במות הרב אלישיב נסתלק אחרון גדולי ישראל

הרב אלישיב הוא דמות שאילולא הייתה קיימת, לא ניתן היה לדמיין או לתאר אותה למי שלא הכירה. איכויותיו, גדולתו בלימוד ובפסיקה, מידותיו וצדקותו, כל אלה - ובצלילות מלאה. אדם שרגליו מחוברות לקרקע המציאות, נחבא אל הכלים אך בקיא ברזי הפוליטיקה הישראלית, תל תלפיות לישראל ולעולם. על הכל היה מקובל כי הוא הפוסק הגדול בדורו, יחיד במינו, כזה שבאופן כה נדיר היה מוסכם ללא עוררין על כל שכבות הציבור הדתי והחרדי, ועל כן היה היחיד בדורו.

רבע מיליון איש ליוו את הרב אלישיב בדרכו האחרונה

ישנה מטאפורה בה השתמשו חכמים, לפיה כאשר אדם בסדר גודל כזה מסתלק לעולמו, הרי שזו שקיעת השמש בצהריים - דהיינו סיומה של תקופה, יצירת שבר במסורת ההיסטורית של ההלכה. על הרב ניתן לומר זאת ללא כל ספק, שהרי מותו מסיים תקופה בהלכה בה הוא היה החותם אותה, וכעת אנו עומדים בפתחה של תקופה המשקפת ירידה דרמטית בדור, ביחס לאבידה הגדולה.

זאת ועוד, כאשר עומדים ליד אדם מסוג כזה, לא נותר לאדם אלא לשאול עצמו מה בכלל הקשר בינו לבין רב שכזה, כלפיו הייתה מעין "יראת הרוממות". בסביבת הרב לא היה נותר לאדם אלא להתמלא יראת כבוד ופחד מעצם השהייה במחיצתו. זו התחושה כשאתה עומד ליד אישיות שכמוה לא הייתה זה דורות, אדם ששלט בכל ענפי התורה כולה בעיון. לא רק בבקיאותו, אלא היה מכונן את ההלכה בדורנו. היה נותן התורה של דורנו.

הרב אלישיב היה אדם ללא גינונים. התפלל באופן רגיל, סיים את תפילתו לפני אחרים והיה נטול מניירות בהליכתו השלווה, בדיבורו הישיר ובלבושו הצנוע. כאשר היו יושבים לצידו רבנים, לעיתים נדמה היה כאילו הם הרבנים המכובדים והוא בעל הבית. אם האדם הפשוט היה עובר לידו ברחוב, לא היה יודע שמדובר בגדול הפוסקים. ולצד כל זאת, כולם חרדו ממנו.

גם בדיבורו, הקפיד הרב אלישיב על "דבר אדם אל אדם". היה אסקופה נדרסת בכל אורחות חייו, עד אשר היה מגיע הדבר לשאלות ועניינים בהם ראה רומו של עולם, כמו ענייני השבת, הגיור והגיוס - נושאים שהיו בנפשו של הרב.

זכיתי לשהות במחיצתו 16 שנים, יום וליל. בתפילת הבוקר ובשאלות שהפנו אליו המתפללים לאחריה, בשיעור שלו שהיה מתקיים מדי ערב, בשבתות ובמועדים. ברוך השם, בתקופה זו זכיתי להיות לצידו 365 ימים בשנה. אדם אציל מאין כמוהו, שבלתי ניתן לתאר את הנפילה ברמת התורה בעם ישראל לאחר לכתו.

מנקודת מבט יהודית, הוא היה האדם היחיד בעולם שמכל מה שעשה או לא עשה, ניתן היה ללמוד. לא קמה בימינו גדלות כזו. מדובר באבידה שאין לה תמורה, שבר בהיסטוריה היהודית. אחד הגדולים האחרים אמר אתמול לאחר לכתו, כי הרב היה שייך לדור של לפני 150 שנה, בשעה שלעם ישראל היו גדולי עולם. הוא היה שריד אחרון שנותר לעם ישראל. מנקודת המבט הזו, כלל ישראל שרוי באבדות גדולה על אבדן התורה של הדור. פרידה מגדול הדור, שהיה מכריע בכל השאלות, גדולות כקטנות.