופן, בעל תושייה, שקול, נבון ערכי, אדם שפיו וליבו שווים". נתניהו הוסיף כי "אין זה סוד שהיו לנו חילוקי דעות, אבל אני תמיד הערכתי את עומק מסירותו למדינה, את המחויבות העמוקה שלו להשגת שלום וביטחון ואת העובדה שאמנון פעל מתחושת שליחות פנימית עמוקה".
נתניהו סיפר על שיחת הטלפון האחרונה עם ליפקין-שחק. "אמנון דיבר בקול שכבר היה חלש ורפה, הוא כבר ידע. אבל אני מבקש לומר שקולו היה צלול ברור רהוט. הוא דיבר על המדינה הוא דיבר על חובתו של מי שעומד בראש המדינה. הוא לא דיבר על עצמו, לא דיבר על מחלתו, הוא דיבר על המדינה. הוא ריגש אותי עד עמקי נשמתי. אני חושב שזו הייתה התמצית של אמנון - אצילות נפש, מסירות למדינה ואומץ לב. גיבור אמיתי. ככה אני אזכור אותו וכך נזכור אותו כולנו".
שר הביטחון נפרד מליפקין-שחק וסיפר על דרכם המשותפת. "צה"ל ומדינת ישראל נפרדים היום ממפקד ומנהיג שהותיר חותם בל יימחה על נורמות הלחימה, הפיקוד והדבקות במשימה תחת אש של צה"ל לדורותיו ועל עוצמתו הכוללת של צה"ל וחוסנה הביטחוני של ישראל בדור הזה. איש שהרים תרומה ייחודית ומתמשכת למאמצי האמת של ישראל להגיע אל מציאות של שלום וביטחון. הוא פעל מעמדה של כוח וביטחון עצמי, הבנה כואבת וטעונת אמפתיה אנושית לשני הצדדים, וקריאה ציונית ישראלית ומפוכחת של האלטרנטיבות שלפנינו. איבדנו אדם מזן מיוחד, לא שכיח. חכם וכריזמתי ובו בעת צנוע וענו, מפוכח בצורה מיוחדת, צינית מעט ורווית הומור, חבר אמת לחבריו". ברק סיים את דבריו ואמר: "אהבתי אותך למרות שמעולם לא התרנו לעצמנו לדבר כך כשחיית. נוח בשלום איש אמיץ, נוח סוף סוף על משכבך".
ליפקין-שחק מילא שורה ארוכה של תפקידים בכירים בצה"ל, בהם מפקד סיירת דוכיפת, מפקד חטיבת הצנחנים, אלוף פיקוד מרכז, ראש אמ"ן וסגן הרמטכ"ל. ב-1995, כשהוא בן 51, מונה ליפקין-שחק לרמטכ"ל ה-15 של צה"ל. בתום שירותו הצבאי פנה לפוליטיקה וכיהן כשר התחבורה וכשר התיירות. לפני למעלה מחמש שנים אובחן כחולה במחלת הסרטן ועבר סדרה של ניתוחים בחו"ל. על אף מחלתו, המשיך ליפקין-שחק בפעילות ציבורית ועסקית.
בשנים האחרונות פעל במגזר העסקי, ובשנת 2005 החל לכהן כחבר דירקטוריון באל-על. כחלק ממאמציו המדיניים, השתתף בשנת 2003 בשיחות יוזמת ז'נבה וחתם על ההסכם להסדר קבע בין ישראל לפלסטינים. לאחר מלחמת לבנון השנייה, מינה אותו שר הביטחון דאז, עמיר פרץ, לעמוד בראש ועדה לבחינת המלחמה, אולם הוועדה פורקה, ובמקומה הוקמה ועדת וינוגרד.
אתמול בבוקר הלך ליפקין-שחק לעולמו בתום מאבק ממושך במחלת הסרטן. בן 68 היה במותו והותיר אחריו אישה ושישה ילדים.
