מערכות החינוך בכל רחבי העולם נמצאות כיום בפני אחת המהפכות הגדולות ביותר שידעו בתולדותיהן. המהלך, שהחל עם הכנסת מחשבים לכיתות בשנות ה-90, מגיע כעת לנקודה בה החלום לשים מסך מחובר לאינטרנט בפני כל ילד הופך למציאות בזכות מחשבי הטאבלט. איך המערכת מגיבה לזה, בישראל ובמדינות האחרות? ומהו הפוטנציאל של הכלי החדש הזה? פרוייקט מיוחד.
מי מתנגד לטאבלטים בבית הספר?
כניסת הטאבלטים למערכת החינוך והאפשרות, המעשית מאוד, של מהפכה דיגיטלית אולי נחשבים במבט ראשון להתקדמות מבורכת והגיונית, אך שני הנושאים האלה עומדים בימים אלה במרכז של קרב על אופייה העתידי של מערכת החינוך. לצד אלה התומכים בדיגיטציה, יש המתנגדים לה. או, יותר נכון, המתנגדים להחלפה בלתי-מרוסנת של מערכת החינוך הקיימת בזו העתידית. הוויכוח במרכז המערכה הוא עתיק יומין: האם לצדד בהתקדמות הטכנולוגית ובאפשרויות החדשות שזו תוכל להציע לתלמידים מבחינה פדגוגית ובכלל, או שמא צריכה מערכת החינוך בימינו להתמקד דווקא בדברים אותם התלמידים לא ילמדו מחוץ לעולם הדיגיטלי בו הם חיים בשעות הפנאי כתיבה "קלאסית", עם עט ונייר, למשל.
התוצאה היא גיבוש, המתרחש בימים אלה, של מספר גישות חינוכיות-פדגוגיות לאפשרות של מהפכה טכנולוגית. הנה כמה מהן:
דמוקרטיזציה של הידע בכיתה
ד"ר רבקה ודמני, המתמחה בלמידה בסביבות טכנולוגיות במכללת סמינר הקיבוצים, מסבירה כי הכנסת הטכנולוגיות הניידות החדישות תחולל מהפך בהפצת הידע בכיתה. "המכשירים הללו ישנו את עולם התלמידים בכך שיאפשרו ללמוד בכל מקום ובכל זמן - בלי להיות כבול למקום מסוים, ספר מסוים או איש מסוים".
לדבריה, "בטאבלט אפשר לאחסן את כל הידע שהמורה רוצה וכל ידע אחר שקיים בעולם. מלבד המורה תהיה גם לתלמיד שליטה - הסקרנות שלו, המוטיבציה שלו והאישיות של אותו לומד ישפיעו על דרך הלמידה שלו. יש הרבה יותר גמישות ופתיחות באשר לידע, הפצתו והשגתו, בוודאי יותר מאשר ללמוד רק בין ארבע הקירות של כיתת בית הספר ולהיות תלויים בידע אותו מעביר המורה בצורה דידקטית".
הסוף להפרעות הקשב והריכוז?
אחת הטענות בעד מהפכת הטאבלטים היא התמודדות עם הפרעות קשב וריכוז. תלמידים רבים נרתעים מקריאת ספרים ואינם מסוגלים להתרכז לאורך זמן, מה שמוביל לכך שחלקם מפריע במהלך השיעור מתוך תסכול. יש החושבים כי הטאבלט, הקרוב לעולמם, יצליח לדרבן אותם במידה מסויימת להתחבר יותר לשיעור ותכניו, ובכך יחולל מהפכה של ממש במערכת החינוך כפי שאנו מכירים אותה.
הרב אליעזור קורצוויל, מנהל הנתיב לחברה ומשפט בקריית החינוך אמי"ת בכפר בתיה, המפעילה אף היא פרוייקט טאבלטים, מעיד מניסיונו: "הטאבלט לוקח את התלמיד מחוץ לגבולות הכיתה ויש בזה ערך רב בייחוד לתלמידים עם בעיות של קשב וריכוז. מעבר לכך שהתלמיד זוכה לסדר וארגון, מה שלא היה לו קודם, יש ייתרון בכך שלא צריך להתרכז שעות בניסיון לפענח כתב מבולגן. מעבר לכך, התלמידים מתרכזים יותר בשיעור כי הם מתלהבים מהמכשיר והעיסוק בו. לכן הם יותר ממוקדים בשיעור ולא מפריעים", הוא מסביר.
אכן, מחקר שנערך בידי מחלקת החינוך של אוניברסיטת לנקסטר באנגליה בשנה שעברה בדק ומצא כי טכנולוגיה דיגיטלית בכיתה עשויה לעזור לתלמידים "להתחבר" יותר לשיעור ולתכניו. במחקר אחר שנערך בנושא בשנת 2007 נמצא כי תלמידי תיכון העובדים במרחב דיגיטלי מפגינים כישורי קריאה ביקורתית טובה יותר מבעבר, כאשר הצעירים מרגישים נוח יותר ומיומנים יותר לקרוא טקסטים בפורמט דיגיטלי, בניגוד לאנשים מבוגרים יותר. עוד מוסיף מחקר של ה-OECD בנושא כי תלמידים אשר מפתחים את הכישורים הדרושים ללמידה דיגיטלית יוכלו בשלב מאוחר יותר של חייהם ליהנות מיתרון מסוים בהשכלה גבוהה, במציאת עבודה ובהשתתפות מלאה יותר בחברה.
טאבלט אינו תחליף למורה טוב
לעומת זאת, פרופ' אמריטוס לארי קובן מאוניברסיטת סטנפורד מאמין כי עדיף להשקיע את המשאבים בגיוס מורים, בהדרכות והשתלמויות מאשר להכניס טאבלטים לכיתות. בהתכתבות עם וואלה!, הוא מסביר: "מכשירי הטאבלט למיניהם הם מכשירים נהדרים כדי לתפוס את תשומת הלב של הילדים. אבל באיזשהו שלב החדשנות נפסקת ובסוף מה שבאמת משנה הן הסוגיות הבסיסיות של לימוד ולמידה. יש מעט מאוד נתונים כרגע שמצביעים על כך שילדים לומדים יותר, מהר יותר או באופן טוב יותר בגלל המכשירים האלה".
על פי מחקר שערכו יורם עשת-אלקלעי וד"ר ניצה גריי בנושא קריאת טקסטים בידי מבוגרים וילדים, הם מראים כי קריאה של מצגים דיגיטליים אמנם איטית יותר מקריאה של פורמט מודפס אצל מבוגרים, אך הדבר פחות נכון לגבי צעירים. במחקר נכתב: "קריאה אונליין ברשת ובמחשבים יוצרת עומס קוגנטיבי גדול יותר על הקורא בהשוואה לטקסט מודפס, וקל יותר לזכור טקסט מודפס בהתאמה".
בסוף נייר יהיה סתם מסך שלא עובד
גישה נוספת נגד הטאבלטים היא התנגדות לדיגיטציה מלאה שתשכיח מהילדים מיומניות בסיסיות של כתיבה, חישוב וזיכרון. "ככל שאנו מתקדמים לתוך העתיד, לטכנולוגיה משוכללת יותר, אנחנו משאירים מאחור מיומניות בסיסיות שחשוב שננחיל לילדינו", מסביר במחקרו ד"ר דיוויד ווטסון, מרצה לחינוך ומייסד ארגון ייעוץ חינוכי בארצות הברית, "זה נכון שהעולם מתפתח ובהתאם לו גם המיומניות הנדרשות, אבל לפי דעתי יש מיומניות שיש להנחיל גם בעתיד ואנו בסכנה של השלכות פדגוגיות קשות אם ילדינו ידעו רק להקליד או לגעת במסך ולא לכתוב או לחשב". הוא מוסיף: "האמת העצובה היא שתלמידים יכולים ללמוד גרוע באותה מידה בכיתה מלאה במחשבים, לוחות אלקטרוניים וטכנולוגיה כזאת או אחרת, ובכיתה עם שולחנות מעץ ולוח וגיר".
עוד בפרוייקט:
טאבלט לכל ילד: הקץ לספרים ולמחברות?
טאבלט לכל ילד: טכנולוגיה בשירות החינוך
טאבלט לכל ילד: מקוריאה ועד טורקיה, העולם עובר לטאבלטים
טאבלט לכל ילד: מתי בישראל?