בית משפט השלום בראשון לציון זיכה בתחילת השבוע אדם שנאשם בתקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו מחמת הספק, תוך מתיחת ביקורת על התנהלות המשטרה בחקירת האירוע. למרות שהשופטת שרית זמיר מצאה את גרסת המשטרה כאמינה ואף הרשיעה את הנאשם בעבירת איומים והעלבת עובד ציבור בעת מילוי תפקידו, היא לא חסכה במילים כדי לבקר את המשטרה על כך שלדבריה לא עשתה די כדי להגיע לחקר האמת.
בחודש פברואר 2010 שוטרים מתחנת ראשון לציון הגיעו לפנות בוקר למועדון ה"הנדריסק" בעיר, לאחר שדווח להם על קטטה במועדון. על פי כתב האישום, השוטרים שהגיעו למקום זיהו את הנאשם, בעת שניסה לתקוף את אחד המבלים. כמה אנשים אחזו בו וניסו למנוע ממנו לתקוף את המבלה. על פי עדות השוטר הראשון שהגיע למקום, הוא תפס את ידו של הנאשם, צעק לעברו שהוא שוטר וקרא לו להירגע. בתגובה, על פי כתב האישום, נגח הנאשם בשוטר, אך מהירות תגובתו של השוטר מנעה פגיעה קשה בו. בעקבות התקיפה, עצרו השוטרים את הנאשם.
על פי כתב האישום ועדויות השוטרים, במהלך הנסיעה בניידת המשטרה המשיך הנאשם לקלל את השוטרים, לאיים עליהם ולירוק בניידת. בין היתר, אמר הנאשם לשוטרים: "אם לא הייתי כבול, הייתי הורג אתכם אחד אחד, יא כלבים. אני אגיע אליכם עד הבית, לכל אחד ממכם. אני אשחט אתכם, לא תהיו שוטרים יותר".
לא נעשה שימוש במצלמות האבטחה של המועדון
הנאשם הכחיש את המיוחס לו וטען שהוא זה שהותקף על ידי השוטרים. בעדותו הודה שהשתולל מעט, אבל שב ואמר כי לא תקף את השוטר, אלא השוטרים הם שהכו אותו. הוא גם הודה שגידף את השוטרים, אבל זה היה בעקבות המכות וההעלבות שספג מהם.
השופטת זמיר הרשיעה את הנאשם בעבירה של איומים והעלבת עובד בעת מילוי תפקידו, אך זיכתה אותו מעבירה של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, מחמת הספק. השופטת ציינה כי לאירוע התקיפה היה עד רק השוטר שטען שהותקף. בנוסף, לדבריה, במקרה שזו התשתית הראייתית, היה מן הראוי לעשות פעולות חקירה נוספות שלא נעשו. בין היתר, אמרה השופטת שניתן היה לקחת את פרטי המאבטחים שנכחו במקום בעת התקיפה לכאורה או לגבות מהם עדות בשלב מאוחר יותר בסיוע בעל המועדון. עוד ציינה השופטת כי אפשר היה להיעזר במצלמות האבטחה של המועדון כדי להוסיף ראיות לתיק.
"איש מן העדים לא סיפק תשובה מספקת"
"עדי התביעה התייחסו בחקירתם הנגדית להיתכנות קיומן של מצלמות אבטחה במועדון. יחד עם זאת, איש מן העדים לא סיפק תשובה מספקת או אפילו מניחה את הדעת בדבר אי תפיסת הקלטות, כשאף אחד מעדי התביעה לא נטל על עצמו האחריות לכך", כתבה השופטת. "שוטרי הסיור הפנו אצבע מאשימה לשוטרי החקירות וטענו כי אין מדובר בפעולה שעליהם לבצע, או שהיא בתחום אחריותם, אלא בפעולה חקירתית. החוקר הפנה אצבע מאשימה כלפי הקצין הממונה על החקירה וטען כי הוא 'סך הכל' שימש כחוקר תורן באותו לילה ואינו יכול לספק הסבר מדוע פעולות חקירתיות כאלה ואחרות נעשו או לא נעשו. הקצין הממונה מסר בעדותו בבית המשפט כי אין לו הסבר מדוע לא נעשתה בדיקה לגבי מצלמות במועדון, ואישר בהגינותו כי הוא מסכים כי אם באירוע היו מצלמות, צריך היה לתפוס אותן".
השופטת לא חסכה גם מילים קשות על התנהלות החקירה. "בענייננו, שוכנעתי כי לא נעשה כל ניסיון להשיג את קלטות האבטחה, שלא יכול להיות חולק שהן ראיה אובייקטיבית ראשונה במעלה. סבורני כי מדובר במחדל חקירתי אשר יש בו כדי לפגוע בהגנת הנאשם", הוסיפה. "מדובר במחדל שיש בו כדי לגרום נזק ראייתי ממשי שאמור לפעול לזכות הנאשם. נוכח כל האמור, למרות החשד הכבד כנגד הנאשם, גרסתו שלא הותירה בי אמון מחד ואמינות גרסתו של המתלונן מאידך, החלטתי לזכות את הנאשם מחמת הספק מעבירת תקיפת שוטר".
מהמשטרה נמסר בתגובה: "נלמד את הכרעת הדין ונפיק את הלקחים המתבקשים".