חטעים קטנים

שנת תשס"ב, הימים ימי סתיו. אפצ'ים ראשונים, אפילו נחליאלי קטן וקשת בענן. בכיס מכנסיי האלגנטיות גרעינים מלוא החופן. אלוהים נמצא בפרטים הקטנים. הופה, עליתם עליי – או שאני לודוויג מיס ואן דר רוהה או שאני דתי. ומכיוון שאינני אדריכל גרמני, סביר יהיה להניח שאני דתי. אז לא. הרשו לי לתקן אתכם. אמנם אני לא מגדיר את עצמי (רק צמחים מוגדרים, וגם זה במדריך המתאים), אבל דתי אני לא. שנה מהרגע בו הגעתי למצוות, גיליתי שהקב"ה ואני כבר לא. הייתי קורא לו הכבאי, והוא חשב שזה מצחיק. יש לו חוש הומור מוזר, לאלוהים. ולי יש גרעינים.

שוב תשס"ב. הסעודה המפסקת האחרונה שלי בבית הוריי בבני ברק. אימא שלי עושה את המיטב אבל לעולם זה לא ישביע. עשרות ימי צום יזומים מאחוריי, אבל ביום כיפור תמיד יכבוש אותי רעב לא ברור. אני מגלגל במוחי את התכנית שוב ושוב. בית כנסת ואז גרעינים. לא בייקון בכינרת, גרעינים. לא עוגיות חשיש, גרעינים. לא טעם החיים, גרעינים. ושוב – גרעינים. אפילו לא גרעיני אבטיח.

רבי אמנון ממגנצא קורע לי את הבפנים. אני אשכרה בוכה. בגלל הגרעינים. אבא שלי עומד משמאלי, הבת של אחד האנשים העשירים בישראל מסתובבת אלי מאשימה, שליח הציבור לא מזיז לי את הביצה השמאלית. זה אני עם עצמי ועם הגרעינים השחורים. בכיס הימני יושב לו צרור מפתחות לדירה השכורה ברמת גן, בכיס השמאלי יושבים להם הגרעינים. ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה. הלב, המצפון, אימא שלכם זונה. אלוהים, תעשה שאני אמות. מי במים ומי באש? אני, אני, אני והגרעינים השחורים.

הפעם הראשונה שלי. הימים ימי סתיו. בחורף הזה לא עשיתי אפילו אפצ'י אחד. הישראלי המכוער שבי משליך את קליפות הגרעינים על המדרכה המותשת בנונשלנטיות מקוממת. אם אלוהים הוא עובד זבל, עכשיו אני מת. עשרות אנשים חולפים על פניי ברחוב בארי מול יוסי סטייל הספר, הדואר, חנות הבשר של האחים בישיץ והחנות של הממתקים של ההיא שדומה לחווה אלברשטיין. אני פונה ימינה בשדרות ירושלים, הרמזורים כתומים. אני מנסה להיזכר אם לאכול ביום כיפור נחשב רק יותר מכזית או יותר מביצה או שאי אפשר אפילו גרעין שחור מזוין.

אני מגיע לעוזיאל 40. אמנם רמת גן, אבל מרגיש לי בני ברק. מסכנים ההורים שלי. יצא להם ילד מחורבן. מ-חו-ר-בןןןןןן אני נשבע לכם שבכיתי. נזלתי כמו נר נשמה, ילד מבולבל, אומלל, מפוחד, חתול שמחפש בית חדש, אלוהים אמיתי. הגרעינים עושים אותך צמא, אז אתה שותה מים מהברז. הטלוויזיה ביום שבתון, אבל אתה מדליק אותה. אתה מדבר על עצמך בגוף שני, אז אתה מפסיק. ולוקח מהמדף של הוופלים עוד גרעינים שחורים.