לחבק את הפחד - להיות חופשי

ללכת בעולם ולומר 'זה אני'. לא להתבייש, לא להסתיר, לא להסתתר. להיות שקוף, גלוי, נראה, חשוף. להיות פגיע. להיות האמת. WALK YOUR TALK אומרים האינדיאנים בצפון אמריקה. WALK YOUR TALK.

לפני חודש ניסו לפרוץ לבית שלי. מישהו ניסה לקחת חולצה דרך החלון באמצעות מקל. מסיבה לא ברורה הוא נכנע באמצע, ותקע את המקל בין הקיר לבין שולחן העבודה שלי, כשהחולצה תלויה על המוט. באתי הביתה מאוחר בלילה, ובחדר השינה שלי עומד ניצב לו, דגל שחור.
נבהלתי, נכנסתי קצת להיסטריה. במר ייאושי פניתי לדבר עם המדריכים שלי. החמודים הללו הם קבוצה של נשמות ללא גוף, שבשנתיים האחרונות מלוות אותי במסעי. כמי שיכולת התקשורת והראייה העל חושיים שלו פתוחה, יש באפשרותי לראות אנרגיות, לחוש אותן ולדבר עימן בצורה טלפתית. קבוצת נשמות אוהבת זו נמצאת איתי, מעניקה לי את אהבתם כשאני פתוח לקבל, ומייעצת לי בדברים בהם אני זקוק לעזרה. הם גם עוזרים לאנשים הבאים אלי לפגישות פרטיות, נותנים עצות מלוות בהרבה אהבה.
במקום לחשוף את האמת, חזרתי להסתיר, הם הודיעו לי בצורה חד משמעית. מעולם לא שמעתי אותם ככה. אם הם היו בני אדם הייתי אומר שהם כועסים, אבל לא יכולתי לפספס את האהבה שלהם מבעד לחדות המילים בהן הם בחרו להשתמש.
הבנתי. במקום להיות שקוף, בחרתי באטימות. הפחדים חזרו לנהל אותי, ואני הייתי צריך ניעור כדי להבין שזה לא עובד ככה יותר. חזרתי לשמור, להסתיר ולא לחשוף, עד שמישהו ניסה להיכנס אלי בכוח, ולקחת ללא רשות. אותו פורץ בא להזכיר לי, שכאשר אני חשוף וגלוי, לא ניתן לקחת ממני כלום. 'תחזור לחשוף את האמת שלך, את היופי, האהבה, הפחד והכאב', הם אמרו לי.

אני חרוץ בדרכי, ואינני מוותר. כשהבנתי את המסר שהסתתר מאחורי הפריצה, התחלתי ליישם אותו. מאז אני מתרגל חשיפה, לומר אמיתות שמפחידות אותי, לחוות רגשות שמאיימים עלי.
בקבוצת הלימוד שלי, שם אני לומד להכיר את עצמי בשנים האחרונות, בכיתי בפעם הראשונה לפני שבועיים. השבוע נכנסתי לים, לראשונה ללא חולצה מזה כמה שנים. בעבודה החדשה בה אני עובד התחלתי לספר מה זאת רוחניות, מה אני לומד בקבוצה שלי, ומה זה להיות מדיום, שזה חלק מההכשרה הרוחנית שלי. עוד עומקים של כאב נחשפים בתוכי, כאב שזקוק להתרפא, אחרי תקופה שהעדפתי לחשוב שהעניינים נרגעים. הבנות חשובות לגבי עצמי מתגלות בפני בשבועות הללו, הבנות שקשורות לצורה ולאופן הפעולה של מנגנוני השליטה שלי.

החשיפה המתמשכת של כל הדברים הללו ונוספים מביאה עמה מתנות רבות.
המתנה הגדולה והחשובה מכל היא תחושת החופש, שהולכת ומתפשטת בתוכי. כבלים שונים שנתתי להם את הכוח לכבול אותי נמסים. אני בוכה, ואף אחד לא מתנפל עלי כמו שקרה בילדותי אין ספור פעמים בבית ("אל תבכה, תהיה גבר!"). אני מספר על העבודה שלי כמדיום וכקורא בקלפי טארוט, ולהבדיל מלפני מאות שנים, אף אחד לא מעלה אותי על המוקד, או פשוט מפסיק לדבר איתי. אני הולך לים, ואף אחד לא לועג לי, כפי שקרה בעבר. עוד כאב יוצא, ואני ממשיך לחיות, בטוב.
סיפורי הפחד שמסתובבים לי בראש, חלקם בנויים על זיכרונות וחלקם על המצאות ברורות, מאבדים מכוחם. אני מבין יותר ויותר בחוויה שלי את האמת הגדולה מכולן – בני האדם נולדו חופשיים. אני לומד בצורה מרוכזת בשבועות הללו, שלמעשה אני אכן אדם חופשי.

זהו המסע הרוחני, המסע אל החופש. החופש לבחור, החופש להיות. ניסיון הפריצה הקטן אל הבית שלי הוא אחד המתנות החשובות ביותר שקיבלתי לאחרונה. הוא הבהיר לי שאני סוטה מהדרך, שאני בוחר לתת כוח לפחדים, הסוהרים שלי, ושוכח שהחופש בהישג יד.
החשיפה המוגברת מביאה עמה פרות רבים כל כך, ועדיין מביאה, ואני מודה לאותו אדם שניסה לקחת חולצה פשוטה דרך החלון, ובעיקר לעצמי, על שהקשבתי לאותו מסר חשוב אך מפחיד, ובחרתי להפוך בחזרה את היוצרות.
החופש, משאת נפשי ונשמתי, מקבל בשבועות הללו יותר מקום בתוכי.