המרדף אחר קבורה לא שגרתית של בן 82 מגבעתיים

שנתיים לאחר שבג"ץ דחה את בקשתו של שלמה אבני, שלאחר מותו תינתן גופתו למאכל חיות, העליון איפשר לו אתמול (חמישי) פתח חדש לקבורה יוצאת דופן, כאשר הורה לבית המשפט המחוזי לדון בבקשתו של אבני לאפשר לבנו לזרוק את גופתו לים לאחר מותו.

אבני, בן 82 מגבעתיים, כתב בצוואתו לפני כשנתיים כי הוא מעוניין שלא להיקבר לאחר מותו ושגופתו תינתן כמאכל לבעלי חיים. הוא הסביר שהוא נועד "לחיות ולהבשיל על חשבון החי והצומח, ובבוא העת למות ולשמש מזון לאותם בעלי חיים וצמחים שבזכותם חייתי". האפוטרופוס הכללי קבע שהצוואה אינה חוקית, ואבני עתר לבג"ץ. השופט אליקים רובינשטיין כתב בפסק הדין מלפני שנתיים כי היענות לבקשה פוגעת בכבוד האדם, ודחה את העתירה.

אבני לא התייאש, ובאוגוסט אשתקד עתר לבית משפט המחוזי בתל אביב בבקשה שיחייב את המדינה להעביר את גופתו לבנו לאחר מותו, כדי שיוכל להשליך את הגופה לים, ובכך לאפשר לאביו "לקיים את הייעוד שהועיד לו בורא העולם". בית המשפט המחוזי קבע שהעתירה, שעוסקת במהותה באי-קבורתו של אבני, כבר נדונה והוכרעה בבג"ץ, ולכן אין מקום לדון בבקשה החדשה.

בערעור שהוגש לבית המשפט העליון טען אבני כי בניגוד להשלכת גופתו לבעלי חיים, השלכת גופתו לים לא תגרום נזק לציבור או לסביבה, לפחות לא יותר מאשר גופת אדם שטבע. הפעם קיבלו השופטים את הבקשה. "המסקנה המתבקשת בהשוואה בין המבוקש בהליך הקודם – השלכת גופת המערער בחוצות על מנת שיאכל על ידי חיות, לבין המבוקש בתיק זה – זריקת גופתו לים, מובילה למסקנה כי אמנם קיים קשר בין שתי הבקשות, אך הן אינן זהות", כתב השופט ניל הנדל בפסק הדין. הוא הסביר כי הבקשה החדשה אינה דנה בשאלה אם אבני ייקבר בדרך המקובלת "או להשליך את גופתו בראש חוצות", אלא עוסקת באיזון בין האינטרס הציבורי שלא לפגוע בכבוד הזולת ובסביבה, לבין זכות המערער שינהגו בגופתו על פי אמונתו הפרטית, והאם חל שינוי באיזון בעקבות בקשתו החדשה של אבני. השופטים הורו לבית המשפט המחוזי לדון בבקשתו של אבני.