במפעל "כיתן" בדימונה יש היום שקט תעשייתי. ההנהלה והעובדים הסכימו על הפסקת אש זמנית עד ליום רביעי בו ידונו שני הצדדים בתנאי הפיטורים של כ-40 מעובדי המפעל, שייסגר בסוף החודש לאחר 58 שנות פעילות. העובדים שהפגינו אתמול (ראשון) הגיעו היום לעבודה כרגיל ולמקום הגיעו גם גמלאי המפעל שביקשו לחזק את ידיהם של החברים שהולכים כעת הביתה.
"אני עבדתי במפעל 48 שנים", מספר לוואלה! חדשות ג'קי אברג'יל, גמלאי של המפעל. "באתי לראות את החבר'ה. כואב לי הלב. מפעל כזה ייסגר?", הוא שואל בדמעות. ג'קי, תושב העיר כמו מרבית העובדים, הכיר במפעל את אשתו והשניים נשואים כבר 43 שנים ולהם שבעה ילדים. "אמנם לא הרווחנו טוב אבל ברוך השם הסתדרנו והילדים שלנו מסודרים. אני פוטרתי מכאן שנה לפני שהייתי אמור לצאת לפנסיה. סידרו אותי, עבדתי קשה ולמרות זאת סידרו אותי בתנאי הפנסיה. עבדתי קשה, לפעמים אפילו בלילות. בכל שעה שרצו אותי הייתי במפעל הזה. אפילו קיבלתי את התואר 'עובד מצטיין'. אני לא יודע לדבר בעד עצמי יותר מידי ולכן נתנו לי מענק פיטורים והלכתי הביתה. שנה לפני הפנסיה שלחו אותי ללשכת אבטלה".
כאחד שכבר עבר את זה, ג'קי מזדהה עם מצוקתם של העובדים שפוטרו. "אני לפחות הגעתי לפנסיה", הוא אומר, "אבל יש אנשים שיש להם עוד שלוש-ארבע שנים. מי יקבל אותם עכשיו לעבודה בגיל הזה?". חברו צועק מהצד משפט שנראה שמתמצת את התחושה הכללית במקום: "הסוס עשה את שלו, הסוס יכול ללכת".
הנרי ביטון, אף הוא גמלאי "כיתן", נראה קצת יותר זועם מחברו. "כואב לי על הכאב שנגרם למסכנים האלה שתרמו שנים טובות למפעל. עכשיו אני רואה למה הפך המפעל הזה וזה רע מאוד". הנרי עבד במפעל 37 שנים ועזב אותו לגמלאות לפני 11 שנה. "רימו פה את האנשים. הביאו מנכ"לית לפני חמש שנים ונתנו לה המון כסף לא כדי לשקם את המפעל, אלא כדי לסגור אותו", הוא מאשים. "זרקו אותם כמו כלבים בלי שכר הולם. הם מפסידים מקור פרנסה ויוצאים אחרי 30 שנה בלי כלום. לאן ילכו האנשים האלה בזמן שהמנהלים מחליפים כלי רכב כל שנתיים?".
אלברט אבו גדל עם המפעל הוא עבד בו מאז היה נער בן 17 ועד שיצא לפנסיה. היום הוא מגיע למקום כדי לתמוך בחברים. "אחרי 49 שנים במפעל חשבתי לפרוש ולתת לצעירים להיכנס במקומי, אבל לצערי הרב, כואב לי הלב ממה שאני רואה כאן היום", הוא מספר. "כואב לי על האנשים האלה שזורקים אותם עכשיו. הבעיה היא עם אלה בני 64 63, לאן הם ילכו? לא מגיע להם כלום. באתי לחזק את האנשים האלה, לתמוך בהם שיהיו חזקים. אין מה לעשות, חבל שזה קורה".
אבו מספר כי חבריו חסרי אונים ורובם שרויים בתחושות קשות. "לאן ילכו? מי ייקח אותם בגיל כזה? בני 23 אין להם עבודה אז בני 64?". אבו מספר כי בימיו הטובים העסיק המפעל 1,700 עובדים שלא נחו לרגע. "המפעל היה נסגר רק פעמיים בשנה יום כיפור ויום העצמאות. הייתה המון עבודה לא יכולתי לאשר חופשות לאנשים כי הייתה כל כך הרבה עבודה". אבו הוסיף כי לדעתו, על הממשלה לתמוך במפעלים כמו "כיתן": "מפעלים כאלה של טקסטיל צריך לתמוך בהם בשביל שהם יתקיימו במקומות כאלה. חייבים לסבסד את המפעל כדי שהוא יתקיים. לחזור לשיטה הזו: מפעלים שיש בהם אנשים מבוגרים לסבסד אותם. במקום שאנשים יקבלו דמי אבטלה".
עוד באותו נושא:
סגירת מפעל כיתן בדימונה: מרגישים שנטשו אותנו"
כיתן מפסיקה הייצור בדימונה; 40 עובדים יפוטרו
לפניות לכתבת: michalresh1@walla.com