האם אפשר היה למנוע את המהלך הפלסטיני באו"ם?

אם לשמוע בעצת ראש הממשלה, לא צריך להתרשם ממחיאות הכפיים הרבות שיישמעו הלילה בשידור חי ברחבי העולם מניו יורק. "לא משנה כמה אצבעות יופנו אלינו, החלטה באו"ם היום לא תשנה דבר בשטח", אמר היום נתניהו, בהתייחסות ראשונה בקולו להצבעה שתיערך הערב (חמישי) בעצרת הכללית של האו"ם בניו יורק. נתניהו צודק בדבר אחד: למרות החגיגות ברמאללה – הדרך של הפלסטינים לניצחון עוד ארוכה, אך למרות הניסיון הישראלי לגמד ולמזער את הטונים ההיסטוריים מרמאללה, ככל שנוקפות השעות הולך ומתבהר שיו"ר הרשות, אבו מאזן, הצליח לתת לישראל מכה קשה.

מהלך הפלסטינים באו"ם - כותרות אחרונות:
כל מה שרציתם לדעת על בקשת ההכרה הפלסטינית באו"ם
הסחף נמשך: גם גרמניה לא תתנגד למדינה פלסטינית
ישראל מנסה למזער נזקים: "הפנייה לאו"ם חסרת משמעות"

צריך לומר ביושר, שהקרב שישראל נלחמה בו היה אבוד מראש. אותה עצרת כללית שהגדירה ב-1975 את הציונות כגזענות ומקבלת מדי שנה בפתיחתה תשע החלטות אנטי ישראליות, מיהרה לחבק את הבקשה של אבו מאזן, ומה שמכונה "הרוב האוטומטי" של המדינות המוסלמיות והמדינות הבלתי מזדהות היה מעביר את ההחלטה הפלסטינית כך או כך. בתחילת השבוע עדיין חשבו בישראל שיצליחו להשיג יתרון איכותי, וקיוו לנסות לרכך את תוצאות ההצבעה על ידי שכנוע מדינות מערביות בולטות להימנע או להתנגד להחלטה, אך הולך ומתבהר כי ישראל טיפסה על עץ גבוה מדי, והיא צפויה להפסיד גם בכמות וגם באיכות, כשעוד ועוד מדינות באירופה משנות את אופן הצבעתן לטובתו של אבו מאזן – ובהן גם מגדולות "ידידותינו", כמו צרפת, איטליה, הולנד, ובריטניה. כשישראל תצביע נגד ההחלטה, יעמדו לצדה פחות מחמש מדינות - בסופו של דבר רק ארצות הברית, קנדה ומיקרונזיה הודיעו שיתנגדו להצעה של אבו מאזן, ואחרות יימנעו.

האסטרטגיה הישראלית להתמודדות עם המהלך של אבו מאזן החלה בקול רעש וצלצולים, כשבשבועות האחרונים מודלפות עוד ועוד ידיעות מתוך הדיונים לקראת כ"ט בנובמבר הפלסטיני, שמדווחות על צעדי תגובה חריפים שמתכננת ישראל בתגובה למהלך. ישראל נעמדה על הרגליים האחוריות, והאשימה את אבו מאזן בשורה של הפרות חריפות, שמתירות לה להגיב בעוצמה, עד כדי ניתוק הסכמים עם הרשות הפלסטינית ומיטוט שלטונו של אבו מאזן. אחרי מבצע "עמוד ענן", התברר שאבו מאזן לא ממש נרתע מהצעדים הישראליים, ושהוא נחוש ללכת קדימה. כמו כן, יותר ויותר מדינות החלו לאותת שהן מתכוונות לתמוך בהחלטה, כדי לחזק את הרשות הפלסטינית, שספגה מכה קשה כאשר ניצבה חסרת אונים אל מול מצעד המנהיגים הבינלאומיים שהגיע לעזה, ואל מול ממשלה ישראלית שניהלה עם חמאס משא ומתן עקיף. במקביל, דחקה הקהילה הבינלאומית בישראל להוריד את הרגל מהגז על אבו מאזן, והאמריקאים הבהירו כי הטון המאיים לא מתאים יותר.

בשבוע האחרון, נעלמו האיומים החריפים על מיטוט הרשות הפלסטינית כלא היו, והוחלפו בהתבטאויות מעטות ומדודות על תגובות מתונות ושמירה על ההסכמים הקיימים, כשבירושלים מנסים למזער את משמעות ההצבעה ולהדגיש שאבו מאזן הוא סרבן שלום, ושהוא מרחיק את השלום בצעדים החד-צדדיים. האיומים הישראליים מופנים כעת לבחינת התנהלותו של אבו מאזן ביום שאחרי ההכרזה בעצרת, ומקווים שיסתפק בניצחון התודעתי ולא ימשיך בניסיון להתקבל לארגונים ולסוכנויות נוספות של האו"ם, ובמיוחד לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג, מה שעשוי לגרור תביעות משפטיות נגד קציני צה"ל.

בדיוק לפני שבוע ויום נופף ראש הממשלה בגאווה בתמיכה הברורה שמדינות המערב העניקו לישראל על פעילותה בעזה, ושר החוץ גיחך על הטענות לבידוד מדיני. הם שכחו לספר לציבור שבשמונת ימי הלחימה בעזה, בזבזה ישראל את כל האשראי הבינלאומי המועט שנותר לה אחרי ארבע שנות קיפאון מדיני, וחמור מכך – הם כשלו בניתוח גודל התבוסה המדינית הצפויה להם בניו יורק, שבוע בלבד אחרי המבצע.

כבר שנה יודעים בירושלים על המהלך של אבו מאזן, ובמהלכה בוצעו שני ניסיונות של הקהילה הבינלאומית להניע מחדש את המשא ומתן. נתניהו קרא שוב ושוב לפגישה עם אבו מאזן, אך מרוב תנאים מוקדמים הם לא הצליחו להיפגש. כשאבו מאזן ויתר בראיון לערוץ 2 על זכות השיבה, ממשלת ישראל הדפה אותו מכל המדרגות, ובשום שלב לא הצליחה ליצור שום אלטרנטיבה שתספק לו סולם לרדת מהעץ או יוזמה אקטיבית שתשנה את תמונת המצב המדינית לטובתה. נתניהו וליברמן יעשו הכל כדי לגמד עכשיו את משמעויות ההצבעה; אבל גם אם ישלפו פעמים רבות את אמירתו של בן גוריון "או"ם שמום", הם לא יצליחו לעמעם את המסר החזק שמגיע רגע אחרי התמיכה הרחבה בזכותה של ישראל להגן על עצמה מול חמאס. הסבלנות של הקהילה הבינלאומית להתחמקויות ממשא ומתן נגמרה.