פיגוע הטרור בבנגזי, שגבה את חייו של השגריר כריסטופר סטיבנס, הפתיע את ארצות הברית. לראשונה מאז 1979, אז נרצח אדולף דאבס (DUBS), נפל שגריר אמריקני על משמרתו. השגריר סטיבנס בא ללוב בימי המהפכה, ובשל תמיכתו במורדים שלחמו בקדאפי, הפך לדמות אהודה במיוחד במדינה ובבנגזי בפרט, ואולי חשב שהוא חסין מפני פגיעות שכאלה.
התקפת הטרור מעלה שאלות לגבי ביטחונן של נציגות דיפלומטיות נוספות בעולם הערבי, ובעיקר במדינות שבהן קמו מהפכות נגד השליטים שרדו בהן. במדינות האלה, שעדיין לא התייצבו לחלוטין, הביטחון הפנימי רופף, ופועלות בהן קבוצות איסלמיות קיצוניות רבות, שיש להן לא רק נשק, אלא גם מוטיבציה לפגוע במטרות אמריקניות. ניתן, כמובן, להגן על השגרירויות הללו באמצעות מבנה מתאים או באמצעות שומרים. אך בבנגזי, ההתקפה ככל הנראה נעשתה בטילים. הקונסוליה הייתה מבנה זמני, וגם ששת השומרים הלובים שהוצבו במקום לא יכלו לבלום מתקפה של 40-30 מחבלים. כעת, ארה"ב תהיה מחויבת להעריך מחדש את היערכותה באזור כולו.
בעיקר, התקפת הטרור מעלה שאלות לגבי הליך המעבר לדמוקרטיה בעולם הערבי. לעומת האמריקנים, שגילו התלהבות-יתר נוכח הפלת המשטרים הדיקטטורים, תושבי טוניס, מצרים ולוב התלהבו פחות, אך בוושינגטון לא העריכו נכונה שהמעבר משלטון-יחיד לדמוקרטיה יהיה הרבה יותר מסובך ומורכב.
בלוב, שם הופל משטר קדאפי אך ורק הודות להתערבותה הצבאית של ארה"ב ונאט"ו, התפתח מצב פוליטי נזיל, ומצב אסטרטגי מורכב. יושבי המדינה מאוגדים בשבטים רבים שאינם רואים עין בעין, ואת החשבונות ביניהם הם סוגרים בנשק. במצרים, התברר ששלטון "האחים המוסלמים" הוא אכן בעייתי, והתברר שבארה"ב שגו כשחשבו שניתן לקדם שם דמוקרטיה באמצעות בחירות חופשיות בלבד.
הדרך האמיתית לדמוקרטיה
דמוקרטיה מקודמת לא רק בבחירות, אלא גם במתן זכויות אדם בסיסיות, בביסוס חופש העיתונות והדיבור, בעיגון זכויות נשים וזכויות למיעוטים ובכינון זכויות תנועה לכל הפלגים הפוליטיים. כל הזכויות הללו אינן קיימות במצרים, כמו במדינות נוספות שבהן התחוללו מהפכות. חרף המהפכה, קהיר מגבילה את חופש העיתונות ואת חופש הדיבור, ובמקום לגנות את מי שהסתער על השגרירות, השלטון במצרים גינה דווקא את מפיצי הסרטון. מדינה שנוהגת בצורה זו רחוקה מאוד משלטון דמוקרטי. רק בהפגנת סובלנות גם כלפי שירים או סרטים שהם פרובוקטיביים ומעליבים, אפשר יהיה להגיד שמדינה נמצאת במסלול לדמוקרטיה אמיתית.
ביחסים שבין דתות ותרבויות שונות בעולם, ובעיקר במה שנוגע לאיסלם, יש צורך בבהירות, בתבונה ובמאמץ כדי להימנע מפרסום סרטונים כמו זה שפורסם בגנות הנביא מוחמד. מנגד, כמובן שאי אפשר לקבל את חוסר הסובלנות המוחלט כלפי השונה והאחר בעולם הערבי והמוסלמי, ובוודאי שיש לדחות מכל וכל שימוש באלימות נגד יצירות אומנות, ללא קשר לטיבן.
האלימות שהופגנה בלוב ובמצרים היא תוצאה של הסתה לשנאה ,לקיצוניות ולאלימות נגד ארה"ב והמערב, ונגד כל מה שהם מייצגים. מחוללי המהפכה לא מכירים טובה רבה לארה"ב על כך שסייעה בפועל לחיסול משטרו של קדאפי או להפלת משטר מובארק. הגיעה העת שמדינות המערב יתפכחו מאשליות התהליך הדמוקרטי כביכול במדינות הללו, ויאמצו אסטרטגיה מתאימה לטיפול בהסתה לקיצוניות ולאלימות בעולם הערבי והמוסלמי.
*פרופ' איתן גלבוע הוא ראש ביה"ס לתקשורת באוניברסיטת בר-אילן.
