עם ישראל איבד את אחד מטובי בניו, עז נפש, לוחם, מפקד, ומנהיג יוצא דופן. גם במותו, כמו בחייו, היה אמנון ליפקין-שחק גיבור, אצילי, רגיש, ישיר ואמיץ, איש יפה בפנימיותו, כמו בחיצוניותו, נבון, רודף שלום, אהוב ונערץ על כולם. הוא היה המגדלור הערכי של כולנו.
אמנון היה הגון וישר דרך בכל עשייתו רבת השנים, אם בצה"ל, אם כשר ופוליטיקאי, ואם בפעילותו הציבורית והעסקית. הזוגיות שלו עם טלי האוהבת עד אין קץ, המסורה ללא גבול, הקן המשפחתי שבנו יחדיו והדאגה לילדים ולבני המשפחה, לא ידעו שיעור ואין להם אח ורע.
אמנון הוליך לוחמים אל הקרב ואל מבצעים רבים גלויים ועלומים. תמיד ראשון, תוך נתינת דוגמא אישית, קור רוח, רגישות אנושית ואומץ לב. הוא האמין בצורך הדחוף והחיוני בשלום וזכה לאמונם והערצתם, גם של שכנינו ובמספר לא קטן של מקרים גם של אויבנו. אמנון היה מצביא של שלום.
"חבר ואח- בימים קשים ובימים שמחים"
אני איבדתי את הטוב שברעיי. לצדו ועמו צעדתי בלילות חשוכים, במבצעים סבוכים. הוא היה יועץ, איש סוד, חבר ואח - בימים קשים ובימים שמחים. משפחותינו התאחדו באינספור מקרים, ויחד עם טלי ועמו, חלקנו את הטוב, הקשה, את העצב ואת השמחות. אמנון מותיר לנו מורשת של יושר וישירות, של אומץ וקור רוח, של קדושת המשפחה וחשיבותו של ההסדר עם שכנינו.
אמנון התמודד עם המחלה הקשה באופן מעורר השתאות, כשטלי צמודה, מטפלת ומעודדת באהבה ומסירות נדירים במקומותינו. הוא ניצח את כל התחזיות והסטטיסטיקות, ומעולם לא נאנח או רטן. המחלה הכריעה את אמנון, אך גם עד הסוף הוא הפגין גבורה עילאית. הוא נפרד מטלי, מילדיו, ממשפחתו ומחבריו, והותיר אותנו המומים, כואבים וכל כך חסרים את האיש, את החבר והאדם הערכי והנהדר הזה. שלום לך אחי ורעי. נוח בשלום על משכבך והיה מליץ יושר עבור כולנו ועבור עם ישראל ומדינתו שכה אהבת.