נוהל שכן: לימוד ערבית קריטי ליחסינו עם האזור

למי צריך עוד להסביר בארץ הזאת שאנחנו חיים, גרים, משתכנים, נושמים ומעכלים במזרח התיכון? יתרה מכך, 20% מאוכלוסיית המדינה היא אוכלוסייה ערבית, הדוברת עברית רהוטה, זאת למרות ששפתם הראשונה היא ערבית. הרי לאחרון העולים החדשים זה ברור שאנחנו כאן במרכז הערבי העולמי, אין יותר ערבי מהמקום בו אנחנו חיים. ובכל זאת ולמרות הכל, אנחנו צריכים להזכיר לראשי מערכת החינוך, התרבות, החוץ והפנים שאנחנו לא יודעים כלום על המקום בו אנחנו חיים.

למעלה מזה, אנחנו לא יודעים את השפה של המקום הזה. כנראה שיש לראשי המערכות בישראל בעיות בהבנת הנקרא. אבל זה לא יכול להיות, הרי אמרנו זאת גם בעל פה ובכל האפשרויות, גם בשפת החרשים. אנחנו לא יודעים ולא לומדים את השפה הערבית כי אנחנו לא רוצים לדעת וללמוד אותה. פעם למדו ערבית כחלק מתוכנית הלימודים הרגילה, מאז השתנו הדברים ובגרות בשפה הערבית פסקה מלהיות שפת חובה, אבל תלמידים שעשו בגרות בשפה קיבלו בונוס על כך שלמדו אותה. היום, גם הבונוס הזה לא קיים. הגענו למצב בו רק כ-2000 תלמידים בסך הכל ניגשים לבחינות הבגרות בערבית בישראל.

כשהייתי ילד שנאתי את הורי על כך שדיברו ערבית. תיעבתי אותם כששמעו מוסיקה ערבית, לעגתי לשבחות והפיוטים בבית הכנסת העירקי. עד שבגיל מאוחר מדי, לצערי, החלטתי לחזור למקורותיי ולמצוא את שפתי שלי. לצערי, לא אוכל להגיע לרמה גבוהה בעניין זה, אבל התחלתי ללמוד ערבית והנה אני כבר מדבר, קורא וכותב. רק עכשיו אני מבין שהשפה הזאת איננה רק מילים, השפה הזאת היא מערכת של תרבות, קודים חברתיים ובתוך השפה אני מגלה את הסביבה בה היא חיה.

בימי הזוהר היהודי בספרד, כשהמוסלמים שלטו בחלקה הגדול של ספרד, ידעו חכמי היהדות, אנשי הרוח, הסופרים, המשוררים והוגי הדעות את השפה הערבית על בוריה. יהודה הלוי, אבן גבירול, הרמב"ם ואחרים דיברו, כתבו ויצרו בשפה הערבית. הרבה מפאר יצירתם בערבית נשמר עד עצם היום הזה. אחרי שחתמנו הסכם שלום עם מצרים וירדן ציפיתי שהנה, עכשיו תחזור השפה הערבית ותהיה "אין" לעומת כל שנות ה"אאוט" בהן הייתה, אבל לא כך היה. דווקא מאז ימי השלום (מישהו זוכר בכלל שפעם עשינו שלום?) פחות ופחות אנשים לומדים ערבית, זאת למרות שאנשים החלו לצאת לטיולים במצרים, ירדן, טוניס, מרוקו ועוד. חשבתי שנסיעותיהם לארצות ערביות יגרו אותם ללמוד את השפה, אבל נוכחתי לדעת שלא.

שיחות השלום עם הפלסטינים הן עובדה קיימת, גם אם הן מופסקות מעת לעת. אין ספק שנצטרך לדבר איתם. באיזו שפה נדבר? כשאנחנו, הישראלים, אומרים "שלום" אנחנו אומרים "יאללה ביי". "יאללה" זה בערבית, "ביי" זה באנגלית, אבל "יאללה ביי" זה בעברית, גם אם שתי המילים האלה הן לא מהשפה העברית בכלל.

הרי אם נציגי מדינת ישראל ידברו עם השכנים שלנו אנגלית יהיה לנו מה שקרה עם גלעד שליט. הדו שיח יימשך שנים על שנים. רק כשנכנס למערכת אחד כמו מידן, היודע את השפה, ויותר מזה, הוא יודע את השפה הערבית המצרית (הוא יליד מצרים) תוך חודשיים הוא הצליח להביא את המשא ומתן לדיבור ישיר. הנותנים והנושאים דיברו אותה שפה, עם אותם קודים, עם אותה מערכת אסוציאציות. לא היה צריך תרגום לשום צד.

אם אין פנינו לשלום, לא נורא אם לא נלמד ערבית, נמשיך לחיות בצל המלחמות, אבל כדי לנצח בהן אנחנו צריכים את השפה הערבית. את זה הפלסטינים למדו מזמן - הם מדברים עברית כהלכה. מישהו הרי צריך להבין מה אומרים השכנים בביתם שלהם.

עד שמדינת ישראל לא תיקח את השפה הערבית ברצינות, כמדינה, נמשיך ונהיה זרים לשכנינו ואין שכן רע יותר משכן זר. אם אמנם מדינת ישראל רוצה שלום היא חייבת לגרום לדור הבא ללמוד ערבית. אגב, הדור הבא כבר נמצא היום בבתי הספר. אם אכן רוצה מדינת ישראל להחזיק מעמד באזור, חובה עליה לדרבן גם את הדור הוותיק ללכת וללמוד את השפה מתוך רצון. ואם אכן מדינת ישראל רואה בשפה הערבית שפה שנייה (זה החוק, לא?) כמו שהמדינה ידעה לבער את הבערות והעמידה שיעורי עברית לכל דורש במחיר אפסי, כך גם צריכה המדינה להיערך ללימודי השפה הערבית. אין דרך אחרת.

מה עוד, שאם אמנם תתקבל החלטה ללמד ערבית יהיו המורים לערבית פחות מובטלים ותהיה להם האפשרות המיוחדת להיות קשורים וקשובים לישראלים הצעירים ואולי לייצר גם דיאלוג עם תושבינו הערבים בישראל. אזרח ישראלי חייב לדעת שאי ידיעת השפה הערבית היא סוג של בורות. גם הצרפתים והגרמנים יודעים שאם לא הם מדברים אנגלית - זה סוג של בורות.

הישראלי הממוצע לא יודע ערבית ורחוק מן השפה הערבית הרבה יותר מהאמריקאי המחויב ללמוד ספרדית. אם ארצות הברית רואה את זה לחובה שאזרחיה ידברו ספרדית, כי זו שפתה של השכנה שלה, אמריקה הדרומית. אולי הגיע הזמן שגם כאן יבינו זאת? דיר באלקום!!

עוד בנושא:
עבודה ערבית: לא כולם מחויבים ללימוד השפה
מהשנה הבאה: לימודי ערבית חובה כבר בכיתה ה'