"הוא יצא מהכלא, ובאותו היום אני נכנסתי לכלא. הוא מוגבל בכניסה לשכונה אחת בלבד, ואני מוגנת בשכונה אחת בלבד". כך מתארת ל' את חייה, כשבועיים לאחר שאביה החורג שוחרר מהכלא, לאחר שריצה שמונה שנות מאסר. הוא נשלח למאסר משום שתקף את ל' מינית במשך חמש שנים, מאז שהייתה בת עשר. כיום, ל', בת, 36, נושאת עמה תארים רבים: אם, רעייה, עובדת, סטודנטית ועוד תואר אחד - נפגעת תקיפה מינית. נשים רבות שנהפכו לחלק מהסטטיסטיקה מוותרות בעל כורחן על חלק מהתארים, אך ל' נלחמת להוכיח אחרת, נלחמת להמשיך לחיות, כשברקע תמיד תלווה אותה הפגיעה המינית הקשה.
"זה שהיום אני נשואה ויש לי שלושה ילדים גורם לאנשים לומר 'יצאת מזה'", היא אומרת. "אבל זה כמו סרטן עם גרורות בכל הגוף. האדם הזה, יותר נכון החיה, השחית את הגוף שלי וגזל ממני דברים בסיסים ואין לזה מחיר. אין מה שיעזור לי לשים את זה מאחורי. זה איתי עד היום האחרון".
מי שפוגש בל' היום לא יעלה על דעתו כי האישה הכריזמטית והחיונית שיושבת מולו היא קורבן לגילוי עריות מתמשך. "נפגעתי עד גיל 15. אז הבנתי שמה שקורה לי לא בסדר", אומרת ל' בראיון ראשון על הפגיעות שחוותה. "לא הייתה לי הגדרה מדויקת למה שעברתי, אבל הבנתי שזה לא בסדר. פניתי לדודה שלי. לא הייתי צריכה לספר המון, כמה מילים הספיקו, ובאותו הרגע עברתי לגור בביתה והפגיעה פסקה. באותו הרגע התחיל מסע, שנמשך אצלי עוד חמש שנים של פגיעה נפשית מאוד חזקה - ובמהלך השנים הללו רוב המשפחה שלי ידעה שהאדם הזה פגע בי והחליטה לשמור על זה בשקט".
אשת חינוך אחרת
במשך שנים נפגשה ל' עם פסיכולוג פעמיים בשבוע ונזקקה לטיפול תרופתי כדי שתוכל לקום בבוקר. לאחר הטיפול הנפשי והתהליכים הארוכים שעברה בינה לבינה, נראית ל' כמי שדבר לא יכריע אותה. במקביל לניהול חיי משפחה ולעבודתה, החליטה בשנה שעברה להירשם ללימודים אקדמיים בתחום החינוך. "בעבר גרמו לי להרגיש שאני לא שווה כלום ודבר לא ייצא ממני", היא אומרת וממשיכה בחצי חיוך, "החלטתי להוכיח אחרת. בכל מבחן הייתי צריכה את ה-90 כדי להוכיח לעצמי שאני לא מטומטמת. ברור לי שהבחירה בחינוך נבעה מהפגיעה. ידעתי שאהיה אשת חינוך אחרת, לא כמו כשאני הייתי בבית ספר ורק רציתי שמישהו יראה אותי, שמישהו יבין שמשהו קורה לי וייקח ממני את הפגיעה".
חמש שנים לאחר שהתקיפות הפסיקו, החליטה ל' להגיש תלונה נגד התוקף. הוא הורשע ונשלח לכלא. לדבריה, גזר הדין לא הביא לה מזור. לקורבן תקיפה מינית, בניגוד לתוקף, אין מועד שחרור. "שום עונש לא יקל על הפגיעה. איש לא יכול להחזיר את מה שהוא לקח. זה שבחרתי בחיים לא אומר שהפגיעה נעלמה. היא תישאר איתי לאורך כל החיים, תגבה מחיר ממני וגרוע יותר - מבעלי ומילדי. זה שאני מתפקדת לא אומר שהכול בסדר. כלפי חוץ הכול נראה מצוין, אבל מבפנים הרבה דברים מתו".
קיבלו אותי כמו שאני
מי שסייע לל' להתמודד עם מה שעבר עליה - ובין השאר עם משפט שארך שלוש שנים - הוא צוות מרכז תאיר ברחובות, שנמנה עם מערך מרכזי הסיוע לנפגעות תקיפה מינית. המרכז נתן לה את התמיכה שלה נזקקה, והוא מלווה אותה עד היום. "המקום הזה הוא סוג של בית בשבילי", אומרת ל' בפגישה שנערכת במרכז, כשלצדה מירי מדעי, המלווה שלה זה שש שנים, ששומרת עליה כמו על בתה שלה. "זה המקום הראשון ששמע את הסיפור שלי והכיל אותו", אומרת ל'. "הוא קיבל אותי איך שאני, ומהרגע שהגעתי למקום הזה קיבלתי מענה לכל הדברים הלא ברורים שהיו בחיי בכל הנושא של הפגיעה המינית. חשוב שכל אחד ואחת ידעו שלא צריך להישאר עם זה לבד, כי יש מי שיבין וידע לסייע".
לכאב שחווים נפגעי ונפגעות עבירות מין נוספת התמודדות לא פשוטה בחזית המשפטית. עד לחקיקת חוק זכויות נפגעי עברה בשנת 2001, לא הייתה כל חובה לעדכן נפגע עבירה על התנהלות התיק, על חופשות שהתוקף יוצא אליהן ואפילו לא על מועד שחרורו. לולא מרכז תאיר, ל' כלל לא הייתה מודעת לעובדה שעליה לפעול בעצמה כדי שהאיש שתקף אותה לא יוכל להתקרב לאזור מגוריה, ושאיש לא יעשה זאת בשבילה.
באיגוד מרכזי הסיוע סבורים כי נפגעות תקיפה מינית כלל לא מודעות לקיומו של חוק המונע את חזרתו של הפוגע לסביבת מגוריהן. "נפגעת רשאית לפנות לבית המשפט ולבקש שהפוגע יורחק ממקום מגוריה וממקום עבודתה", מסבירה מדעי, רכזת ליווי הליך פלילי-משפטי במרכז תאיר. "אנו במרכזים משתדלות ליידע כמה שיותר נפגעות, כי היענות של בית המשפט יכולה לעזור להן לחוש מוגנות יותר. חשוב לומר כי המקרה של ל' לא חריג ולא יוצא דופן. אנחנו יודעות שלמעלה מ-70% מהפגיעות נעשות בתוך המשפחה. לא משנה אם מדובר בבנות 30, 50 או 60, נשים מעידות כי ההתמודדות לא נגמרת ומלווה אותן כל חייהן כאמהות, רעיות ונשים עובדות, כשכל פרק חיים מביא עמו התמודדויות חדשות".
שיעורי הגנה עצמית
אביה החורג של ל' שוחרר מהכלא לאחר שריצה את מלוא תקופת המאסר שנגזרה עליו היות שלא הודה במעשים שבגינם הורשע, לא הביע חרטה ולא קיבל טיפול. כשנודע לל' שהוא עמוד להשתחרר ושעליה לנקוט צעדים כדי למנוע ממנו להתקרב אליה, הרגשות הקשים צפו שוב. "באותו היום הבנתי שוב שזה לעולם לא נגמר", היא אומרת. "הוא השתחרר, ואני נכנסת לכלא ומאבדת את החירות שלי להסתובב בעיר בה אני חיה, לומדת ועובדת. אין לי ברירה אלא לשנות את חיי - הבית שלנו מגודר ומסורג, אנחנו מתכוונים להתקין מצלמות ואני מתכוונת ללמוד הגנה עצמית. הפחד שלי גדול, ואף אחד במדינה לא נותן לי הגנה".
לפגיעה שחוותה, מציינת ל', נלווית הוצאה כלכלית לא מבוטלת. "ברגע שהחלטתי לטפל בעצמי הבנתי שהטיפול יקר", היא מספרת. "הטיפול הפסיכולוגי והתרופתי זה סכום נכבד שאני מוציאה בחודש ויורד לי מכלכלת הבית. האבסורד הוא שבנוסף למאסר שהוא קיבל הוא היה אמור לשלם לי פיצוי כספי של מאה אלף שקל, כסף שמיועד לכל התהליך השיקומי - אך את הכסף לא קיבלתי. עד היום אני מוציאה את הכסף מכיסי, ואין לי ברירה אחרת - זה לעולם לא ייגמר".
20 אלף פניות חדשות
במחצית הראשונה של שנת 2012 התקבלו באיגוד מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית כ-20 אלף פניות חדשות.
לסיוע או להתנדבות ניתן לפנות לאיגוד מרכזי הסיוע בטל' 1202.
לפנייה לכתבת דנה ויילר-פולק: danawp@walla.com
לקריאה נוספת:
סקר: רוב הסטודנטים שחשים שהוטרדו מינית לא מתלוננים
3 שנות מאסר לעובד סוציאלי שהורשע במעשים מגונים בנער
חנן גולדבלט שוחרר מהכלא: "מצטער על דברים שעשיתי"