נוהל שכן: בין ההתנחלות עתניאל לכפר אום אל-עמד

בעתניאל מתגוררים כ-750 בני אדם. כולם דתיים. "הרוב הגיעו בגלגול מסוים אל ישיבת ההסדר שכאן, שהיא הלב של היישוב", מספר יהודה גליק, בן 47, אב לשמונה. גליק מגדיר את עצמו כמורה דרך וכרב בישיבה המקומית, אך הוא מוכר היטב בשל פעילותו בקידום העלייה להר הבית, ובאחרונה גם כחבר מרכז הליכוד. על הטענה שהוא וחבריו בהתנחלויות השתלטו על מרכז הליכוד, הוא אומר: "עד לפני עשרים שנה בכלל הצבעתי מימ"ד. כשהחל תהליך אוסלו נתתי לזה צ'אנס כי אני מאמין בדו-קיום אבל הערבים פיספסו בענק. יש בליכוד מקום לדעות שונות, זו מפלגת העם. אם כולם היו שם בעמדותיי אז אוי ואבוי".

באום אל-עמד השכנה מתגוררים כ-300 בני אדם, כולם מוסלמים.

בעתניאל בית בן ארבעה חדרים, פלוס הכנה לקומה נוספת, יעלה כ-570 אלף שקלים. מרגישים צורך במחאה חברתית? "החיים בארץ לא פשוטים כלכלית", אומרת נועה איתם, בת 46, אם לשישה, "אבל המחאה שהייתה בתל אביב הייתה על השמנת בזמן שכאן נלחמים על הקוטג'. כשרוב חבריי יוצאים לנופש, הם ישנים באוהלים, לא מעלים על דעתם צימר או מלון. קשה לי להתחבר לאנשים שיושבים כל יום בבתי קפה ואחר כך יוצאים למחות. אני לא במצב שאני כועסת על המדינה".

באום אל-עמד לא קונים דירות, בגלל הקרבה לעתניאל. נאסר חריזאת, בן 18, ומחמוד שואהין, בן 22, מעריכים שבעבור 100-150 אלף שקלים אפשר לקנות מגרש של כמעט חצי דונם, ועליו לבנות דירה ששטחה 120 מ"ר.

רבים מתושבי עתניאל עוסקים בחינוך באזור הדרום: בבאר שבע ובנתיבות, או במוסדות בתוך היישוב. כמו כן מתגוררים ביישוב עובדים סוציאליים רבים.

באום אל-עמד, רוב התושבים עוסקים בחקלאות וברעיית צאן. מוצרי החלב שהם מייצרים נמכרים בעיקר בשווקים בכפר יטא. עם זאת, יש כאלה שעובדים בישראל, הרוב בירושלים. "אנחנו לא שופטים את מי שעובד בהתנחלויות", מבהיר שואהין, שעובד בכלל במחצבה בכניסה לכפר. "צריך להתפרנס איכשהו. כל אחד מחפש את הדרך להביא אוכל הביתה".

חינוך: בעתניאל בית ספר יסודי אחד וכן ישיבה תיכונית לצעירים. הבנות לומדות בקריית ארבע.

באום אל-עמד אין בית ספר. ילדי הכפר הולכים ללמוד בשני בתי הספר היסודיים בכפר בית עמרה הסמוך – אחד לבנים ואחד לבנות. כשהם מגיעים לגיל תיכון, הם נוסעים לכפר יטא. חריזאת מתלונן על המצב הרע של בתי הספר, ומספר שאין בהם ציוד ראוי. "גם המורים לא ברמה גבוהה", הוא מוסיף.

בריאות: בעתניאל פועלת קופת חולים לאומית.

תושבי אום אל-עמד נוסעים למרפאה בכפר בית עמרה הסמוך או למרפאות בכפר יטא. במקרים דחופים נוסעים לעיר חברון שנמצאת בסמוך.

דת: בעתניאל ארבעה בתי כנסת.

באום אל-עמד מסגד אחד.

לדברי איתם, תושבי עתניאל "מרכזים קניות" משום שהמרכז המסחרי הקרוב ביותר נמצא במרחק של 40 דקות נסיעה. מצרכים היא קונה ב"רמי לוי" בגוש עציון או ב"מגה" באופקים. בגדים - בירושלים ב"בזאר שטראוס", ונעליים בבאר שבע. "אני דווקא שמח שאין פה מרכז קניות גדול כי כשאני מגיע לסופרים הגדולים אני שוכח בכלל שבאתי עם רשימה", אומר גליק.

את רוב הקניות עושים תושבי אום אל-עמד בכפר יטא הסמוך או בכפר בית עמרה שנמצא בצמוד. "אורח חיינו הוא מינימליסטי", אומר חריזאת ומזמין לשבת על המזרונים הפרושים על הרצפה. מסביב רק אדמות מרעה ונוף מרהיב. "אנחנו אוהבים את החיים האלה, אבל בהחלט חשים באווירה שונה ומיוחדת כשאנחנו באים לבקר בחברון". הייתם מעדיפים להיות עירוניים? "אני מעדיף לחיות כאן. הרבה חיים כאן בגלל שכאן יותר קל לגדל צאן. זו הפרנסה של רוב היישוב".

בעתניאל, חוץ מהארנונה, כל משק בית משלם 60 שקלים בעבור אבטחה בלילות. כמו כן, שולחים נציג לשמור בימים: שעתיים וחצי פעם בשלושה שבועות. כמו כן משלמים 220 שקלים מסי יישוב, 25 שקלים לטובת בית הכנסת, 30 שקלים מסי "אמנה" (החברה הבונה את בתי ההתנחלויות) וכן חמישה שקלים לטובת "ועדת ידידות" ("שי לכל אישה שיולדת או אירוע משפחתי").

באום אל-עמד, השאלה מעוררת צחוק. "אין מסים למועצה המקומית כי אין פה שירותים", אומרים חריזאת ושואהין. "לא מנקים את הרחובות, אין איסוף אשפה, אפילו מים אין לנו. אנחנו נאלצים לשתות מתוך בורות. קשה לחיות ככה".

יהונדב, בן 14 מעתניאל, עולה לכיתה ט'. את הקיץ בילה בעבודות גינון ביישוב ובפעילויות של בני עקיבא. את היום בישיבה הוא פותח בדרך כלל בלימודי קודש. "בשנה האחרונה למדנו בגמרא מסכת בבא מציעא שדנה בהלכות נזיקין בין אדם לחברו ושור מועד". אחר כך למד מדעים ("כמעט כל יום יש לפחות שיעור אחד"), מתמטיקה ועברית. חולם להיות זואולוג. "אני מאוד אוהב את הטבע".

זאיד חריזאת, בן 14 מאום אל-עמד, עולה לכיתה י'. הוא מעיד על עצמו שבחופש רוב היום הוא נמצא בבית, ורק לפעמים הוא נוסע לכפר יטא "כדי לבקר את סבא וסבתא". כל מי שמסביבנו מעיד כי זאיד הוא תלמיד מצוין והבטחה גדולה. "אני אוהב מתמטיקה ומדעים, אני קורא ספרי היסטוריה, ואוהב בעיקר היסטוריה ערבית ואיסלמית", הוא אומר. הוא מספר שהולך לו טוב בבית הספר וכשיהיה גדול הוא רוצה להיות רופא משפחה "או קרדיולוג". לדבריו, החלום הכי גדול שלו הוא "שפלסטין תשוחרר. זה יקרה בקרוב. אחר כך אינשאללה נחיה באושר ובחירות וללא בעיות". איברהים חריזאת, אחיו הגדול של נאסר, מצטרף לשיחה: "החלום הכי גדול שלי הוא שישראל כלל לא תהיה. שכל פלסטין תישאר שלנו. כולל תל אביב". נאסר מתערב : "לא, לא, לא. אני רוצה שישראל תישאר, ושיהיה שלום בינינו! וגם אני רוצה שיהיה לי לפטופ".

תושבי עתניאל בילו בקיץ בבריכה או ביריד והשתתפו בחוגי קפוארה, שחמט והישרדות. הישרדות כמו בסדרה? "אומנם יש לנו טלוויזיה בבית אבל אני לא מסכימה שהילדים יראו ריאליטי בכלל", אומרת איתם, "חוץ מ'כוכב נולד' כי זה רק שירים. הסיטואציה של להילחם אחד בשני כדי להישאר לא נראית לי מוסרית. דווקא את התוכנית 'משפחה חורגת' אנחנו כן רואים, כי היא מלמדת על המורכבות של החיים ולקיחת אחריות".

לדבריה, כאשר הגיע באחרונה לביתה מתקן פסנתרים, עקבה בתה הקטנה אחרי פעולות איש השירות. "היא הושפעה מ'יצאת צדיק'". גליק מסתכל עליה בהפתעה. "חלק מהדברים של נועה זה סינית עבורי. אני יודע שיש דבר כזה 'הישרדות' ו'האח הגדול' אבל הוצאתי את הטלוויזיה מהבית. פעם הייתי מכור לתכניות אקטואליה. היום אני קורא את הדברים באינטרנט ודואג בעיקר לעבור על טורי הדעה ב'הארץ'. כן, גם את גדעון לוי, כי לפעמים הוא מראה לי מראה של עצמי אם כי בדרך כלל מגזים, ואפילו את עמירה הס. כשיש לאנשים מצוקות מעשיות אני כואב את כאבם". ומה עם פייסבוק? "כל ילד אצלי מקבל שעה וחצי במחשב בשבוע". גליק: "לי יש פייסבוק, מודה. זה כמו מקרר, אין שם משהו חדש אבל בכל זאת אתה פותח אותו לראות מה קורה". מדי מספר חודשים הוא מודיע למשפחה שאין יותר מחשב. "כשאני מרגיש שמתחילה התמכרות. המחשב אצלנו יהיה סגור עד יום כיפור. יש באינטרנט שיעורי תורה ודברים יפים. אם אני מארגן הפגנה אז מיד אני עושה 'איוונט' ויש דיונים. הבעיה זה ההתמכרות".

באום אל-עמד משחקים ברחובות, רוכבים על חמורים או אופניים ומעבירים את הזמן בביקור אצל חברים או בשינה. "כל יום אני הולך לישון אחרי שאני חוזר הביתה מבית הספר", אומר זאיד. מה עם פייסבוק? "שמענו על זה, אבל אין לנו בכלל אינטרנט כאן. בשביל אינטרנט אנחנו נוסעים אחת לחודש לכפר יטא". איך היה צום הרמדאן? "היה קשה מאד", נאנח נאסר חריזאת. "נראה לי שרזיתי כמה קילוגרמים". נאסר מספר לנו אחר כך בלחש שהוא כבר מאורס. "קוראים לה ופאא. היא בת דודה שלי. אנחנו מדברים כל יום, אבל לא נפגשים. החתונה תהיה עוד שנה ביטא".

בני הזוג איתם מעתניאל אוהבים לצאת למסעדת "גוונא" בבת עין ולמסעדות בירושלים. גליק מספר כי הייתה תקופה שהלך עם אשתו לתיאטרון באר שבע "עד שהחלה רדידות בהצגות". רבים יוצאים להליכות בערב והגברים לשיעור ב"דף היומי".

בשעות הפנאי תושבי אום אל-עמד משחקים קלפים, נפגשים עם חברים או שנשארים בבתים. "אין כאן בתי קפה, אין מועדונים", אומר איברהים חריזאת. "הלוואי שהיו כאן בתי קפה, אבל לא משהו המוני אלא משהו קטן, סולידי, צנוע, איסלמי". התושבים מספרים כי אחת לכמה שבועות הם נוסעים לבלות בכפר יטא, אבל לא בתדירות גבוהה ("זה די יקר גם. 10 שקלים מונית שירות הלוך ושוב").

בעתניאל מציינים את תרצה עולמי, שבעלה עמי נרצח בפיגוע לפני 18 שנה. "אישה עם עין טובה שמקרינה אור וחיבוק". בנוסף נוקבים בשמו של הרב רא"ם הכהן, רב היישוב. "הפוסק של היישוב, דמות מחנכת". כמו כן מציינים את הרב דן מרצבך שנהרג השנה, לאחר שנורה בשוגג על ידי חייל צה"ל. "איש של צדק ואמת".

נאסר חריזאת מאום אל-עמד נוקב בשמו של אביו, מוחמד חריזאת: "הוא אדם מבוגר ומכובד מאד בכפר". עזרא נאווי מסביר עוד: "הוא מהבודדים שיורדים וקוצרים את אדמתם למרות ההתנכלויות. הוא חוזר לשם וממשיך לעבד את אדמתו. ולכן הוא ראוי לשבח. כולם רק מדברים, אבל הוא קם ועושה". זאיד מקשיב ומחליט לנקוב בשמו של אביו, השייח' חסן חריזאת: "הוא איש מלומד, שלמד ולימד בארצות רבות כמו פקיסטן, מלזיה, הודו ובנגלדש".

בית"ר ירושלים בכדורגל ומכבי תל אביב בכדורסל זוכות לעידוד ממרבית תושבי עתניאל.

זאיד מאום אל-עמד אוהב את ברצלונה בגלל ליאו מסי. איברהים חריזאת טוען שיש להם חיבה לנבחרות הכדורגל ממדינות ערב "באשר הן".

יהודה גליק מעתניאל טוען כי "לא יהיו פה מהפכים דרמטיים. מקווים שהנושא של מדינה פלסטינית יתפוגג אט אט, והשכנים שלנו מסביב או שיחיו איתנו בשכנות טובה, או שיהגרו מכאן".

"אינשאללה עתניאל לא תהיה כאן יותר", אומר זאיד מאום אל-עמד. נאסר חריזאת מגדיל וקובע כי עוד עשר שנים "יהיה שלום בינינו". איברהים חריזאת "מקווה שכל פלסטין תהיה בידי הפלסטינים".

תושבי עתניאל אומרים שהפיגוע הקשה שאירע בישיבה ביישוב ב-2002, שבו נרצחו ארבעה ישראלים, עדיין מהדהד. "כבר אי אפשר לתת בהם אמון. לצערנו הרב מי שדוחף אותם בשנים האחרונות הם גופי השמאל ופעילים בינלאומיים. אנחנו בטוחים שרובם נורמלים". יש לכם מסר לשכנים שלכם? "אנחנו פה על מנת להישאר. הערבים יכולים להרוויח הרבה אם יחליטו לחיות איתנו בשלום אבל פרובוקטורים שמאלנים לא מאפשרים זאת, כמו הפעיל עזרא נאווי שהוא פרובוקטור שמתפרנס בלהוציא אנשים מכליהם".

באום אל-עמד מאמינים כי "אין יחסים, רק בעיות. אסור לנו להגיע לאדמות שלנו ואנשי הביטחון שלהם מאיימים עלינו ומכים אותנו. בעתניאל חוששים מכך שכל הסיפורים על ההטרדות וההצקות שלהם יפורסמו". מה המסר שלכם אליהם? "צאו מהאדמות שלנו". עזרא נאווי שמלווה אותנו בכפר מוחה על דברי המתנחלים. "האם לדאוג לזכויות של הפלסטינים זה פרובוקציה? אם אתה רואה עוול שנמשך כל כך הרבה שנים, לא תעשה משהו? נעשים פה דברים נוראיים בשם המדינה, לצערי הרב הציבור הישראלי לא נמצא כאן. למזלם של הפלסטינים, אנחנו באים עם הידע ועם עמדת ויכוח והצלחנו לסייע להם רבות. המתנחלים פה הם גזלנים. האלימות בישראל היא רק בגלל מה שקורה כאן".

כמו כן מתלווים לביקור הפעילים גיא (שמבקש שלא לחשוף את שם משפחתו מחשש שפעילי ימין יפגעו בו) מארגון "תעאיוש" וד"ר עמיאל ורדי, מרצה ללטינית מהאוניברסיטה העברית. השניים, עם פעילים נוספים, מלווים חקלאים פלסטינים על רקע סכסוכי קרקעות עם המתנחלים. "רבים רואים בנו בוגדים, מקל בגלגלי המכונה הציונית", אומר גיא, "אני רואה בפעילות שלנו כאן חובה. אני דור שלישי לשואה וכיום אנחנו מקרבנים עם שלם". לדברי ורדי "אני פה כישראלי שיש לו אחריות על העוול שנעשה בשמי ובכספי. אין לי פתרון לסכסוך אבל אני מוכן לחיות עם כל הסדר שיאפשר חיים בכבוד".

ורדי, שבתו סהר מוכרת בסרבנית מצפון מגלה כי יש לו בן שמשרת בקבע בצה"ל. "הוא היה גם כאן בדרום הר חברון, ראה את חיי הפלסטינים ואמר לי שהוא שלם עם עבודתו בצבא". אתה מוצא את עצמך מגהץ לו מדים? "אין לי בעיה עם זה". ואם הוא יגיע לשרת כאן באיזור? "אני מניח שתהיה לו בעיה אבל אני שמח שכל אחד מילדי עושה שיקולים עצמיים ולא הולך בדרכי".

איתם מעתניאל נוקבת בספרה אפס מתוך עשר: "הדרך היחידה לשלום עם שכנינו זה רק אם אנחנו נשלוט כאן, ולכן המילים 'רשות פלסטינית' ו'שלום' הן סתירה". גליק נוקב גם כן בספרה אפס. "אפשר לחיות עם הערבים בשלום אבל הסכם לא יהיה כאן. יש בינינו דווקא נושאים משותפים כמו האהבה לאדמה וצניעות, אבל הגורמים הפוליטיים מנסים להסית ולהתסיס את השטח".

איברהים חריזאת מאום אל-עמד פסימי: "אפס מתוך 10. ישראל לא רוצה שלום, היא רק מדברת". נאסר חריזאת אופטימי: "10 מתוך 10". זאיד פסימי במיוחד: "0 מתוך 10. ישראל הרסה את העתיד שלנו".

עוד בנוהל שכן:
נוהל שכן: בין הכפר ג'אניה להתנחלות טלמון
נוהל שכן: בין ההתנחלות בית חורון לכפר בית ע'ור אל-פוקא

לפנייה לכתבים:
ניר יהב - nir_yah@walla.com
יהושע בריינר - joshjosh@walla.com