השבוע עלה לרכבי קצין צעיר בדרגת סגן, מפקד מחטיבת חי"ר מובחרת. טרמפ מצפון הארץ לחלקה הדרומי. שיחה קצרה העלתה כי הוא בן של ראש ישיבה מאוד ידועה. "אז איפה הכיפה?", שאלתי בתמיהה. הוא הסמיק ולא ענה. אחרי שתיקה רועמת שנמשכה כמעט דקה הוא השיב, "אני שומר שבת ומתפלל כל יום.. אבל....". על מהות השאלה הוא סירב לענות. קצינים אחרים יבהירו בשיחות פנימיות כי הם לא מעוניינים שיקטלגו אותם. שיסמנו אותם כשייכים לאידאולוגיה מסוימת. אלו אותם קצינים שרואים בצבא חלק מתהליך ציוני ענק של שיבת העם היהודי אחרי 2000 שנות גלות והכל מתוך אמונה גדולה.
אין זה סוד שמספר הקצינים הדתיים בחטיבת גולני והצנחנים נמצא במגמת עלייה. בקרוב מאוד נראה את רוב תפקידי מפקדי הפלוגות ומפקדי הגדודים מאוישים על ידי חובשי הכיפות. תוך עשור נראה את שכבת התא"לים והאלופים מאוישת על ידי חובשי הכיפות או אולי נדרש לאתר להם תבניות חדשות במסגרת הבניית המציאות כדרכם של כלי התקשורת, מאחר שחלקם מעדיף לא לחבוש כיפה.
אז למה יש שיח בנושא חובשי הכיפות בתוך הצבא? כי יש חשש של קבוצות קטנות בתוך הצבא ומחוצה לו שתוך עשור נראה אחיזה של הזרם הדתי-ציוני-לאומי בדרגים הבכירים בצמרת צה"ל ובהתאם לכך יתבצע תהליך קבלת ההחלטות. התרחיש הקיצוני הוא שהחלטות הרבנים מחוץ לצבא ישפיעו על המפקדים.
קצינים בתוך הצבא שמנסים להסביר את מה שמתחולל כעת בחדרי חדרים בצה"ל, מצביעים על שינוי התפישה בקרב חובשי הכיפות. אותם קצינים מצביעים על עולם תנועות הנוער הדתי-ציוני-לאומי כמראה למה שמתחולל כעת. בעבר חברי תנועת בני עקיבא בנים ובנות כאחד היו מבצעים פעילות חברתית ללא הפרדה והנושא עורר ויכוח נוקב. החלה התפלגות בשאלה האם צריכה להתבצע הפרדה או לא. כל ויכוח סוער מביא ללידתה של החלטה קיצונית ולמהלך מעורר מחלוקת. שירת הנשים והתגובות של חלק מחובשי הכיפה הם רק אפקט של תופעה רחבה יותר.
כל דור והסערות שלו. על השאלה מיהו יהודי, השיב דוד בן גוריון בשנת 1958 לרב יהודה לייב פישמן מימון שהיה שר הדתות הראשון במדינת ישראל, "בהכרזת העצמאות הודענו על חופש דת ומצפון, אך לא קבענו שמדינת היהודים תהיה מדינת הלכה, והרבנים ישלטו בה. להפך, הכרזנו, שזו לא תהיה מדינה תיאוקרטית, ובמדינתנו יש שוויון זכויות לאישה כמו לאיש. דבר המתנגד, נדמה לי, להלכה". חובשי הכיפה, יאמרו כי האישה לא מעוניינת בשוויון חובות רק בשיוויון זכויות, אחרת איך ניתן להסביר את העובדה כי הן אינן משרתות שלוש שנים ואינן נושאות בנטל הלחימה. בפועל מספר הלוחמות בצה"ל נותר יציב ואין עלייה קיצונית במספר המתגייסות לגדוד הקרקל כדוגמה. אם יש שינוי חיובי במספר המתגייסות למקצועות הלחימה הוא נעשה במדורג ובאיטיות. כדי להבין מה הייתה נקודת הפתיחה צריך להיזכר ביום שבו אמר נשיא המדינה לשעבר עזר וייצמן לאליס מילר שביקשה להגיע לקורס הטיס והגישה על כך בג"ץ, "תשמעי, מיידלע, ראית פעם גבר סורג גרביים?". דבריו חוללו סערה אך אין ספק כי אם הנשיא היה חובש כיפה שמתבטא כך, הסערה הייתה גדולה יותר.
מוקש עבור כל מפקד
שירת הנשים היא מוקש עבור כל מפקד שרוצה להתמקד בהכנות למלחמה מול האויב ולא להיערך למבחן מול ערכי הדת. הרי למי באמת מפריע שמספר צוערים יוצאים מאולם ענק והיעדרותם נבלעת בין ים הצוערים שנותרו ליהנות מקולה של החיילת. החשש הוא גדול יותר. שיגיע היום בו מרבית הקהל יהיו חובשי כיפה ולהופעה יגיעו שליש מלוחמי הגדוד ואז נוכל לומר כי מסע התחרדות עבר על הצבא ומעמדה של האישה בצה"ל שמשמשת ראי לחברה, התרסק ונעלם כלא היה.
המועצה לשלום וביטחון שעל חבריה נמנים קצינים בכירים במילואים, שלחה בשבוע שעבר מכתב לשר הביטחון אהוד ברק והרמטכ"ל רב-אלוף בני גנץ בו נאמר כי "יש לעצור את הניסיונות ההולכים וגוברים של גורמים מחוץ לצבא לפגוע בערכי יסוד של צה"ל והמדינה וליצור צבא אחר שלא הכרנו ושאינו צבא העם על פי מורשת צה"ל...יש להפגין מנהיגות נחרצת על מנת לבלום את הדרת הנשים בצה"ל. עליכם למנוע ובתוקף את תופעת ה'פיקוד הכפול' שעלולה להוליך לאסון בעת מבחן".
מה שיביא לפתרון הם לא משפטים נחרצים של ראש אכ"א האלופה אורנה ברביאי בפני ועדת חוץ וביטחון או עבודת מטה מחודשת בנושא השילוב הראוי עליה שקד בעבר ימים כלילות אלוף במיל' יפתח רון-טל, אלא עשייה רחבה ועמוקה לאורך כל הצבא שתבהיר את הסוגיה בפני המפקדים בכל הרמות. בשטחים האפורים בהם לא הכל ברור מתהלכים אנשים מדממים וסופם למות.
על הרמטכ"ל וראש אכ"א לאפשר לרבנות הצבאית לגשר על הפער ולהביא לפתרון. זהו מבחן אמיתי שרובץ מעל ראשו של רב הצבאי הראשי תת-אלוף רפי פרץ. בימים אלו, עולה שמו של האלוף הרב שלמה גורן כמי שהציב רף גבוה לרבנים הצבאיים שבאו אחריו כמגשרים ומפשרים. אלוף גורן, נולד בפולין ועלה ארצה בשנת 1925, חיבר ספרי הלכה עוד כשהיה בן 18, חתן פרס ישראל לספרות רבנית. היה חבר ב'הגנה', לוחם במלחמת העצמאות, במהלכה הפך לרב הצבאי הראשי של צה"ל. מאוחר יותר מונה לרב הראשי האשכנזי בישראל.
הרב גורן שיצק את היסודות לרבנות הצבאית היה ידוע כבעל שם בתחום ההלכה ומכאן כוחו היה לגשר ולפשר כשצצו חילוקי דעות בין דתיים לחילוניים. אם הרבנות הצבאית בפיקודו של תא"ל פרץ לא תצליח למצוא את עמק השווה בסוגיית הדרת נשים שמהווה פתח לבעיות רחבות יותר בין דתיים לחילוניים זהו כישלון חרוץ שמערער את המהות שלשמה הוקמה הרבנות הצבאית. הכיפות השקופות הן סימן לחולשה של המערכת הצבאית לקבל את השונה על דעותיו ותופעה זו תתרחב אם לא ימצאו נוסחה לאחד את השורות. דחיקה אל הקיר של מפקדים ולוחמים איכותיים בעלי תרומה אדירה לביטחון המדינה עלולה להוליד הקצנה.
"קצין איסוף" - הטורים האחרונים
גנץ מזמין מבחן מנהיגות, במבצע רחב-היקף בעזה
מה ההבדל בין יצחק רבין למאיר דגן?
התקציב הקדוש: כך ניתן להקטין את הוצאות הביטחון
לפניות לכתב: amirbohbot@walla.com