אחת הפרשות שהסעירו את מדינת ישראל מגיעה בימים אלה לסיומה עם החלטת היועץ המשפטי לממשלה, עו"ד יהודה וינשטיין, לסגור את התיק נגד ראש אמ"ן לשעבר, אלוף במיל' אלי זעירא, בשל הפרשה שתחילתה לפני כארבעים שנה, במלחמת יום הכיפורים.
אלוף משנה במיל' יוסי לנגוצקי, קצין בכיר לשעבר באמ"ן, יחד עם ראש המוסד לשעבר, צבי זמיר, ותת אלוף עמוס גלבוע, גם הוא קצין בכיר באמ"ן שהיה בעבר רמ"ח מחקר, ובסיוע של ההיסטוריון אורי בר יוסף, טענו כי זעירא מסר סודות מדינה וגרם בסופו של דבר למותו של סוכן המוסד ד"ר אשרף מרוואן, בכך שהדליף את שמו לעיתונאים וסופרים ישראלים וזרים. לדבריהם, עוד לא קרה בתולדות המודיעין הישראלי שמעשה כה חמור נעשה על ידי האדם האמון יותר מכל דבר אחר על שמירת סודות, שמסר אותם כדי לנקות את עצמו מהאשמות על אחריות למחדל המודיעין במלחמת יום הכיפורים.
"זה מחליא אותי", אמר בתגובה לוואלה! חדשות לנגוצקי, שהיה כאמור מהיוזמים של התלונה נגד זעירא שהוגשה לשר הביטחון דאז שאול מופז, ליועץ המשפטי לממשלה ולמשטרה. "לא יאומן כיצד מפלים לטובה אלוף שהפר א"ב של ביטחון שדה על פני פקיד שסרח. נשקול בהקדם עם עו"ד אלי זהר פניה לבג"ץ", הוסיף לנגוצקי.
הפרשה מתגלגלת זה כמעט 20 שנה. זעירא, שוועדת אגרנט מצאה אותו אחראי לכישלון המודיעין בתקופה שקדמה למלחמת יום הכיפורים ב-1973, החל לטעון כי הסוכן של המוסד, מרוואן, הטעה בזדון את ישראל והיה בעצם סוכן כפול. מכאן השתמע בעקיפין כי זעירא לא צריך לשאת באחריות, משום שהמודיעין הסתמך על אמינות של אותו סוכן או לפחות שהאחריות מתחלקת בינו לבין המוסד, שבראשו עמד אז זמיר.
בהדרגה, התדריכים של זעירא לעיתונאים ולסופרים הפכו לפרסומים ובסופו של דבר, ההיסטוריון הישראלי ד"ר אהרן ברגמן, שחי ומלמד היום בלונדון, פרסם את זהותו של מרוואן.
על רקע הדברים האלה הגישו זמיר וזעירא תביעות דיבה הדדיות זה נגד זה, אך בהתערבות גורמי ביטחון הם הסכימו להעבירן לבוררות מחוץ לכתלי בית המשפט כדי שימוזער נזק הפרסומים.
החקירה לא הצליחה להוכיח האם מרוואן התאבד או נרצח
הבורר, שופט בית המשפט העליון לשעבר תאודור אור, קבע באביב 2007 כי זמיר לא הוציא את דיבתו רעה של זעירא, שהאשים אותו בהדלפת הסוד. בפסק הבוררות של אור צוין במפורש כי מרוואן היה סוכן אמין וטוב ולא סוכן כפול. זמן קצר לאחר מכן נמצאה גופתו של מרוואן מוטלת על המדרכה ליד ביתו בלונדון. חקירת הסקוטלנד יארד לא הצליחה להוכיח האם הוא התאבד או נרצח, והרצח בוים כהתאבדות. עם זאת, אנשי מודיעין בישראל וכל מי שהכיר את הפרשה סבורים כי אין ספק שסוכני המודיעין המצרי רצחו אותו בשל בגידתו במולדת.
בזמן חקירת המשטרה נגד זעירא, שבה עלה כי יש די ראיות להעמידו לדין, היתה מחלוקת במוסד. ראש "צומת", האגף להפעלת סוכנים במוסד, סבר כי יש לדרוש את העמדת זעירא לדין בשל החשש שהפרשה תפגע ביכולתו העתידית של המוסד לגייס סוכנים. המוסד, כך חשב, עלול להצטייר כארגון שאינו שומר על חסינות סוכניו. היו כאלה שחשבו שמוטב לתת לפרשה לגווע וראו בה התגוששות בין שני קשישים, זמיר וזעירא.
מרוואן היה בנו של קצין הצבא המצרי, סטודנט לכימיה, שהתחתן עם בתו של נשיא מצרים דאז, גמאל עבדל אל נאצר. נאצר זלזל בו ולא קידם אותו, ומרוואן, במהלך אחד מביקוריו בלונדון ב-69', התקשר לשגרירות ישראל בבירה הבריטית והציע את שירותיו. לאחר בדיקה החליטו במוסד להפעיל אותו ומפעילו היה ד', שפעל בלונדון ואחר כך בפריז.
בין ד', שהיה קצין איסוף באגף להפעלת סוכנים במוסד, נקשרו קשרים הדוקים וידידותיים עם מרוואן. קשר ההפעלה נמשך עד 1998, במהלכה נפגש גם זמיר עצמו עם מרוואן כדי לתהות על קנקנו. מרוואן מסר לישראל מידע חשוב ורב ערך, כולל תוכנית המלחמה המצרית וסדר הכוחות שלה. יומיים לפני מלחמת יום הכיפורים הוא הפעיל את קוד ההפעלה המיוחד למקרי חירום, שפירושו שצפויה מלחמה. מרוואן הגיע ללונדון ושם ביום שישי בלילה נפגש עם ד' ועם זמיר שטס במיוחד מישראל. באותה פגישה אישר כי "מחר תפרוץ מלחמה", אולם לא נקב בשעה המיועדת משום שלא ידע אותה. זמיר העביר את המידע לראש הממשלה דאז, גולדה מאיר, ובשעה ארבע לפנות בוקר הבינו סוף כל סוף בישראל כי המלחמה בפתח.
עם זאת, עקב מידע שהיה מבוסס על הערכות מודיעין אחרות, הגיעו בישראל למסקנה כי על פי התכנית, המלחמה תיפתח "בשעות בין ערביים" לקראת הערב ומכאן הסיקו שתפרוץ ב-18:00. במודיעין לא ידעו כי תכנית זו השתנתה כמה שבועות קודם לכן בלחץ סוריה. שני הצבאות הקדימו את שעת הפתיחה ל-14:00, וכך הופתעה ישראל. זעירא מצידו ניצל את ההבדל בשעות כדי לקדם את גרסתו על הסוכן הכפול.
יש לציין כי בתקופת ההפעלה קיבל מרוואן תשלומים בשווי כמיליון דולר. הערכת המוסד היא כי הוא פעל כסוכן של ישראל בשילוב של הסיבות הבאות: הרצון לנקום בנאצר, בצע כסף ואמונתו כי בכך יקדם את הסיכוי לשלום בין ישראל למצרים. לאחר מות חמו נאצר, הוא היה יועץ מיוחד לסאדאת ומכוח זה היה בעל נגישות למידע שהעביר לישראל. במרוצת השנים הפך לאיש אמיד שסחר גם בנשק והיה קשור בעסקים לקולונל קדאפי בלוב, לבני משפחת המלוכה בסעודיה ולגורמים נוספים בעולם הערבי.
עוד בנושא
חשד: ראש אמ"ן לשעבר חשף סודות מדינה
בריטניה: אין הוכחה שאשרף מרוואן נרצח
האם המוסד הרג את הסוכן הכפול המצרי?
עדכון ראשון: 21:07