הכתובת הייתה על הקיר: הפייסבוק כדוכן הנאשמים

השבוע הפיצה אחת הגולשות ברשת הפייסבוק את תמונתו של נהג מונית שהסיע אותה. מתחת לתמונה היא כתבה כי הוא הציע שתפזר את שיערה, ולאחר מכן העביר את מבטו עליה "מלמעלה למטה". לסיום, לגרסתה, הוא ביקש שתשאיר את מספר הטלפון שלה. לצד התמונה, פרסמה הגולשת את מספר הטלפון שלו, למקרה ש"למישהי יהיה חשק להסביר לנהג האדיב... איזה תפקיד חשוב הוא ממלא בתרבות האונס".

נחקר כי צולם אוחז בארנב מאוזניו: ”כך מחזיקים אותם”

מפיצת התמונות לא פנתה למשטרה. היא לא הגישה תלונה ולא עשתה כל צעד שיכול להביא להאשמתו של הנהג בבית משפט ולהטלת עונש עליו. אך האם באמת נהג המונית לא נענש? תוך שעות הופצה התמונה בפייסבוק, והנהג החל לקבל שיחות טלפון בלי הפסקה. חבריו זיהו אותו, כך גם בני משפחתו, וכמעט כל מי שעלה על המונית שלו יכול היה לזהותו.

תופעת הפצת תמונותיהם של מי שביצעו, לכאורה, עבירה איננה חדשה, אך היא תופסת תאוצה בתקופה האחרונה. במשטרה מציינים כי מדובר בדרך נוספת להיות נגישים לציבור ומציינים כי הם "מחויבים לבדוק כל תלונה", אך מודים שיש לכך מחיר. ואילו מומחים לתקשורת מתייחסים לתופעה כאל "מנטליות של אספסוף", מזכירים כי כל תמונה ניתנת לפרשנות ומדגישים את יצר הנקמנות כמניע להפצת התמונות. ואילו אנחנו, האזרחים, נצטרך להסתכל ימינה ושמאלה ולחפש לא רק שוטרים, אלא גם פלאשים של מצלמות.

"אם יש רק תמונה, אין מתלוננת ואין תימוכין – אנחנו לא נפתח בחקירה", אומר גורם משטרתי בכיר. "אנחנו לא עוקבים אחרי כל אחד שמצייץ בטוויטר או כותב סטטוס בפייסבוק. מצד שני, המשטרה מחויבת לקבל כל תלונה מהאזרח. אחר כך אני צריך להחליט, כמו בכל מקרה של תלונה, אם יש תשתית ראייתית, ואם אין רשות אחרת שצריכה לחקור את זה, כמו הרשות להגבלים עסקיים או רשות המסים. לשון החוק היא לחקור כל דבר שהובא לידיעתי".

אתם לא חוששים שהפצת תמונות ברשת ומשפט השדה מהווים תחליף לפנייה לגורמי אכיפת החוק?

"אנחנו לא מייצרים כיכר העיר. בעבר היו מקומות מפגש קהילתיים, כמו בתי כנסת לדוגמא, ששם היה ניתן להפיץ סיפורים. היום הרשת מחליפה את זה. זאת דרך מצוינת להיות בקשר עם הציבור, בעיקר הצעיר. הרבה מהתלונות על התנהלות ברשת מגיעות מקטינים, שמבוגרים פונים אליהם ואפילו מפיצים תמונות פוגעניות שלהם באינטרנט. זה כלי מצוין לתפיסת פדופילים".

ומה לגבי השימוש במשאבי המשטרה? להוציא ניידות ולהקצות שוטרים כמעט על כל תמונה שמתפרסמת?

"העובדה שיש אמירה כלשהי ברשת אינה מחייבת שכל הניידות יוצאות. גם למוקד 100 אנחנו מקבלים עשרות, אם לא מאות פניות פיקטיביות. אם אנחנו מאתרים מישהו שהגיש תלונת שווא, הוא יהיה חשוף לדין פלילי".

אתם לא מוטרדים מהפגיעה בפרטיות של מושאי הצילומים?

"נושא הפרטיות בפייסבוק הוא עניין עקרוני. אבל אם יש פגיעה בפרטיות, זה יעלה בחקירה ומעלה התמונה יהפוך לחשוד. אנחנו לא מעודדים פגיעה בפרטיות. החוק להגנת הפרטיות לא התבטל, שידעו שהם חשופים לחקירה משטרתית. אבל זה לא המסר. המסר הוא שאנחנו רוצים להיות חשופים לציבור. התפיסה היא שדווקא הנגישות אל המשטרה כארגון תהפוך אותנו ליותר אמינים בעיני האזרח. אבל אני מסכים שיש מחיר".

על מחיר התופעה מפרט ד"ר יובל דרור, ראש המסלול לתקשורת דיגיטלית בבית הספר לתקשורת של המכללה למנהל. "מדובר בתופעה שאפשר להבין מדוע היא מתרחשת. פייסבוק הוא מקום ציבורי, אפשר לגייס דעת קהל. איפה עוד אפשר להפיץ סיפור ולהגיע לעשרות ואפילו מאות אלפי אנשים? אך באותה מידה צריך להכיר בסכנות של התופעה. אני לא רוצה להכליל, אבל לא חסרים מקרים שבהם זה נובע מיצר נקמנות, כעס או פירוש לא נכון של הסיטואציה. וכאשר מבררים את הפרטים - לא דובים ולא יער – אבל שמו של אדם נרמס", הסביר.

הרנטגן: מחשבים את קיצי לאחור

ד"ר דרור נזכר באיש שצולם לאחרונה אוחז בחתול בזנבו. שעות לאחר שהופצה תמונתו הוא עוכב לחקירה, והחקירה בעניינו נמשכת. "אם הוא מתעלל בבעלי חיים - אני מתנדב להיות זה ששם אותו מאחורי סורג ובריח וסוגר את הדלת. אבל אני לא משטרה! מי אני שאחליט שהוא אשם? בתוך מנטליות של אנשים שממהרים להתלבש על כל טרנד – האמת פחות חשובה. התמונה באמת מזוויעה, אבל כוחה של תמונה הוא שהיא תופסת חלקיק של שנייה. היא לא באמת נותנת לנו קונטקסט. כאשר יש אנשים מסביב שרק משערים קונטקסט, זאת בעיה", אמר.

לדברי דוקטור דרור, "פייסבוק נותן אשליה שזה ודאי נכון. ובתוך כל הפרקטיקה הזאת נופלים חללים שלא עשו שום רע. זאת פשוט מנטליות של אספסוף, ששופט אנשים בכיכר העיר. אספסוף פועל כשאין אמון במוסדות הרשמיים. זה נובע מתסכול של אזרחים, שכנראה לא חושבים שיקבלו מענה מהמשטרה. אני מסוגל להבין את התסכול, אבל צריך לקחת בחשבון את המחיר. יש אנשים שמפרסמים רק שהם היו עדים לאירוע כלשהו. לאתר אינטרנט אין את הכלים של גוף חוקר. המשטרה, לעומת זאת, מחויבת לחקור ולאסוף ראיות".

בשנה האחרונה משקיעה המשטרה משאבים רבים דווקא בדף הפייסבוק שלה. 99,207 אזרחים צופים כמעט מדי יום בדף, ובמשטרה מתכוננים לחגיגות הגולש ה-100,000. משטרת ישראל מבינה את כוחה של הרשת, ומחלקת ה"ניו מדיה" בחטיבת הדוברות הולכת וגדלה, והיום חברים בה שבעה עובדים. בראש דף הפייסבוק נכתב: "גולשים יקרים, עמוד זה אינו מהווה תחליף לפניה למוקד 100 או לתחנת משטרה בכל נושא הדורש טיפול משטרתי".

לא השקה את הכלב בוודקה, וזה אבסולוטי

ובכל זאת, אזרחים רבים פורקים את תסכולם על הדף הווירטואלי. ריבוי התמונות המתפרסמות שם של שוטרים המבצעים עבירות תנועה וחונים בחניות אסורות הביא את מפכ"ל המשטרה, רב ניצב יוחנן דנינו, להטיל את הטיפול בשוטרים הללו על לא פחות מסגנו, ניצב ישראל יצחק. "כל תמונה של ניידת שמועלית לאתר מועבר לתלונות הציבור", מסביר פקד שרון ימינחה, ראש יחידת הניו מדיה. "יש להם ארבע שעות לבדוק מה קרה ולהחזיר תשובה לסגן המפכ"ל. השוטר מקבל דוח והערה משמעתית, ועובר לעשרה ימים לשירות באגף התנועה. לאחרונה ירדה כמות התמונות מהסוג הזה ב-80%".

כיצד אתם מתייחסים לאזרחים שמפרסמים תמונות של מבצעי עבירה לכאורה?

"קודם כל, אנחנו אומרים לכו לתחנת משטרה, שבו מול חוקר. אבל אם יש מקרה חריג, אני לא יכול להתעלם ממנו. לפני זמן מה, ילדה בת 11 כתבה לנו שיש לה אבא אלים, והיא מתחבאת יחד עם אמה ואחותה בחדר השינה, והן חוששות ממנו. הן לא יכלו להתקשר למוקד 100, מחשש שישמע אותן, אז היא כתבה אלינו. איתרנו מיד את כתובת ה-IP של הילדה ושלחנו ניידות".

על האופן שבו מאתרת המשטרה כתובות IP, פקד ימינחה מסרב לענות. אך על השאלה כיצד איתרו את האדם שצולם כשהוא מחזיק את החתול, הוא עונה בשמחה. "זה היה פשוט. עשרות אזרחים שזיהו אותו שלחו לנו את הכתובת שלו, כולל מספר הדירה. החקירה בעניינו נמשכת, ועכשיו הבנתי שמפגינים מחוץ למקום העבודה שלו, בדרישה שהוא יפוטר. במקרים כאלה, אנחנו מעבירים את המידע ליחידה החוקרת, והיא זאת שמטפלת. כל מקרה לגופו, וזה עניין של שכל ישר. אבל בעיקרון, אנחנו לא הכתובת לסכנת חיים. יחד עם זאת, אם יש סכנה לחיי אדם או פגיעה ברגשות הציבור אני אפעל. יש לי גב מהמפכ"ל".

אתה לא חושב שהתופעה קצת איבדה פרופורציה?

"זה טבע האדם. זה מאז ומתמיד היה ככה. בסופו של דבר, התדמית שלנו כמשטרה לא בשמיים. בפייסבוק יש לנו נגישות לאזרחים, שיתוף פעולה מצד הציבור, לדוגמא בהפצת פרטיו של נעדר. יחד עם זאת, אני מכיר בכך שהאצבע של האזרחים היום קלה מאד על ההדק".