מדי שנה ב-22 במאי, במשך רוב 100 שנותיה, איחלה מינקה דיסברואו בלבה מזל טוב לבתה, עליה נאלצה לוותר חודש לאחר שילדה אותה בשנת 1929. מה שלומה, תהתה לעצמה. איפה היא? מי היא, בעצם? באותן שנים רחוקות, בחווה הנידחת בדרום דקוטה שבה נולדה, גדלה, עבדה בקטיף תפוחי אדמה כבר בגיל שש - ונאנסה בגיל 16 - בקושי דיברו על יחסי מין, ובוודאי שלא על אונס. ולכן, לפי החלטת אמה וסבתה, נאלצה מינקה - שעד אז עוד האמינה כי תינוקות מגיעים עם החסידה - לוותר על התינוקת שנולדה בעקבות האונס. היא חרקה שיניים, ושמרה את הסוד הנורא עמוק בפנים.
הזמן חלף, חודשים הפכו לשנים ולעשורים, ומכתבים ששלחה מינקה למעון הלותרני לנשים בעיירה סו פולז שבו ילדה, בניסיון לדלות פרטים על התינוקת, לא נענו. ואז הגיע ה-22 במאי 2006. לאחר ששוב איחלה בלבה יום הולדת שמח לבתה, תהיה היכן שתהיה, נשאה מינקה בת ה-94 תפילה: "אלוהים, אם רק תאפשר לי לראות את בטי-ג'יין, אני לא אציק לה, אני מבטיחה. אני רק רוצה לראות אותה לפני שאמות".
תפילת שווא? כך הניחה גם מינקה עצמה - אך היא לא ידעה שממש באותם ימים, העניק בית משפט בדרום דקוטה אישור לאשה בת 77, תושבת העיירה וירוקה שבמדינת וויסקונסין, לעיין במסמכי אימוצה משנת 1929 - במעון הלותרני לנשים בסו פולז. וכך, שישה שבועות לאחר תפילתה, צלצל הטלפון בחדרה של מינקה בבית האבות בו היא מתגוררת בסן קלמנטה שבקליפורניה. מעבר לקו נשמע קול גברי, השייך למארק לי, אסטרונאוט בנאס"א. "האם את יודעת משהו על מרי-ג'יין או על סו פולז?", שאל הקול המסתורי. "כן", השיבה דיסברואו, ברכיה רועדות. "אבל מי אתה?". "אני הבן של הבת שלך", השיב. "את רוצה לדבר איתה?".
"עור ברווז בכל הגוף"
את הסיפור סוחט הדמעות פירסם בסוף החודש שעבר לראשונה העיתון "אורנג' קאונטי רג'יסטר", בעוד מינקה חוגגת את יום הולדתה ה-100. בתה - ששמה שונה לאחר אימוצה מבטי-ג'יין לרות - תחגוג בקרוב 83 חורפים. "היה לי עור ברווז בכל הגוף", סיפרה רות לעיתון על הרגע בו גילתה כי אמה עדיין בחיים, ועל רגע הפגישה אמרה: "זה היה כאילו הכרנו זו את זו כל חיינו".
וכך, 77 שנה לאחר שהופרדו, נפגשו האם והבת בקיץ 2006, והסוד שנשמר כל כך הרבה שנים, ואפילו משפחתה של מינקה לא ידעה עליו דבר, יצא לאור. הקשישה מיהרה להתקשר לשתי בנותיה ולספר להן שיש להן אחות גדולה. "מעולם לא שמעתי אותה כה נרגשת", סיפרה אחת הבנות, דיאנה הון בת ה-65, המתגוררת כיום בפורטלנד שבאורגון, "ומאז אותו יום והלאה, היא מאושרת כפי שמעולם לא ראיתיה".
"מה יחשבו עליי?", חששה מינקה בתחילה, אבל חששותיה התבדו עד מהרה, כשמשפחתה אימצה את הבת החדשה-ישנה, ולאיש לא הפריעה העובדה שנולדה מחוץ לנישואים. לאם המאושרת לא נותר אלא לחזור ולהתפלל. הפעם הודתה לאל, ואף סלחה לראשונה לאיש שאנס אותה (היא עצמה לא הכירה אותו, והוא מעולם לא נתפס). לראשונה, היא מספרת, קיננה מחשבה בראשה: "תהיתי לעצמי, האם אי פעם צפה האיש הזה במעבורת חלל ממריאה בטלוויזיה, מבלי לדעת שנכדו נמצא עליה".