לאחר עיכובים רבים יצאנו למסע. אנו נמצאים בלב ים וההתרגשות מסרבת לדעוך. ההתרגשות לראות את עזה מקרוב והנחישות לבצע את המשימה שנטלנו על עצמנו: לשבור את המצור על עזה הנצורה. אנחנו עוקבים מקרוב אחרי כלי התקשורת והדיווחים בישראל ובעולם. חדר התקשורת מאויש 24 שעות ביממה, וצוות מארגני המשט מתעדכנים כל הזמן במתרחש.
מה שמאפיין את כלל משתתפי המשט, בין אם הם פלסטינים, אלג'ירים, תורכים, שוודים, בריטים, יוונים או אמריקאים, הוא הדחף לעשות מעשה ולעורר את דעת הקהל הישראלית והבינלאומית למתרחש ברצועה: לשבור את המצור האכזר ואת השתיקה הרועמת כלפיו.
שוחחתי ביממה האחרונה עם רבים מהפעילים. "הקהילה הבינלאומית התחילה לעכל שהאהדה אינה מספיקה, ושצריכים לעשות מעשה", אמרה לי פעילה בריטית.
פעיל שוודי המשתייך לאחת מתוך הקבוצות הרבות הפועלות למען העם הפלסטיני בשוודיה סיפר לי: "התחלתי בתנועות נגד הנאצים, וההמשך הטבעי שלי היה לתמוך בפלסטינים. זהו תהליך טבעי לכל מי שתומך בזכיות אדם ולכל מי שפועל נגד דיכוי". הוא אמר עוד כי "חייבים לעשות את זה לאורך כל הדרך, הצדדים משתנים אולם הערכים לא".
"ההשתקה רק תגביר הסולידריות"
שרה, פעילה פוליטית בריטית, אמרה לי: "התחזקות האהדה והתמיכה הפוליטית הייתה אחרי המלחמה על עזה, והישראלים צריכים לשאול את עצמם מדוע. הם צריכים להבין איך מדינת ישראל נתפסת בעולם. היא נתפסת כמדינה גזענית וכמדינת אפרטהייד בגלל מה שהיא עושה לפלסטינים: גם הפלסטינים החיים בתוכה וגם הנכבשים, וגם אלה הפליטים".
היא אמרה לי שאנשים רבים בבריטניה כועסים על תפקוד ממשלתם, "גם בעמדתה כלפי מלחמת לבנון השנייה, וגם כלפי המלחמה על עזה". "הממשלה פועלת לפי האינטרסים של ארה"ב, בעוד שחברי הפרלמנט רגישים יותר למציאות ולדעת הקהל המקומית", היא אמרה.
פעילה בריטית אחרת אמרה: "עלינו לשים לב במיוחד לקהילה היהודית העולמית. מכיוון שישנם קולות עולים ומתגברים נגד המדיניות הישראלית, ושהם מכירים בכך כי מגיע לפלסטינים זכויות של שוויון וצדק. הניסיונות להשתיק קולות אלה על ידי ישראל או ארגונים פרו-ישראלים בחוץ, במיוחד בארה"ב, לא יניבו תוצאות".
"על ישראל לשאול את עצמה למה היהודים עצמם לא יכולים לסבול מדיניות זו יותר", היא הוסיפה. "ישראל מנסה לא רק להשתיק את הפלסטינים, אלא גם את תנועות המחאה הבינלאומיות. היא לא תצליח בכך. להפך: היא רק תגביר את הסולידריות".