ארגון זכויות האדם "יש דין" פרסם היום (רביעי) דו"ח על חקירת עבירות שביצעו לכאורה חיילי צה"ל נגד פלסטינים תחת הכותרת "חקירה לכאורה: כישלון חקירת חשדות לעבירות של חיילים נגד פלסטינים". לטענת כותבי הדו"ח, עולה ממנו "שורה של כשלים שיטתיים" המונעים חקירה נאותה של עבירות המבוצעות על ידי חיילים. הדו"ח נכתב על סמך מעקב שערך הארגון אחר הטיפול ב-192 תלונות וניתוחי תוכן של 67 תיקי חקירה שנפתחו במשטרה הצבאית החוקרת. התלונות ותיקי החקירה המתוארים בדו"ח מפרטים שורה ארוכה של מעשי פגיעה בגוף וברכוש, החל ממעשי הרג ופציעה, דרך התעללות בעוברי אורח ובעצורים וכלה במעשי ביזה, וגניבה.
מהדו"ח עולה כי בין השנים 2010-2000 התקבלו במצ"ח 3,150 הודעות בדבר עבירות של פגיעה באזרחים פלסטינים ורכושם בידי אנשי צבא, מתוכם ב-39% לא נפתחה חקירה כלל. עוד עולה כי מתוך 1,949 החקירות, 112 בלבד הובילו להגשת כתבי אישום, קרי, 3.5% בלבד מתוך ההודעות שנמסרו ו-6% בלבד מתוך החקירות שנפתחו. בסיכום ממצאי הדו"ח עולה כי 96.5% מכלל התלונות נסגרות מבלי שיוגשו כתבי אישום. לטענת מחבר הדו"ח, ליאור יבנה, ראש מחלקת המחקר של "יש דין", אמר כי "הסיכוי שעבירה פלילית של חייל צה"ל נגד פלסטיני תעבור בהצלחה את דרך החתחתים של הליך הגשת התלונה, חקירה פלילית במצ"ח וקבלת ההחלטות בפרקליטות הצבאית ותגיע לכדי הגשת כתב אישום הוא כמעט אפסי".
"למצ"ח אין בסיס חקירה בשטחים"
כותבי הדו"ח מצביעים על מספר גורמים לאחוז הנמוך של תלונות הזוכות לטיפול מצד המשטרה הצבאית. בין היתר הם טוענים כי "למצ"ח אין בסיס חקירה בשטחים, ולא מתקן קבוע שמתלוננים יכולים לפנות אליו בעצמם ולפרט את תלונתם באוזני חוקר מצ"ח, כדי שיקבל את כל הפרטים הנדרשים ויעמוד בעצמו על מהימנות התלונה". היעדר בסיס משטרה צבאית המקבל ומטפל בתלונות, כך נטען, גורם ל-"תקלות שונות המונעות לעיתים מסירת עדויות ולא פעם גורמות למתלוננים לחזור בהם מתלונותיהם".
מקרה שהתרחש בחודש מרץ 2005 ממחיש את הבעיה. ארבעה מתושבי הכפר דיר ניד'אם נעצרו לאחר עימות בינם לבין תושבים מההתנחלות חלמיש. אחד התושבים סיפר בעדותו לארגון, כי לאחר המעצר ניגש אליו אחד החיילים והחל להכותו, עד שמפקדו הורה לו להפסיק. לאחר מכן, לקחו אותו ואת העצורים האחרים למחנה הצבאי ליד חלמיש, שם קשרו את עיניהם והמשיכו להכות אותם. לטענתם במשך ארבע שעות המשיכו החיילים להתעלל בהם כשעיניהם קשורות וידיהם אזוקות. כשבאו להתלונן בתחנת משטרת בנימין סירב הקצין לגבות מהם עדות בטענה שרק למצ"ח יש סמכות לגבות תלונה נגד חיילים. בחודש ספטמבר 2006, קרוב לשנה וחצי לאחר הגשת התלונות, הודיע מפקד מצ"ח ל-"יש דין" כי תלונותיהם של תושבי דיר ניד'אם לא הגיעו מעולם למצ"ח ועל כן לא נחקרו.
גורם אחר המונע מתלונות לזכות בטיפול ראוי הוא "התחקיר המבצעי". תחקיר זה נערך על ידי מפקדים במטרה להפיק לקחים מבצעיים ולא במישור הפלילי. בפועל, טוענים כותבי הדו"ח, משמש התחקיר המבצעי כאמצעי המסייע "למשוך זמן": "החלטה על פתיחתה של חקירה פלילית מוקפאת עד תום ה"בירור" שנמשך במקרים רבים זמן רב מאד. הזמן שחולף לא מאפשר חקירה פלילית אפקטיבית ומאפשר אובדן עדויות פורנזיות ותיאום עדויות", לשון הדו"ח. לטענת "יש דין" על פי מדיניות צה"ל, יש לחקור כל תלונה ב-"תחקיר מבצעי". אומנם, הפרקליטות הצבאית חזרה בה לאחרונה ממדיניות זו בכל הנוגע למקרי הרג, אולם לא בנוגע לעבירות אחרות.
הדו"ח סוקר שורה ארוכה של כשלים נוספים בטיפול בתלונות ביניהן היעדר שימוש בכלי חקירה מקובלים כגון בדיקות פוליגרף, עימותים בין עדי ראייה פלסטינים לחשודים, מסדרי זיהוי חיים, היעדר מתורגמנים, חוסר נכונות לחקור אחריות קצינים בכירים להפרת זכויות אדם וקשיים בירוקרטיים שונים. כל אלה ועוד, טוען הדו"ח מקשים על ניהול חקירה פלילית אפקטיבית.