בצד הפאנלים, ההרצאות והדיונים הרבים בוועידת הנשיא השבוע, כונסו גם מספר מפגשים סגורים, בהם - הרחק מעיני התקשורת - דנו בכירים מישראל עם מומחים ואנשי מקצוע מהעולם סביב "שולחנות עגולים" בסוגיות הקריטיות שעל סדר יומה של ישראל בשנים הקרובות. בעוד במוסקבה הוכרזו שיחות שש המעצמות עם אירן ככישלון, לא קשה לנחש מה היה הנושא העיקרי שהעסיק את מפגש המוחות המצומצם בנושא "המחר של יחסי ישראל-ארה"ב". עוצמת היחסים בין המדינות בלתי מעורערת, היה הקונצנזוס הכללי בדיון, בו השתתפו בין היתר ראש המועצה ביטחון לאומי לשעבר פרופ' עוזי ארד, מנכ"ל הליגה נגד השמצה אברהם פוקסמן, והשגריר לשעבר דורי גולד. עם זאת, על רקע סקר שפורסם בשבוע שעבר ממנו עלתה ביקורת בציבור הישראלי על מדיניותו של נשיא ארה"ב, ברק אובמה, במזרח התיכון, לא נעלמו מהדיון גם החריקות שליוו את יחסי הממשל עם ישראל בשלוש השנים האחרונות.
"מה שחסר לנשיא אובמה זה בעיקר אמון", אומר מלקולם הונליין, מהמנהיגים הבולטים ביהדות ארצות הברית וסגן יו"ר ועידת הנשיאים של הארגונים היהודים האמריקאיים, שהגיע לישראל כאורח ועידת הנשיא והיה ממשתתפי השולחן העגול. הונליין, שנחשב לאחת מדמויות המפתח ביחסי ישראל וארה"ב וב-25 השנים האחרונות ביקר לא מעט בחדר הסגלגל בבית הלבן ובאקווריום של ראשי ממשלות ישראל, מסביר בראיון לוואלה! חדשות כי הוא סבור שמדיניותו של אובמה הובילה בין היתר להיחלשותה של ארה"ב במזרח התיכון, ומדגיש כי "זו שאלה שנוגעת לא רק רק לישראל וארה"ב, אלא בכלל".
לדברי הונליין, שמלבד לקשרי הידידות הקרובים עם נתניהו, מקיים קשרים בלתי רשמיים שוטפים עם מנהיגים רבים במדינות ערב ובמפרץ הפרסי, בהם המלך עבדאללה, אנשי המועצה הצבאית במצרים ואף נשיא סוריה בשאר אל אסד, עמו נפגש בשנה שעברה בדמשק לפני פרוץ המהומות נגד המשטר, גם בעולם הערבי ישנם ספקות כבדים באש לעוצמת הגיבוי שהממשל האמריקאי יכול להעניק בעולם האינטרסים המורכב כיום.
"אני מבקר במדינות ערב ופוגש מנהיגים, וכולם מביעים דאגה מהיחלשות מעמדה של ארה"ב, ושל המערב באופן כללי. הם מסתכלים על מה שקרה למובארק ועל מה שקורה עכשיו בשיחות עם אירן, ובאופן כללי הם לא רואים רצון ונחישות, והם לא מרגישים שהם יכולים לצפות בביטחון מה תהיה עמדת ארה"ב בכל הסוגיות", אומר הונליין, ומוסיף כי הוא סבור שגם מידת האמון שמדינות ערב נותנות באובמה תלויה בין היתר באמון בינו ובין ישראל. ?חלק ממנהיגי ערב אומרים - אם ישראל, שיש לה תמיכה עצומה בקונגרס ובציבור, לא סומכת על ארה?ב - אז איך אנחנו נסמוך עליה?".
כל כהונתו של הנשיא אובמה לוותה בביקורת קשה ומתיחות עם ישראל. האם אתה סבור שהמדיניות בה בחר "לא טובה ליהודים"?
"זו שאלה מאוד מורכבת. אובמה הוא לא אנטי ישראלי, כי בהגדרה - אף נשיא אמריקאי לא יכול להיות אנטי ישראלי. לישראל וארה"ב יש לעתים קרובות אינטרסים שונים, אבל לא צריך להגזים ולנפח את המחלוקות - כי במקביל הן גם חולקות אינטרסים משותפים די מדהימים. בסך הכל, אין ספק שהיחסים בין ישראל וארה"ב חזקים היום מתמיד, ושני הציבורים חשים רגשות חיוביים אחד כלפי השני. מדי פעם, חילוקי הדעות הם שעולים, כי אף אחד לא מתענין בחדשות הטובות שלא עושות כותרות".
"לישראלים יש ספקות לגבי אובמה, וגם הוא עצמו הודה שייתכן וטעה בחלק מהמקרים. אין ספק שבשנה הראשונה הנשיא פעל בנושאים מסוימים והעביר מסרים שעירערו את האמון. הטעויות שנעשו היו ברמה האישית, בין אובמה לנתניהו, ובעיקר בפומביות של המתיחות והצורה שבה התייחסו לראש הממשלה. אפשר שיהיו מחלוקות, זה בלתי נמנע, אבל צריך להתמודד איתם בשקט כי יש מי שינצל לרעה כל סדק. אצל אובמה זה היה קולני מדי, ובחוסר התאמה למציאות, וכמובן שגם התקשורת מיהרה לסקר את זה בהרחבה".
"ישראל צריכה ארה"ב חזקה, וארה"ב צריכה ישראל חזקה"
בפגישתו הראשונה עם אובמה, מספר הונליין, ציטט בפניו הנשיא את קודמתו בתפקיד בוש, שאמר לו כי "אחד הדברים שלמדתי הוא שאסור שיחסי ישראל וארה"ב יתנהלו לאור יום". הונליין, שביקש להביע את התנגדותו לדרישתו של אובמה להקפאת הבנייה בהתנחלויות, ניסה להסביר לאובמה את השלכות דרישתו הפומבית על היחסים עם ישראל. "אמרתי לו שאם הוא יציב סטנדרטים גבוהים כמו הקפאת התנחלויות, אבו מאזן לא יוכל להסתפק בדרישה מופחחת מכך. 'שמונה שנים בלי אור יום, שמונה שנים ללא התקדמות', הוא אמר לי, ואני חשבתי שקרו הרבה דברים בשמונה השנים האלה - אנאפוליס, מפת הדרכים, יוזמת השלום הסעודית, ההתנתקות מעזה, אבל בעיניו לא היתה שם כל התקדמות".
על רקע החשש היהודי-אמריקאי כי התמיכה בישראל תהפוך לנושא פוליטי במסגרת הקרב המחודש של אובמה על הנשיאות, הונליין מקפיד להתנסח בזהירות, ומדגיש כי בעיית האמון של אובמה השתנתה, והאווירה והרוח העולה בפגישותיו ובהצהרותיו הפומביות הפכו חיוביות יותר.
מה השתנה בהתנהלותו של אובמה? מה גרם לשינוי?
"קודם כל, הוא הכיר במציאות, שאין שלום חד צדדי. אפילו הוא בעצמו אמר שאבו מאזן לא מסוגל או רוצה לספק שום דבר. בלי קשר, חלק מהדברים שקרו עם ביבי בבית הלבן יצאו מפרופורציה, אז הוא עשה מאמץ כדי לתקן את הרושם, בהצהרות, וכמות הביקורים והחילופים חסרי התקדים. אני חושב שזה מבטא את הערכתו לעומק היחסים".
האם ישראל צריכה לחשוש מהיחלשותה של ארה"ב במזרח התיכון?
"ישראל צריכה ארה"ב חזקה, וארה"ב צריכה ישראל חזקה. זו לא ססמה, זה באמת נכון. יש הדדיות ביחסים. אני זוכר שפעם אחד מראשי הסגל בבית הלבן אמר לי 'ישראל היא נושאת המטוסים שלנו', ובאמת ישראל מהווה מקור יציבות ומספקת יתרונות עצומים לארה"ב באזור. ישראל צריכה להיות מודאגת אם ההשפעה האמריקאית והמערבית באזור תיחלש, ואני חושב שהמנהיגים בישראל אכן חוששים מהשינויים שהופכים את המערב לפחות רלבנטי, כמו עליית 'האחים המוסלמים' כי זה מערער על עוצמת המערב באזור, אבל לכן חשוב עוד יותר לעבוד יחד כדי להבטיח שעמידתה של ארה"ב, ביחד עם ישראל, תישאר איתנה".
בשנים האחרונות הולכים וגוברים הקולות הביקורתיים והליברליים בקרב יהדות ארה"ב, המתבטאים פומבית נגד מדיניות ישראל בשלל נושאים, בהם המשך הבנייה בהתנחלויות, גל החקיקה האנטי דמוקרטית, ההתבטאויות נגד מסתננים ועוד, ומתריעים מעת לעת כי תמיכתם בציונות אינה בלתי מותנית. לדברי הונליין, הדדיות היחסים בין יהדות התפוצות לישראל אמנם מחייבת קשב ישראלי לביקורת, אך הוא מבחין בעיקשות בין מילות ביקורת "שנאמרות מתוך אהבה לישראל" לבין מי שמבקר מעמדה אנטי ישראלית.
"השאלה שצריכה להישאל היא אם זו ביקורת על מדיניות או ביקורת על זכותה של ישראל להתקיים? האם מביעים התנגדות לבנייה התנחלויות או קוראים בשל כך לחרם אקדמי ומסחרי על ישראל; יש קווים אדומים וכשהם נחצים צריך להצביע עליהם ולהעיר עליהם". הונליין, שמדגיש ללא הרף את מידת הקרבה הפנומנלית של היחסים, סבור כי ביקורת פומבית אינה בהכרח הדרך להוביל לשינוי, וטוען כי ישראל ויהדות ארה"ב צריכות לפעול יחדיו, בשיתוף פעולה.
תשומת הלב של ממשלת נתניהו ליהודים בנכר זוכה אצלו לשבחים גדולים. "אני חושב שזו הממשלה הכי רגישה וקשובה אי פעם ליהדות התפוצות, והיא אף יצרה כלים לעבודה משותפת כדי להתמודד ביחד עם הבעיות והרגישויות, ובין היתר אנחנו עובדים בשיתוף פעולה על פרויקטים רבים, ומנסים יחדיו לפעול לשינוי התפיסות המוטעות וייצוגי השקר של ישראל".
בקהילה היהודית בארה"ב עצמה עלתה ביקורת על מדיניות הגירוש של השוהים הבלתי חוקיים מישראל, ועל התבטאויותיהם של חלק מנבחרי הציבור. איך אתה מרגיש לנוכח ההתבטאויות הגזעניות?
"כשמישהו מתבטא בצורה גזענית - צריך לגנות זאת. לדוגמא, בנושא מדיניות ההגירה. כל המדינות בעולם מתמודדות עם הבעיה הזו, גם ארה"ב מגרשת מדי שנה עשרות אלפי בני אדם. המדיניות של ישראל היא בטח מהאנושיות יותר בעולם. הכל שאלה של ייצוג - לא מדובר בגירוש אלא בהרחקה. ואם פוליטיקאי משתמש בביטויים כמו 'סרטן' - אתה מגנה אותו על השימוש בשפה. גם ראש הממשלה לא תומך בשפה הזו".
לפניות לכתבת: tal_sh@walla.net.il
עוד בוועידת הנשיא
נתניהו התבדח: "לפרס חסרה רק מדלייה אולימפית"
ליברמן: "אי אפשר לכפות שלום על הפלסטינים"
דגן: "להיפטר מאסד ולעזור למי שיסייע בכך"