"הדבר היחידי שעדיין אין פה זה גזלן, אבל כשהוא יבוא לכאן זה הסימן הסופי שהצלחנו", אומר משה רונצקי בכניסה לאתר תל-שילה שבדרום השומרון, "תסתכל על האוטובוסים שהגיעו, הם בדרך למסלול של נחל שילה. תאמין לי שאין לי בעיה שיבוא לכאן מישהו שיחשוב שצריך להחזיר פה הכל לערבים, אבל רק שיכיר את המקומות ולא ידבר מתוך בורות". רונצקי, מנהל מחלקת התיירות במועצת בנימין מרוצה. כ-50 אלף מטיילים סיירו במהלך חג הפסח במסלולים השונים ובמעיינות באזור. ברוב ימות השנה, עיקר המבקרים הם נוצרים אוונגליסטים, אבל בפסח הזה את ה"הולילנד" צפונית לרמאללה כובשים דווקא, כך נדמה, אנשי הכיפות הסרוגות. החצאיות וכיסויי הראש לצד ציציות ופאות הילדים נראים בכל פינה, החילוניים עדיין מעדיפים את מבצר אנטיפטרוס ואת ההר הירוק כל ימות השנה. הקו הירוק, למרות השקט, עדיין לא מושך.
בכניסה לתל-שילה, שם החפירות הארכיאולוגיות נמשכות גם בימים אלה, עומדת קבוצת רוכבי אופניים לבושים בחולצות בצבעים צעקניים, מתכוננים לרכיבה במסלול ה"סינגל" (מסלול לרוכב אחד. י"ב) החדש, מרחק יריקה מרמאללה. רובם המכריע של הרוכבים מגיעים מהתנחלויות ביהודה ושומרון. "אין עוד מסלול כזה בארץ", אומר חובב לנדאו מהקיבוץ הדתי טירת צבי, "אתה עובר דרך המעיינות ונושם את ההיסטוריה של עם ישראל. חכה עוד כמה חודשים וכל הרוכבים בארץ יבואו לכאן. החילוניים ואפילו השמאלנים יבואו לכאן ויראו בעיניים שלא עושים פה כלום לאף פלסטיני".
הם לא יפחדו?
"זה מקום יחסית בטוח והשביל פה מסומן. הבאתי לכאן חבר'ה וזה פתח להם את הראש", אומר לנדאו. לצדו עומד אביטל סלע, מביט בשביעות רצון על קבוצת הרוכבים, אבל מודה שהחילוניים מסרבים להגיע לסביבה. "עדיין לא הצלחנו לפרוץ את המגבלה התודעתית הזאת", הוא מודה, "אני לא חושב שזה עניין פוליטי כי בסך הכל כמות האנשים שלא מוכנים לבוא לכאן מסיבות שכאילו מדובר בשטח כבוש היא קטנה מאוד. יש מספיק שיבואו אבל אני חושב שהאזור עדיין לא מקבל מספיק פרסום ואנשים לא נחשפים מספיק למסלולים כאן".
פתאום בין הכיפות הרבות נמצא חילוני אחד בשומרון. "אפילו הבאתי איתי את הילדים", אומר רועי פולקמן מירושלים. חבר שגר באחד מההתנחלויות באזור שכנע אותו ואת חבריו לבלות את החג באזור. "באופן אישי לא חששתי וגם כשאמרתי לאשתי שאנחנו נוסעים לפה היא לא מצמצה", הוא מבהיר. למה החילוניים לא מגיעים לכאן, אני שואל אותו, בגלל חשש ביטחוני, חוסר ידיעה או פוליטיקה? "זה קצת מכל דבר", משיב פולקמן, "במידה מסוימת אי אפשר להתעלם מההיבט הפוליטי. עבור אנשים רבים זה לא טבעי לבלות מעבר לקו הירוק את הפסח. חלק מהחברים שלנו לא רצו לבוא אתנו היום בגלל העניין הפוליטי כי עבורם זה סוג של הצהרה. למה אני פה? כי חבר טוב הזמין אותנו לבוא. את הדיון הפוליטי נעשה בנפרד".
לא הרחק משם, במעיינות "עוז" ו"הגבורה", ילדים קופצים ראש לבריכות חסרי פחד. גם שם הכיפות הסרוגות שולטות וקשה למצוא מבקר שאינו מאחת ההתנחלויות. הנביעה הקטנטנה והסודית ב"עוז" ממלאת את שתי הבריכות ומעליה מנפנף עמיחי גנץ מעל המנגל שנשמר על ידי חיילי שריון חמושים שהוצבו במקום כ"תגבור חג". "רק הדתיים מטיילים בארץ", אומר גנץ, תושב מושב בני ראם שבשפלה, "לציבור החילוני יש לצערי חוסר ידיעה מוחלט ופחד מכל מה שיש מעבר לקו הירוק. כבר היינו החג בפארק אפק, נחל כפירה ועכשיו הגענו לכאן. השיקול הביטחוני בכלל לא היה על הפרק, אפילו לא ידעתי שיהיו פה חיילים".
אבל לא כולם מכירים את מעיינות עוז והגבורה. הפלסטינים, אגב, מכירים אותם בשמות "עין אל-מחייבר" ו"עין אל-עריק" בהתאמה, שלדבריהם שימשו אותם עד לפני כמה שנים לטובת השקיית מטעי הזיתים וחיות המשק. גם באו"ם לא ממש מרוצים מהאטרקציה התיירותית בארץ בנימין. דו"ח מיוחד שיצא באחרונה על ידי "המשרד לתאום עניינים הומניטריים בשטחים הפלסטיניים הכבושים" מאשים את המתנחלים בהשתלטות על עשרות מעיינות של פלסטיניים ברחבי יהודה ושומרון. על פי הדו"ח, ישראל והמתנחלים פגעו בגישתם של הפלסטינים למעיינות, השתלטו עליהם והפכו את חלקם לאתרי תיירות. "ההשתלטות על המעיינות עין אל עריק ועין אל מחייבר ופיתוחם תרמו תרומה משמעותית לביסוס שליטת המתנחלים באזור", נכתב בדו"ח.
רונצקי מספר שלא קרא את הדו"ח אבל שמע עליו. "מעולם לא השתלטנו על מעיין שהיה על קרקע פרטית של מישהו", הוא אומר, "מעבר לכך, בחלק מהמעיינות אפילו בניתי שוקת לטובת הרועים הפלסטינים. רק אתמול הייתי במעיין ליד דולב, איש לא מנע מהפלסטינים לקפוץ אתנו לתוך המים. אנחנו בנינו ופיתחנו את המקומות ואין לערבים שום בעיה להגיע אליהם והם בעצמם נהנים מהם. אין לי מושג מי הזין את האו"ם בנתונים, אבל זה פשוט לא נכון". רונצקי נותן כדוגמא מעיין עין-ריא הסמוך לכפר נבי סאלח, לא מעיין מאיר (או מעיין אל-קוס, תלוי את מי שואלים) סביבו התפתח עימות בין מתנחלים לפלסטינים, לשם המתנחלים לא מתקרבים. "זה שייך לערבים על פי כל הדעות. שמע, אין לי בעיה עם בני דודינו, בסך הכל כולם רוצים ליהנות. אנחנו שוחים ביחד בלי בעיה, כל עוד אין כמובן סכנה ביטחונית מהפלסטיני. תסתכל מסביב, יש כאן שקט מוחלט, אני לא רוצה ריבים, אני רוצה שיהיה לאנשים פאן".
עוד באותו נושא:
דו"ח באו"ם: מתנחלים משתלטים על מעיינות בגדה
לפניות לכתב: joshjosh@walla.com