הרשו לי לדלג על כתב האישום של קצב, להתעלם מחבורת הפחדנים שלא הרימה יד אחת להדיחו ולהסב לרגע אחד את תשומת ליבכם לעוולה בלתי נסבלת שמתרחשת כאן ואף אחד לא קם: הונאת ניצולי השואה.
לכאורה, קשה לבוא בטענות לארגון נדיב, שמעביר עשרות מיליוני דולרים בכל שנה לתמיכה בקבוצה לא מאוד אטרקטיבית, קבוצת ניצולי השואה. ממש קשה. הרי רק השבוע הודיעה ה"קליימס", או בשמה העברי "ועדת התביעות", על הקצאה חדשה לשנת 2007-2008, של 66 מיליוני דולרים לבתי אבות, מרכזים סיעודיים, בתי חולים וארגונים אחרים המסייעים לניצולים הקשישים (כ- 250,000) והנזקקים (כ- 90,000 מתוכם) המתגוררים בישראל. 66 מליון!!!
לכאורה נדיבות מופלאה, פילנטרופיה מהסוג הנעלה ביותר. אך בפועל מדובר באחת העוולות המתוחכמות והמרושעות ביותר שניתן להעלות על הדעת. כי המיליונים האלה שמועברים מידי שנה לטובת הניצולים הם רק קצה קצהו של קרחון הכסף האדיר שמגיע להם. הכסף שלהם. הכסף שמעולם לא היה של ועדת התביעות לחלק. למעלה ממיליארד דולר השוכבים לבטח בקרנות וחשבונות בנקים שמנהלת ה"קליימס" שייכים לניצולי השואה והם לעולם לא יקבלו אותו.
אי שם בהתחלה היו כוונות טובות, אני בטוחה. באיגרת הברכה ששיגר לכנס הייסוד של ועידת התביעות, באוקטובר 1951, כתב ראש הממשלה דאז, דוד בן-גוריון: "בפעם הראשונה יצטרכו מדכאיו ובוזזיו של העם היהודי להחזיר חלק מהשלל". ואכן, במהלך עשרות שנים פעלה הקרן באיסוף כספי הפיצויים לצד איתור רכוש יהודי אבוד וטיפול בהשבתו לבעליו, בניכוי עמלת טיפול קטנה.
לפי החוק הגרמני, יכולה הוועדה גם לרשת כל נכס שהיה בבעלות יהודית אך בעליו החוקיים לא תבעו את השבתו וכך, כבר במהלך שנות ה-50 קיבלה הקליימס סכומים גדולים ממכירת נכסים כאלה בגרמניה המערבית. בעקבות איחוד גרמניה בעשור הקודם הגישה הוועידה לא פחות מ-109 אלף תביעות להשבת רכוש במזרח גרמניה עליהן קיבלה עד כה כמיליארד ורבע דולר (!)
אז נכון, חלק מהסכום ישולם בסופו של דבר ליורשים שאיחרו להגיש תביעות, בניכוי עמלה של 20%. וזה בסדר. אבל רוב הסכום - כשלושת רבעי מיליארד דולר, לפי הערכות - יישאר בסופו של דבר בידי הוועידה.
למה? לאיזו מטרה? לטובת מי? לא ברור. מה שברור הוא שלא לטובת הניצולים הקשישים שלחלקם אין אפילו כסף לתרופות.
למעלה ממיליארדי הדולרים שהתקבלו במשך השנים כפיצוי על הזוועות שחוו בשואה, על אבדן של חיים, של משפחות הקרובים וכן, גם של רכושם כל דמי הפיצוי האלה הועברו אחר כבוד לידיה המשתוקקות של הקליימס, שכבר עשרות שנים מחלקת טפח ומשאירה אצלה טפחיים.
ואלה, תפוחים יתר על המידה.
אבל מעבר לכל ישנו הזמן הקצוב. הזמן הקצר שנותר על מנת לטפל באי הצדק. כי אם תמשיך ממשלת ישראל להתעלם מהעוולה האיומה, ונמשיך כולנו לחיות את חיינו כאילו לא מתבצע כאן פשע נורא כלפי אותם אנשים שכבר עברו את ההתעללות הגדולה והמרה ביותר בהיסטוריה של המין האנושי, החיים ינצחו. או יותר נכון המוות והניצולים הקשישים שנמצאים במקצה האחרון לחייהם, ימותו לפני שיספיקו לראות את כספם.
אז היום בצהריים יש לכולנו הזדמנות לנסות ולהפוך את העולם לקצת פחות טועה. בשעה שלוש ושלושים יכול כל אחד מאיתנו לנהוג כאדם הגון, כאזרח איכפתי, להגיע להפגנה שתתקיים בכיכר פריז בירושלים (ראה קישור) ולהרים קול זעקה ולכעוס וללחוץ ולזעוק עד שמישהו יעשה את הדבר הנכון לפני שיהיה מאוחר מדי, ויעביר לניצולים את כספם ללא הקצאות, ללא חישובים, ללא פוליטיקות. פשוט כי זה הכסף שלהם.
אל תפספס
תגובת ועדת התביעות לדברים
ועידת התביעות היא גוף אמריקאי ללא מטרות רווח שמטרתו להבטיח פיצוי חומרי לנפגעי השואה. הארגון מוסדר, מנוהל ומבוקר ועומד בקרטריונים אמריקאים מחמירים ביותר של ניהול מלכ"רים ונתון לביקורת של מבקר פנים ישראלי. בעשור האחרון העבירה ועידת התביעות כ-2 מיליארד דולר ישירות לנפגעי השואה המתגוררים בישראל. בנוסף, העבירה ועידת התביעות 402 מיליון דולר לצרכי רווחה, כולל שירותים רפואיים חיוניים ו-111 מיליון דולר לצרכי חינוך, תיעוד והנצחה בישראל. בשנת 2006 העבירה ועידת התביעות כ-230 מיליון דולר ישירות לנפגעי השואה בישראל ולמוסדות העוסקים ברווחת הניצולים ובהנצחת השואה...