בית המשפט העליון דחה את ערעורו של גבריאל תורג'מן מאשדוד, מי שכונה "הפדופיל החמקן". תורג'מן נידון לפני שלוש שנים ל-45 שנות מאסר, העונש הכבד ביותר שהוטל על עבריין מין בישראל, לאחר שהורשע באונס של חמש ילדות אותן חטף.
על פי גזר הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מ-2009, בין השנים 2002-2004 חטף תורג'מן חמש קטינות בנפרד, מאזור בתיהן, והסיע אותן תחת איומים למקום שומם. שם, תוך שימוש בכוח ובאיומים, הוא ביצע בהן אונס, מעשי סדום ומעשים מגונים. חמש הילדות, הקטנה מביניהן בת כחמש וחצי והשאר בנות תשע, סיפרו על הפגיעה בהן ומיד הוגשו תלונות במשטרה. כחודש לאחר מעשה החטיפה האחרון, במאי 2004, עוכב תורג'מן על ידי המשטרה ובהסתמך על בדיקות DNA, הוא נעצר והואשם.
תורג'מן ערער לבית המשפט העליון בטענה כי נפלו פגמים בשרשראות המוצגים השונים שהובאו למעבדה, ולכן לא ניתן לקבוע, למעלה מספק סביר, כי ה-DNA, שזוהה כשלו, אכן נמצא על בגדיהן או על גופן של ארבע מהילדות. כמו כן, הוא ערער על האמינות של זיהויו על ידי ילדה חמישית, שעליה לא נמצאו שרידי DNA שלו.
"הפגמים בעבודת המשטרה - לא מהותיים"
השופט צבי זילברטל כתב בפסק הדין שהתקבל בשבוע שעבר כי ניתן היה לצפות ליתר סדר, פירוט ודיוק בעבודת המשטרה, בכל הקשור לתיעוד הממצאים שנלקחו מהילדות, אולם הוסיף כי מדובר בפגמים ש"אינם נושאים משקל מהותי המכריע את הכף". באשר לזיהוי של תורג'מן על ידי הקטינה החמישית, קבע השופט זילברטל כי מדובר במתלוננת אמינה, וכי יש לתת משקל רב לזיהוי.
תורג'מן ערער גם על העונש שנגזר עליו, וטען כי מדובר בעונש שחורג בחומרתו מרף הענישה המקובל. הוא הוסיף כי בשל גילו (55) הוא ייאלץ להעביר את שארית חייו מאחורי סורג ובריח, וכי בני משפחתו ניתקו עמו קשר, מה שהוביל לכך שהוא ניסה לשים קץ לחייו.
"לא יכול להיות צל צילו של ספק שמן הראוי להטיל על המערער עונש חמור, שיבטא הן את חומרת מעשיו, ויגשים את העיקרון שלפיו העונש אמור להלום את חומרת המעשים, והן את הסיכון הרב והממשי שנשקף מפניו לציבור, ובמיוחד לציבור הקטינים חסרי הישע", כתב השופט זילברטל. "כליאת המערער לשנים רבות, ואולי למשך כל ימיו, אינה, במקרה מופלג בחומרתו זה, ענישה בלתי ראויה".