המהומות במצרים: האחים המוסלמים ירוויחו

הזירה הפנימית המצרית הגיעה אתמול (שני) לנקודת רתיחה. הכוחות הפוליטיים הדומיננטיים בפוליטיקה המצרית מאז הדחתו של הנשיא חוסני מובארק – המועצה הצבאית המנהלת את המדינה ומולם האחים המוסלמים - סיימו את הדיאלוג הבעייתי שהיה ביניהם והגיעו לידי נקודת עימות.

העימות קיבל את ביטויו בהפגנות נגד המועצה הצבאית שראינו בימים האחרונים, ביוזמתם של האחים המוסלמים והקבוצות הסלפיות כאשר המפלגות החילוניות מהססות להצטרף.
המועצה הצבאית קיימה דיאלוג בעייתי ומהוסס עם האחים המוסלמים מאז שתפסה את השלטון ב-11 בפברואר, עם נפילתו של מובארק, לאחר שהבינה, בעל כורחה, כי מדובר בכוח הפוליטי המרכזי בזירה. בכירי המועצה הצבאית סברו כי יגיעו עם האחים לכלל הבנה שעיקרה סיוע למפלגת האחים להרכיב את הממשלה הבאה אחרי הבחירות לפרלמנט תמורת התעלמותם של האחים מן הקשר האורגני שהיה בין הצבא לבין מובארק. הצבא מחזיק לפחות בלפחות שליש מן הכלכלה המצרית וללא ספק מעורב במעשי שחיתות. ראשי המועצה הצבאית רצו להאמין כי ניתן להגיע ל"הבנה" עם האחים אשר עם הגעתם לשלטון, יוותרו על "החיטוט" במעשיהם של הקצינים הבכירים.

הדיאלוג התקיים בקריצות עין הרחק מעיני הציבור. באופן זה קידם הצבא את השינויים שביצע בחוקה הישנה. האחים תמכו בשינויים יחד עם שרידי מפלגת השלטון. הצבא הציג את השינויים לציבור במשאל עם בחודש מרץ שעבר וזכה לתמיכה של 77% מן המצביעים. האחים גם נמנעו מלהשתתף במרבית ההפגנות של צעירי המהפכה והמפלגות החילוניות בחודשים האחרונים, תוך שהם מצפים שהמועצה הצבאית תקיים את הבחירות לפרלמנט בכל ההקדם לפני שמפלגות החילוניות יספיקו להתארגן. אלא שבמשך הזמן נתברר לצבא כי בכוונת האחים המוסלמים להקים שלטון אסלמי ולהשליט את השריעה תוך ניצול הצבא להגעה לשלטון. לכך לא יכלו בכירי הצבא להסכים לאחר שבמשך שנים רבות, בתקופת מובארק, תפקידם בין השאר היה להאבק בתנועת האחים ולמנוע את חדירתם לצבא.

המפלגות החילוניות הביעו התנגדות חריפה לשינוי החוקה הישנה כיוון שלדידם תיקונים קטנים לא ישפרו את המצב ודרשו לנסח חוקה חדשה. נוצר עימות בין המפלגות החילוניות מצד אחד והאחים המוסלמים ושאר התנועות האסלמיות הקיצוניות מצד שני.

בשבועות האחרונים, כאשר בקרב הקצונה הבכירה בצבא החלה מחלחלת ההבנה כי לא ניתן יהיה להגיע להבנה עם האחים המוסלמים, הונחה עלי סלמי, סגן ראש הממשלה, על ידי הצבא, לנסח מסמך עקרונות האמור לחייב את הפרלמנט החדש לגבי ניסוח החוקה. מסמך העקרונות, שכונה "מסמך סלמי" פורסם בראשית החודש והתברר כי הוא מקנה לצבא מעמד של שומר החוקה, מעניק לו את הזכות להתערב לגבי חקיקת חוקים, ומונע מן הפרלמנט מלדון ולפקח על תקציב הביטחון. נראה היה שהצבא ניסה להעניק לעצמו מעמד של מיוחד באופן שהחוקה והשלטון האזרחי לא יוכלו לפגוע בו.

אלא שכל המפלגות, האסלמיות והחילוניות כאחד, הביעו התנגדות גורפת למסמך ודרשו כי הצבא יכפיף את עצמו למרות האזרחית כמו בכל דמוקרטיה המכבדת את עצמה, שהרי זו הייתה כוונת המהפכה. תחת לחץ המפלגות והחשש מהפגנות גדולות בכיכר א-תחריר נסוג הצבא מן המסמך המקורי ופרסם מסמך מתוקן. במסמך החדש נמחקו הסעיפים הבעייתיים ונאמר במפורש כי הצבא כפוף למוסדות האזרחים וכי תפקידו לשמור על ביטחונה של המדינה. אולם המסמך מכיל גם מספר סעיפים המדגישים במפורש כי מצרים היא מדינה אזרחית המבוססת על ריבונות החוק וכי כל זכויות האדם הבסיסיות מובטחות לאזרחיה. אמנם המסמך קובע כי האיסלם הוא דת המדינה וכי השריעה היא המקור העיקרי של החוקה אך גם מציין - וזה חידוש מרענן - כי הלא-מוסלמים, דהיינו הנוצרים הקופטים, ינהלו את ענייניהם האישיים והדתיים בהתאם להלכות הדת שלהם ומבטיח חופש פולחן שווה לכל האזרחים.

מדובר כאן במסמך יחסית ליברלי שאינו הולם את תכניותיהם של האחים המוסלמים והקבוצות הסלפיות (מוסלמים קיצוניים). אלה החליטו לקיים את ההפגנה נגד המסמך ביום שישי האחרון ולקרוא למועצה הצבאית העליונה להתפטר ולהעביר את השלטון למוסדות האזרחים מיד בתום הבחירות לפרלמנט, האמורות להתחיל ב-28 בחודש זה ולהמשך עד חודש מרס. המפלגות החילוניות עמדו מן הצד נבוכות. מצד אחד, הן חוששות מניצחון האחים בבחירות והקמת מדינה הלכה אסלמית. מצד שני הן יודעות כי רק הצבא יכול לעצור תהליך זה אבל אז הן מסתכנות בדיקטטורה צבאית.

המפלגות האסלמיות, לעומת זאת, הבינו כי אם מסמך זה יהפוך למחייב את הפרלמנט, הן יתקשו להקים את מדינת ההלכה שעל הקמתה הם חולמים מזה עשרות בשנים. מבחינתם זו הזדמנות היסטורית להגיע לשלטון באמצעים דמוקרטים, דהיינו, על ידי בחירות חופשיות. הם החליטו אפוא, להסיר את הכסיות, לגייס את כל כוחם ולהפגין, נגד המועצה הצבאית, אפילו באלימות, לשינוי המסמך ולהעברת השלטון לממשלה החדשה שתוקם על ידי הפרלמנט אחרי הבחירות בסוף מרץ או אפריל. כמה מארגוני הצעירים הצטרפו אליהם, אך המפלגות החילונית הגדולות עמדו מנגד. ההפגנות גלשו לאלימות כנראה בשל פרובוקציות של אלמנטים אסלמיים קיצונים - מה שהביא לעימות בו נהרגו עשרות ונפצעו מעל אלף אנשים. הצבא לא רצה בזאת. הצבא נתפס אצל הציבור כמגן העם והמהפכה, אך בעקבות האירועים האחרונים הוא מוצא את עצמו בצד הלא טוב של המתרס.

מצרים נמצאת במצב של הלם. איש לא ציפה לעימות כה רצחני המשנה לחלוטין את הזירה הפוליטית. כעת, נפתח המאבק המרכזי על זהותה של מצרים: מדינת הלכה או מדינה חילונית - דמוקרטית. במצב זה של אלימות כה קשה ואי ודאות פוליטית, הממשלה החליטה להתפטר, שכן אינה רוצה לשאת באחריות. הצבא סירב בינתיים לקבל את התפטרותה. השאלה היא האם בנסיבות אלה אפשר יהיה לקיים את הבחירות החל מיום שני הבא. אם המהומות תמשכנה והממשלה תהיה משותקת לא ניתן יהיה לאבטח את 30 אלף הקלפיות והבחירות תדחינה, מה שעוד יגביר את המתיחות.

עוד על המתרחש במצרים
מצרים: הממשלה ביקשה להתפטר - המועצה הצבאית דחתה
35 הרוגים במצרים: ”העם רוצה להפיל את טנטאווי”
אלפים שבו לכיכר תחריר בקהיר; 11 נורו למוות